למה ירושלים?
ירושלים היא מקום טעון ונטען כל העת באיכויות אנושיות ובקונפליקטים. בשל היותה מרחב קוסמופוליטי ורב־ממדי וזהותי היא מאפשרת קיום הרמוני (רוב הזמן) מרובה פערים שתובע גישור ואחריות.
הגעתי לירושלים באמצע שנות ה־80 ללמוד אומנות מהשפלה הנמוכה והמיוזעת, עם סקרנות ועניין בגילוי של עצמי ושל העיר, ממרכזה אל קווי התפר שלה, אלה הדמוגרפיים, פוליטיים ותרבותיים.
התפר הרגיש והפגיע מאותת ומסמן עד כמה עומדות בפניי אפשרויות ליצירה אותנטית מתגמלת ומרפאה, ומאז ועד עתה אני נאחז בסביבה הרגישה ומנסה להטעינה באופטימיות, תוך הצבה של אתגרים חדשים לעולם האומנות מהחיים עצמם פנימה והחוצה.
מה הסוד הירושלמי שלך?
ירושלים אפופת סודות וגילויים. התנועה והשוטטות בקווי התפר שמקיפים את מוסררה, מצפון מערב מאה שערים, ירידה ברחוב הנביאים, להציץ לבית אפוף הסוד של הסופר הלוריאני דויד שחר, להמשיך לכיוון שוק הרוכלים, המגוון והחינני, להקיף את השכונה בדרום לעבר מתחם הנוטרדאם, להשקיף מהגג לעיר העתיקה ולמדבר, לרדת למוסררה, לשוטט בין סמטאותיה, לבקר בגלריות בית הספר, ולהבין לעומק את המורכבות והיופי של העיר.
מה הדבר הכי מיוחד שחווית בעיר?
שכונת מוסררה, על אנשיה, הנרטיב שלה ועובדת היותה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. חוויה של מפגש עמוק מתגמל ומעלה שאלות על הדרה, פערים חברתיים ועל היכולת שלנו כיוצרים לפעום מתוך המקום, לאפשר לו בתהליך דיפוזי לחלחל אל עולמנו ולהשפיע על תוכני היצירה, ומתוך תהליך עמוק של בניית גשרים ואמון בין הסביבה היצירתית שבה פועל בית הספר לאומנות מוסררה לבין הסביבה המיידית שבה חיים תושבי השכונה, כפי שמגולם במאות פרויקטים שחוקרים את המקום והופכים אותו לסביבה של התרחשות תוססת, בינלאומית, מעבדה ניסיונית של חברה אמיתית ויצירה בועטת ומתגמלת, ובשיאן כמובן החוויה האין סופית והסוחפת של פסטיבל מוסררה מיקס, שמתקיים ברחבי השכונה.
מה הכי גרוע כאן?
חסרה אהבה פשוטה בין הקבוצות השונות לגשר על פערים במזרח העיר. צריך להקפיד ולשמור על המרחב הציבורי האותנטי, ולחזק את היוצרים הצעירים שנשארים בעיר.
עם מי היית שותה דרינק?
הייתי שמח לשתות קאמפרי סודה עם זאב ז׳בוטינסקי בבר הסירא שהבעלים שלו ליאור הוא בוגר מוסררה וממוקם צמוד לבית שבו נעצר זבוטינסקי ב-1920 ולפתוח בשיחה על ליברליזם, חרות, ומהו בעניו קיר הברזל בעת הזאת.
אז מה הלאה?
להמשיך ולהעמיק את העשייה האמנותית חברתית להרחיב את מעגל הסטודנטים המבקשים ללמוד אצלנו במחלקות השונות (צילום, מוזיקה חדשה, תקשורת חזותית, אמנות מדיה חדשה ופוטותרטפיה) סטודנטים ובוגרים שיוצרים בלב העיר, מעשירים אותה ומעניקים לה דינאמיקה מחדשת וסואנת.
לפעול לתוככי מערכת החינוך להכיל תכנים אמנותיים ולהקנות שפה של אוריינות חזותית לתלמידים מבתי הספר בעיר, ולחזק את הפתיחות והסובלנות כלפי עצמנו והאחר. וכמובן להגשים את פרויקט בניית הקמפוס של בית הספר במוסררה.
