החיים בג'ונגל: שמונה חודשים בילה פאדי דחאברה ברחובות כפר עקב ותיעד את חייהם של הצעירים המתגוררים שם. מתוך הביקורים הליליים בכפר הוא יצר את סרטו "לימבו", במסגרת פרויקט הגמר שלו במכללה האקדמית הדסה.
דחאברה, בן 26, תושב העיר העתיקה, סטודנט לתקשורת צילומית. לא במקרה הוא החליט לקרוא לסרטו "לימבו", "ואקום שלטוני", בתרגום חופשי. מה שנגלה לעיניו במהלך הלילות הארוכים שבהם שהה בשכונה הוליד את הרצון להציב מראה מול מציאות החיים החברתית והכלכלית של צעירי הכפר ולשקף אותה. הכל מתנקז לתוך ארבע דקות וחצי של סרט קצר שמספק הצצה מבפנים למה שחווה הדור הצעיר בכפר.
120 אלף תושבים, רובם בעלי תעודת זהות כחולה
מהפוליטיקה של הסכסוך הוא מעדיף להתנתק ככל האפשר וכך גם בסרט עצמו, הנגיעות הפוליטיות כמעט ולא קיימות. למרות זאת, ההקשר הפוליטי נמצא ברקע כל הזמן וברור לגמרי שקשה להתעלם ממנו.
"אני מביא סיפור על מקום שאין בו חוק וסדר, יש ואקום שלטוני, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. הכל מתנהל לפי החוקים של הרחוב", אמר דחאברה.
"אין שליטה של אף גורם באזור הזה, לא הרשות ולא ישראל וזה מביא למצב של כאוס חברתי וכלכלי. מה שעניין אותי זה לבדוק מה קורה לדור הזה בגילי 16-25, גם אני משתייך לקטגוריית הגיל הזאת, והרעיון היה לגלות מה הם חווים, איך הם חיים, מה מעניין אותם. רציתי לחשוף את החיים שלהם", הוא אומר.
כפר עקב נמצא מצפון לירושלים, מעבר לגדר, בואך רמאללה. השכונה מוגדרת ברובה חלק מהשטח המוניצפלי של ירושלים אך בשל הימצאותה מעבר לגדר, היא נחשבת למה שמכונה "no man's land", מעין שטח הפקר.
לפי הערכות, כ-120 אלף תושבים מתגוררים בה, רובם בעלי תעודת זהות כחולה, עובדים בישראל. הרשות הפלסטינית, ככלל, לא מוסמכת לפעול בחלקים נרחבים ממנה, מאידך, התושבים מתלוננים זה שנים על הזנחה מצד הרשויות בישראל בכל הקשור לסיפוק צרכי היומיום והטיפול האזרחי בתחומי בריאות, חינוך ותשתיות.
("לימבו", פאדי דחאברה)
"נכון שגדר מקיפה את הכפר, וברור שבסוף הנושא הפוליטי משפיע, אם אתה כל יום מבלה שעה בפקקים בדרך למחסום כדי לצאת לעבוד, ובכלל כל הדברים הבסיסיים שחסרים, אין איסוף אשפה כמו שצריך וכו', אבל אני לא רציתי להיכנס לפוליטיקה בסרט. יותר חשבתי להתרכז בדור הצעיר, איך הוא חי ואיך הוא חושב, ולא להכל מצאתי תשובות. בסוף הצילומים יצאתי דווקא עם סימני שאלה", סיפר דחאברה.
החיבור החזק לדת
אחד מסימני השאלה שעליהם מצביע דחאברה הוא הזהות של אותם הצעירים. "הם לא מבינים מי הם ומה הם, למי הם משתייכים. את מכנה אותם פלסטינים אבל אני אומר לך שהם לא מתייחסים לשאלה הזאת ולא עסוקים בהגדרות כי הם נמצאים בתוך מצב של בלבול מבחינת הזהות שלהם. מה שכן, מה שמאוד חזק אצלם זה הנושא של הדת. בתקופה של הרמדאן והקורונה כשהמסגדים היו סגורים, אני זוכר שהם אמרו, אין טעם לרמדאן אם אי אפשר ללכת להתפלל באלאקסא. החיבור שלהם לדת מאוד חזק, יותר מהזהויות האחרות", אמר דחאברה.
"בגלל שאין שלטון וחוק אז מה שקורה זה שהרחוב קובע את הכללים. הבנתי במהלך הצילומים של הסרט שהחוק שם מתבסס שני דברים: על כבוד ועל "מחסוביה"", זאת מילה שאין לה תרגום בשום שפה", אמר דחאברה והמשיך להסביר, "החוק ברחוב הוא ה'מחסוביה', זה אומר שכל אחד עושה חשבון לאחר לפי כל מיני פרמטרים: יחסים של יראת כבוד, פחד, יחסים בין חמולות, חסות וקירבה משפחתית.
