כשבממשלה מתלבטים בין חיסון של 'פייזר' לזה של 'מודרנה', ברשתות השיווק ובשוק מחנה יהודה יש תושבים רבים שמתלבטים אם להתגבר על הבושה ולבקש אוכל בחינם או לנסות לגנוב. גם הקופאים ובעלי הדוכנים, שבין כל הסגרים וההגבלות מתקשים לגמור את החודש, המומים מהמצוקה שהם נחשפים אליה מדי יום.
אלחנן בר אור, קופאי בסניף רשת 'אושר עד' בגבעת שאול, הרגיש בשבוע שעבר שהוא לא יכול יותר. במסגרת עבודתו הוא ראה קשיש שמגיע לקופה ומבין שהוא אינו יכול להרשות לעצמו את המוצרים הבסיסיים ביותר. הוא נחרד לראות אם שאינה מצליחה לשלם על הקניות למשפחתה.
עוד בחדשות:
פוסט שהוא פירסם בנושא הזה, בפייסבוק, זכה לעשרות תגובות: "בתור קופאי בסופר אני עד למצבים ממש לא נעימים", הוא כתב. "לאנשים שלפעמים חסר להם להשלים כסף לדברים ממש בסיסיים ואוכל, או שסתם מגיע להם לפנק את עצמם מעבר לבסיסי והם צריכים לעשות מיון מוצרים. מדובר במבוגרים, משפחות וכו'. חשבתי שאם היה לקופאים או אפילו בקופה הראשית מין כרטיס אשראי, עם או בלי הגבלה בסכום, שפשוט בכל פעם שיש באמת מישהו או אדם מבוגר שמתקמצן עם קוטג' או לחם כי נגמר לו הכסף, ויש כאלה, אז פשוט מעבירים את השאר מהכרטיס והעיקר שיהיה מה לאכול. באין ספור מצבים אנשים חוזרים עם ידיים ריקות לבית".
בר אור אמר השבוע ל"ידיעות ירושלים" שהמצב ממשיך להחמיר: "אני רואה מקרים כאלה כל הזמן - אנשים מגיעים לקופה ובגלל כסף לא קונים. היה זקן אחד במצב כזה שאני לא שוכח, ובמקרה אחר אשה מבוגרת שהגיעה לקנות למשפחה שלה והיה חסר לה כסף. אנשים לא יכולים לקנות בשר, או מוצרים בסיסיים, מגיעים לקופה ובסוף לא קונים".
לדבריו, מצב כלכלי קשה זה הביא אף לתופעה של גניבות: "השומר ביציאה מהסופר רואה גניבות, הוא רואה שאנשים מפלחים. כביכול יוצאים עם עגלה אבל בלי קבלה, או עם קבלה אבל עם עוד דברים שלא רשומים בקבלה. חשבתי לעשות עם זה משהו, לפתוח פרויקט שיעזור לאנשים לקנות בכבוד".
"השלמנו לקונים כסף לחלב"
קובי משה, עובד ב'סופר שוק' בשוק מחנה יהודה, מעיד כי ככל שמתארכת תקופת המגפה העוני מחמיר והיקף הגניבות גדל במקביל. "הגניבות עלו בצורה משמעותית, מטורפת ממש. אנשים גונבים דברים בסיסיים. פעם אלה היו רק צעירים שהיו גונבים וודקה, ואז היינו הולכים למשטרה. היום אנחנו רואים אנשים שגונבים לחם, חלב, גבינה צהובה. כמובן שאנחנו לא מערבים את המשטרה, כי כשאתה רואה בן אדם לוקח לחם פרוס וקוטג', ברור לך מאיזה מקום זה מגיע. כשהילדים חזרו לבית הספר, התחלנו לראות שגנבו עוד דברים חוץ מלחם - דגני בוקר למשל. זה משהו שלא היו גונבים בעבר. בן אדם נכנס לחנות, מתחבא בפינה, שם דגני בוקר מתחת לז'קט ויוצא. אני רואה שעובדים שלי משלמים מכיסם בחלק מהמקרים. אדם לוקח גבינה צהובה ולחם, הוא לא גונב בקבוק אלכוהול".
תופעה נוספת היא של משפחות מבוססות באופן יחסי, שאומנם לא סובלות מעוני אבל מתחילות לחשב כל שקל. משה מבהיר שאי אפשר להשוות את זה כמובן למצבם של העניים החדשים, אבל הדבר מעיד על היקף המשבר: "המחסור בהתחלה היה מטורף. אנשים היו קונים רק את מה שהכי בסיסי - גבינה, לחם, תפוח אדמה אחד, עגבנייה. עכשיו רואים שיש מוצרים שהם לא יכולים להרשות לעצמם. אנשים לוקחים פחות מוצרי פרימיום, יותר את הבסיס. ההתלבטות בקופה איזה מוצר להוריד הפכה לתופעה של ממש. רק היום בבוקר קרה מקרה כזה - הגיע בן אדם שהיו חסרים לו כמה שקלים לחלב. השלמתי ממני. הרבה עובדים אצלנו מושיטים יד לכיס הפרטי שלהם".
