נורית נבט
"לא רציתי חל"ת אז עליתי על ההגה"
מי אני? בת 64, נשואה+ 3 + חמישה נכדים. מתגוררת במושב גבעת ישעיהו, שנה ראשונה באגד. נוהגת על קוים 5, 10, 34, 13, 12.
הבחירה במקצוע: "בין 1985 ל־1997 עבדתי באגד תיור כמורת דרך וגם קצת כנהגת שאז זה היה נוף שונה מאד. עד לפרוץ נגיף הקורונה עבדתי בתחום התיירות במשרה מאד בכירה מכיוון שלא רציתי לחיות על כספי החל"ת ולהיות לנטל חברתי פניתי באוגוסט 2020 לאגד ושם פתחו לי את הדלת בשמחה".
חוויות מהאוטובוס: "אני פוגשת כל יום את עמך ישראל. אנשים טובים באמצע הדרך שכיף להגיד להם ולשמוע בחזרה בוקר טוב וערב טוב. אני מגלה כל יום מחדש את ירושלים ואת הפסיפס המיוחד שלה כולל המגזר החרדי שבעיניי מוציאים לו שם לא טוב ולא בצדק".
רגע פחות נעים: "בשיא תקופת הקורונה תמיד את את האנשים בשוליים שלא עטו מסיכה וזה גרר עימותים. יש קומץ אנשים שלא רוצה לכבד את החוקים באוטובוס ולא מבין את העובדה שאנחנו באוטובוס קבוצה אחד וצריך לכבד את הזולת. זה ממש מספר זעיר של אנשים הרוב פשוט נהדרים".
רציתי להגיד ש: "התחשבו בנוסעים האחרים. עטו מסיכה אם מבקשים מכם, אל תדברו בטלפון בקולי קולות היום יותר מתמיד אנחנו זקוקים ללב פתוח ולהבנה האחד של השני. רציתי להגיד תודה מיוחדת בשמי ובשם חבריי לכל משתמשי הדרך שמאפשרים לנו להשתלב בתנועה. תודתי נאמרת באמצעות הדלקת שני אורות מהבהבים מאחור לכבוד הנהג/ת או הולך/ת הרגל האדיב/ה".
אסתר אסיאג
"אין לי ימים רעים בעבודה"
מי אני? בת 51, נשואה+ 3 בנות + 4 נכדים, מתגוררת במעלה אדומים, נהגת קו 21, 8 שנים באגד.
הבחירה במקצוע: "הבחירה להפוך לנהגת אגד קרתה במקרה. הייתי גננת במשך 15 שנה ועסקתי גם ברפואה משלימה. מקום העבודה שלי היה ליד סניף של אגד ראיתי שמחפשים נהגות אוטובוס, הוצאתי רישיון ומשם הדרך היתה קצרה. אני ממש שמחה שככה השתלשלו העניינים".
חוויות מהאוטובוס: "קו 21 בו אני נוהגת הוא קו קהילתי עם אותם אנשים. אני מכירה בדיוק מי עולה ומי יורד ואיפה אז מחכה למי שצריך נותנת להם את התחושה שיש לנו שפה משותפת. תוך כדי העבודה גיבשתי קבוצה של 10־15 בנות. הכרתי ביניהן, הפכתי אותן לחבורה וכולנו בקשר עד היום. חלקן התחתנו והן נשואות היום והן ממש מאוחדות ביניהן".
רגע פחות נעים: "לא קרה לי עד היום רגע שהייתי מעדיפה לשכוח באוטובוס. הנוסעים הם החיים שלי אני מחכה לצאת לעבודה ולפגוש אותם ולהתעדכן ולשמוע דברים טובים. אני יכולה להגיד בשמחה ובגאווה שפשוט אין לי ימים רעים בעבודה".