"לדוגמה, יכול לקרות מצב שנער בן 16 מרשה לעצמו לסגור את הרחוב לתנועה ולאחוז ברובה M16 רק בגלל שמישהו נכנס ברכב שלו מאחורה, וזה פגיעה בכבוד שלו. אז הוא רוצה לעשות משהו בתגובה כדי להראות שהכבוד שלו לא נרמס וזה גם חלק מהרצון להראות את הגבריות שלך. אין שום חוק או ענישה שיכולים להרתיע אותו או כל אדם אחר, גם אין חוק שיכול להגן עליו. זה הזכיר לי את מלחמות הוויקינגים, זה הדימוי הקרוב ביותר למה שמצאתי בכפר".
דחאברה צילם בעצמו את הסרט, הפיק וערך את הצילומים כשברקע נשמע קולו של צעיר מהכפר המתאר באותנטיות כיצד בני הנוער והצעירים תופסים את עצמם ואת הסביבה.
"אף אחד לא דופק חשבון, כל אחד רוצה להביע את אישיותו, ומה שאתה עושה קובע איך אנשים אחרים יתנהגו ויתייחסו אליך. אם אין לך כבוד, אין לך שום דבר. הכבוד זה משהו שצריך לעבוד עליו ולהרוויח אותו, ואם אתה מאבד אותו יש לך בעיה גדולה. מי שיש לו יותר כבוד הוא זה ששורד", תיאר הצעיר בסרט.
"אין שקט בלילות"
דחאברה מתאר את הצעירים בכפר כמי שמתנודדים בין שני עולמות. ביום הם יוצאים לעבוד בישראל ובלילה הם חוזרים לחיים בג'ונגל. "בלילות בכפר עקב יש הרבה בלגן, אין שקט. צעירים חוזרים מהעבודה ואז מתחילים 'חיי הלילה' שלהם, זה אומר אופנועים ועישון נרגילה וסיגריות.
"האופנועים חזק אצלם. זה חלק מהפנאי והכיף, הם מתאספים בחבורות, יושבים מעשנים נרגילה ביחד, נשארים ערים בלילה, ככה הם מעבירים את הזמן. אין שקט בלילות, כל הזמן רעשי מנוע של אופנועים וצפירות של מכוניות, גם הכל צפוף נורא, בניינים עם אפס מרחק בין אחד לשני, צפיפות שלא נותנת שקט נפשי", סיפר דחאברה.
זרקור נוסף שדחאברה מאיר בסרט הוא תרבות הצריכה והלייפסטייל של הצעירים בכפר. חלק נכבד מהמשכורות שירוויחו מהעבודה בישראל יילך לבזבוזים על מותגים כחלק מתחזוק המראה החיצוני. "אכפת להם מאיך שהם נראים. המראה החיצוני חשוב להם. הם משקיעים בעצמם, לבוש ספורטיבי של מותגים, זה יכול להיות נעלי אדידס או כל דבר אחר, וזה לא נגמר בהנעלה ובגדים, גם התספורת זה חלק מהעניין, הולכים לסלונים פעם בשבוע כי חשוב להם להיראות טוב, זה משהו שמאוד בולט שם", אמר.
"לופ שקשה לצאת ממנו"
דחאברה מסביר כי בכפר אף אחד לא חושב על העתיד הרחוק: "כולם חושבים איך אני חי את היום ואת היום שאחרי מחר, אך לא מעבר לכך. יש שגרה שהם חיים אותה וזהו. זה שאין שלטון וחוק, זה יכול להביא לדברים גרועים בסוף. האם הם רוצים שינוי? אין לי גם תשובה לשאלה הזאת.
"אני חושב שיש מצב קיים שהוא לא טוב וגם לא נראה שהולך להשתנות. אני לא בטוח שהצעירים האלה, תחת המציאות הזאת חושבים מה הם יכולים לעשות כדי לשנות את חייהם, הם התרגלו לחיים האלה של היעדר חוק. אם תביאי להם עכשיו חוקים רשמיים מסודרים אני לא חושב שהם יסתדרו עם זה בקלות, כי הם כבר התרגלו לחיות לפי מה שהם יצרו לעצמם. יש איזה מעגל שהם חיים בתוכו, אדם מגיע לגיל מסוים, מתחתן, מקים משפחה וילדים, והשאלה מה אחר כך, איפה אתה רואה את עצמך? הם בתוך לופ שקשה לצאת ממנו", אמר דחאברה.
פרויקט הגמר של פאדי דחאברה יוצג בתערוכת הבוגרים "התעוררות" שתיפתח ב-20.7.