ביטוי נוסף למשבר הוא המהירות שבה אנשים מתרגזים. "יש לנו הרבה לקוחות מבוגרים. לא קל להם, רואים על הבן אדם. מתפוצצים על דברים קטנים. אנשים יותר עצבניים. אתה רואה שאוכלוסייה מבוגרת עצבנית יותר. מה שהיה בגל הראשון זה שאנשים באים שתויים, גם מבוגרים. מי שיישב פה יום שלם יקבל סחרחורת ממה שהוא יראה".
סופרים ירקות בקופה
בבסטה של יאיר הירקן, בחלק המקורה של מחנה יהודה, רוב התושבים עברו לקנות ירקות בסיסיים, מוותרים על הפירות והירקות היקרים. "המצב של האנשים לא טוב, קונים הרבה פחות. מוצרי יוקרה בקושי קונים. לקוחות מחשבים כל דבר שהם קונים. מגיעים וקונים רק את המוצרים הבסיסיים ביותר. 3 עגבניות, 2 מלפפון, 2 תפוח אדמה. חיים את היום ורואים מה יקרה מחר. גם לקוחות קבועים ממעטים לבוא. מי שיש לו כסף", אומר יאיר, "ממשיך לקנות כמו בעבר, אבל הם המיעוט. היתר קונים הרבה פחות מבעבר. אנשים לא קונים היום את מה שנחשב לאקסטרה. אם אני מוכר מנגו ב־30 שקל לקילו, שזה יחסית למחיר הנפוץ מאוד זול, זה כאילו מציאה, אנשים לא קונים. מתוך 10 שלוקחים ושוקלים, שניים קונים והשאר מחזירים. לא היה דבר כזה בעבר".
שלמה, עובד ב'אטליז אמיר בטאט', מעיד כי על ירידה חדה במכירות: "לקוחות לא קונים, או שהם קונים בכמויות קטנות מבעבר. פחות אנשים באים. גם לקוחות קבועים קונים פחות מבעבר. גם על מקרים של קושי כלכלי אני שומע, קונים רק מה שצריך. אפילו בעלי העסקים, כולל פה בשוק, אלה שהמשיכו לעבוד, גם הם קונים לעצמם פחות. זה משמעותי - אני רואה אצלי ירידה של 50% במכירות".
מאיר, קופאי במאפיית 'דובשנית': "אנשים קונים פחות מבעבר, רק את הבסיסי. אם פעם היו קונים גם לחם וגם מאפים, היום יקנו רק את הלחם. יש הרבה יותר התלבטויות על המחיר - שואלים, שוקלים, שואלים שוב. פעם לא היה דבר כזה. בן אדם היה לוקח מה שרוצה, שומע את המחיר וקונה בלי שאלות. היום אנשים באים, ממלאים, שומעים את מחיר - ולבסוף משאירים את השקית".
רינה, עובדת בשוק, מספרת שהיא אומנם לא נאלצה לצאת לחל"ת בתקופת הקורונה, אבל יוקר המחיה והחשש מפני העתיד מאלצים גם אותה להתפשר. "אפילו אני מוותרת על קניות. בשבוע שעבר ראיתי קילו עגבניות במחיר שנראה לי מופקע. ויתרנו. עברתי לקנות את הכמות שהייתי רגילה אליה בסופרים, והיום אני מעדיפה לשמור על האיכות של הירקות הטריים בשוק. מה שיוצא זה שאני מעדיפה לקנות מעט מעט מכל דבר, אבל לא לוותר. יש אנשים שגם את זה הם לא יכולים להרשות לעצמם, אין להם".
רואים גניבות ושותקים
שבתאי כהן, עובד בירקניית 'יעקב כהן ובניו': "מובן מאליו שמי שאין לו גם לא בא. יותר אנשים משאירים דברים בקופה. קונים בעיקר מוצרים בסיסיים. את הפירות והירקות המיוחדים יותר יקנו רק לקראת שבת, אם בכלל. וגם מה שקונים - לא קונים בכמויות. אנשים לוקחים סלסילת תאנים, מתלבטים, ומבקשים חצי. גם לקוחות קבועים קונים פחות. גם תופעה של גניבות קיימת, אבל אני לא מסתכל בשקיות של מי שיוצא, ולא אומר כלום", הוא אומר בעצב.
לעדכונים שוטפים - חדשות ירושלים