רציתי להגיד ש: "לנוסעים חשוב לי לומר כבדו את הנהג/ת. קורים דברים מאחורי הקלעים ובכביש שאתם לא מודעים להם ותמיד אנחנו עושים את הכל כדי להביא אתכם למעוז חפצכם בשלום. הנהג לא אשם במכשולי הדרך וגם לא שהיה להם בוקר או צהריים או ערב לא מוצלחים. הנהג/ת דואג לכם, אנא מכם נסו גם לדאוג לו".
אורנה טרגזי
"לקח לי זמן ללכת עם הלב"
מי אני? בת 57, נשואה+3, מתגוררת בגילה. שנתיים באגד נוהגת בקו 78
הבחירה במקצוע: "כל החיים הייתי נהגת ואהבתי לנהוג. אני פשוט לא יודעת לעשות משהו אחר כל כך טוב. קיבלתי הצעה מאגד והלכתי על זה. אני מצטערת שלא עשיתי את זה לפני הרבה שנים. זה הייעוד שלי ולקח לי זמן ללכת עם הלב ואני הכי שמחה בעולם שעשיתי את זה".
חויות מהאוטובוס: "נוסעים כותבים לי מכתבי תודה, מביאים לי עוגות יודעים להעריך את העבודה הקשה ואת היחס האדיב שלי לכל נוסע ונוסעת מפרגנים לי וזה כיף לחזור הביתה אחרי יום שבו קיבלתי מילה טובה או הכרת תודה. אתה יורד ממשמרת ויודע שאתה במקום הנכון".
רגע פחות נעים: "בחור מסוים עלה לאוטובוס התחיל לתקוף נוסעים להשתולל לצעוק ולקלל. הוא בשלב מסוים רץ עם סכין לכיוון שלי. פתחתי דלתות והוא נבהל וברח. דקות של אימה בעיקר עבור הנוסעים. רגע פחות טוב ונעים עבורי ועבור הנוסעים שבהחלט הרס את אותו יום".
רציתי להגיד ש: "אני מאמינה בלב שלם שנשים נוהגות יותר טוב מגברים. במיוחד בעבודה עם ציבור. אנחנו רגישות ואכפתיות ואילו גברים די מכניים. מסיעים את האוטובוס ופה זה נגמר. הייתי מבקשת מהנוסעים שיהיו יותר רגישים לנהג. אנחנו לא אשמים בפקקים, בעומס, בחום, ובכל מכשולי הדרך. אתם גם צריכים לזכור שדלתות האוטובוס נסגרות אוטומטית אחרי 10 שניות אז זו לא עבודה של הנהג. בסך הכל אנחנו משרתים את הנוסעים באהבה ומכל הלב".
גאדה חמאד
"שמה דגש על אדיבות וסבלנות"
מי אני? בת 44 נשואה+8, מתגוררת בשייח' ג'ראח, 3 שנים באגד. נוהגת על קווים 19 ו־42.
הבחירה במקצוע: "השיקולים היחידים שלי היו שיקולי פרנסה. חיפשתי משהו שאני יכולה דרכו להתפרנס בכבוד ועם העובדה שאני אוהבת את ההגה ואוהבת אנשים זו היתה הבחירה האידיאלית".
חויות מהאוטובוס: "אני מקפידה לא להתערבב על הנוסעים. אני צריכה לעשות את העבודה שלי ואני לא חושבת שנוסע רוצים שייכנסו למרחב הפרטי שלו. אני שמה דגש על להיות אדיבה וקשובה לבקשות של הנוסעים. עושה את הכל ביושר ובסבלנות".
רגע פחות נעים: "אני לא זוכרת משהו שגרם לי לאי נוחות. יש את הקושי היום יומי לקום מאד מוקדם בבוקר להתמודד עם הפקקים ועם התנועה. מצד שני, אחרי תקופת הקורונה והחזרה לחיים את יודע להעריך גם את הקשיים שיש בשגרה מבורכת. עדיף ככה מאשר סגרים וחשש לחיים של כל אחד מאיתנו".
