פסק הדין יוצא הדופן של בית המשפט המחוזי בירושלים: סכסוך משפטי ארוך בין דיירים חרדים לבין חסידות 'שומרי אמונים' הביא החודש לפסיקה מפתיעה ושנויה במחלוקת של שופטת המחוזי שירלי רנר. לפי קביעתה, מי שירצה לרכוש דירה בפרויקט המיועד לחרדים יידרש לעמוד בתקנון צניעות מחמיר וקפדני. כך למעשה קיבל אותו תקנון מוקפד במיוחד חותמת משפטית רשמית.
תחילת הפרשה ב־2015, אז הגישו 118 דיירים במתחם קרית שומרי אמונים במאה שערים תביעה נגד החסידות, ולפיה הם דורשים לרשום את זכויותיהם על עשרות הדירות שבבעלותם, שנמכרו על ידי החסידות לפני עשרות שנים. אלא שהחסידות התמהמהה עם רישום הזכויות והמאבק נגרר לקרב משפטי ארוך. בסופו, כאמור, נקבע בפסק דין יוצא דופן ותקדימי כי מי שירצה לגור במתחם יתחייב לעמוד בתקנון צניעות מוקפד וקיצוני. "ידיעות ירושלים" עם הפרטים המלאים.
אדמו"ר שבא מהכלא
חסידות שומרי אמונים נחשבת לקטנה יחסית. היא נמצאת במאה שערים, בני ברק ואשדוד. בשנת 2012 נפטר האדמו"ר הרב אברהם חיים ראטה הישיש, שהחליט בצעד חריג למנות את ארבעת בניו לאדמו"רים. אחד מהם, האדמו"ר יעקב יצחק ראטה, ישב 16 שנים בכלא לאחר שהורשע במעשי מין חמורים. על פי העדויות, לאחר השחרור ממאסרו הפך לאדמו"ר בעיירה מונסי שבניו יורק. אחיו, הרב רפאל אהרן ראטה, שכיהן כאדמו"ר בבני ברק, נפטר באוגוסט האחרון מנגיף הקורונה. בנו בן ה־40 התמנה לממשיך דרכו. בירושלים מונה החסידות כמה עשרות משפחות, שמתגוררות באזור שנקרא 'שומרי אמונים' במאה שערים.
רוצים טאבו? בלי טלוויזיה
הסכסוך בין 118 דיירי המתחם להנהלת החסידות עבר לבית המשפט המחוזי בעיר. מדובר בצעד שנחשב לחריג, שכן ברובם המכריע של המקרים סכסוכים מסוג זה נפתרים בבתי הדין החרדיים. על פי פסק הדין, בלב הסכסוך נמצא הסירוב של החסידות לרשום את הדיירים כבעלי הזכויות בטאבו. על פי גורם המעורה בפרטים, הסירוב נבע מהחשש שאותם דיירים ימכרו את הדירות לאנשים שאינם משתייכים לחסידות ובכך יביאו לשינוי אופי השכונה.
בתחילת החודש התכנסה השופטת רנר לקבלת פסק דין סופי בסכסוך ארוך השנים. בפסק הדין מובא תקנון צניעות מחמיר שהוסכם על שני הצדדים ומקבל תוקף חוקי של בית המשפט. על פי מה שאושר, מי שירכוש דירה במקום ו/או ירצה לרשום את דירתו בטאבו יהיה חייב לעמוד במספר סעיפים. הבולט שבהם הוא סעיף 11, שמתמצת למעשה את תקנון הצניעות המחמיר.
לפי אותו תקנון כל בני הבית מחויבים לשמור צניעות. אלא שהתקנון אף מדגיש כי בכל הקשור לצניעות כל קונה חייב להקפיד כי בני ביתו, "לרבות הבנות הקטנות", ישמרו בתלבושת ובשאר ההליכות. הפסקה האחרונה באותו תקנון קובעת כי: "הקונה מצהיר כי ידוע לו כי הקרייה שבה נמצאת דירתו הוקמה אך ורק ליהודים חרדיים שומרי תורה ומצוות ולשם שמירה על הנ"ל, מתחייב הקונה שלא להעביר ולא להחכיר או לתת זכות שימוש בדירה ללא אישור מוועדת הקבלה שתיבחר על ידי אסיפת הדיירים בהתאם לתקנון המשותף". כמו כן לא יותר לרוכש הדירה להחזיק מכשיר טלוויזיה.
"פסיקה בעייתית"
נושא ועדות הקבלה עורר מחלוקת בישראל שנים רבות. זאת עד אשר חוקק ב־2011 חוק ועדות הקבלה, שקובע כי רק ביישובים בנגב ובגליל שבהם עד 400 משפחות יש אישור להקים ועדת קבלה. על פי אתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, מי שמתגורר ביישובים שההגדרה הזאת אינה חלה עליהם אינו מחויב לעבור ועדת קבלה.
"אין ספק כי מדובר בפסק דין בעייתי", אומר עו"ד גיל גן-מור, מנהל היחידות לזכויות חברתיות ואזרחיות באגודה לזכויות האזרח. "התניית העבירות המכפיפה את הזכויות לאישור ועדת קבלה, שהיא לא חוקית, מעוררת קושי רב. באופן כללי, על פי הפסיקה והחקיקה בישראל, אם חברה שמוכרת דירה כוללת בהסכם המכירה תנאי המגביל את האפשרות של הרוכש להשכיר את הדירה או למכור אותה, מחמת אורח חיים או תנאי שמחייב ועדת קבלה, זהו תנאי לא חוקי. בוודאי שבעייתי שבית משפט מעורב בקביעת תניות כאלה, או ניסוחן. לעניין ועדות הקבלה מדובר במנגנון שרירותי שמוביל פעמים רבות להגבלה גלויה או סמויה ולכן המדינה אישרה שימוש בוועדות אלה רק בקבלה ליישובים קטנים בנגב ובגליל ולא בערים".
והוא מסכם בשאלה: "מה יקרה אם בהרצליה או סביון יבקשו לעשות דבר דומה, ולמכור או לאשר רישום בטאבו רק לאנשים שהם חפצים ביקרם?"
דוברות בתי המשפט: "פסק הדין מדבר בעד עצמו והוא חל ומחייב רק בין הצדדים להליך לבין עצמם, אשר מבחינתם לא הייתה מחלוקת בעניין תנאי הצניעות שנקבעו".