רציתי להגיד ש: "נהיגה זו חוויה שמצריכה מקסימום ריכוז ומהירות. כדי שנוכל לשמור על בריאות ושלמות הנוסעים הם צריכים לדעת לשמור על שקט מול הנהג. למשל לא לדבר בסלולרי בקולי קולות".
רות בייך
"התאהבתי בעבודה. ממליצה בחום"
מי אני? בת 47, נשואה+ 2, מתגוררת בקטמון, עובדת באגד 3 שנים. נוהגת בקווים 13, 22, 34
הבחירה במקצוע: "אני מאד אוהבת לנהוג. החלטתי לנסות והתאהבתי בעבודה. ממליצה בחום לכל מי שיש חיבור להגה, לנהיגה ולדיאלוג עם אנשים".
חוויות מהאוטובוס: "אני מגיעה לכל משמרת בכיף גדול. אנשים יודעים להעריך אדיבות שירות וכשמכבדים אותם. הגעתי יום הביתה עם פתק מנוסעת שכתבה לי תודה על האדיבות על הסבלנות ועל הזהירות שלי בכביש. זה רגע מספק. את מחייך ומקבל המון אנרגיות ליום העבודה הבא. זה כיף שלא מתייחסים למאמץ שלך כאל משהו מובן מאליו".
רגע פחות נעים: "היה מקרה שמישהי עלתה לאוטובוס כשהיא לא בקו הבריאות, ופתאום באמצע הנסיעה חטפה סחרחורת ונפלה. הדקות האלה שבה עצרתי הכל כדי לטפל בה להרים אותה מהרצפה היו רגעים של חרדה. אני ועוד מתנדב של מד"א שבמקרה היה באוטובוס הענקנו לה טיפול ראשוני זה לה היה פשוט להרים אותה מהרצפה. אתה מרגיש באותו רגע כאילו בן משפחה שלך זקוק לטיפול. זה לא נעים".
רציתי להגיד ש: "כולם ממהרים, כולם טרודים לכולם יש מטען לא קל שהם באים איתו מהבית. נוסעים צריכים לכבד אחד את השני לעזור. מי שמסתכל באוטובוס צריך להבין שככה אנחנו נראים כחברה. לא הנהג/ת ולא הנוסע שיושב לצדך באוטובוס צריכים לשלם מחיר על הבעיות שלך".
זהבית כהן
"השיער שלי גורר התלהבות"
מי אני? בת 38, נשואה+5, מתגוררת בקרית מנחם. שלושה חודשים באגד. נוהגת על הקווים: 18, 14, 27, 19, 35, 20, 29, 23, 24, 21.
הבחירה במקצוע: "זה היה חלום ילדות שלי ואחרי שבניתי בית ומשפחה ועסקתי שנים בחינוך כסייעת בבית ספר החלטתי להגשים את מה שרציתי כל החיים. ידעתי שמדובר בעבודה סיזיפית אז העדפתי להתחיל בהקמת בית ומשפחה והיו כשהילדים כבר גדולים עשיתי משהו בשביל עצמי".
חויות מהאוטובוס: "כמו שתראו בתמונה, יש לי שיער ורוד וזו אטרקציה עבור הנוסעים. ילדים מנופפים לי מהכביש, נשים מבוגרות אומרות שזה מרענן ומגוון להן את הנסיעה. היה מקרה שהורדתי לאישה מבוגרת את סלי הקניה שלה מהאוטובוס והתודה שלה פשוט היתה מרגשת".
רגע פחות נעים: "עצרתי את האוטובוס ונוסעת איבדה שיווי משקל ונפלה. היא לא נפצעה אבל זה גרר דפיקות לב ודאגה כמובן שהיא קיבלה ממני טיפול והכל בא על מקומו בשלום".
רציתי להגיד ש: "לכל הולכי הרגל שנמצאים על המדרכה. אל תתפרצו לכביש. אנחנו הנהגים לא רואים אתכם וזה מסוכן. עדיף לאבד רגע מהחיים מאשר את החיים ברגע".
לעדכונים נוספים - חדשות ירושלים
