ואז הזקן התקשר
אבא שלי בכלל לא רצה להיות ראש העיר. עברנו לגור בירושלים ב־1952 ואבא שלי העריץ את דוד בן גוריון. הוא, בן גוריון היה בשבילו אישיות נערצת. היו לא קשרים וחברויות עם שמעון פרס ועם משה דיין, במיוחד חיבה משותפת לארכיאולוגיה, אבל בן גוריון היה עבורו מעל כולם.
ב־1951 אבא כבר תכנן שנעזוב לארצות הברית אפילו מצא לנו בבית בבוסטון אבל בן גוריון התקשר ואמר 'בוא תנהל את המשרד שלי' והוא לא מסוגל היה לסרב. ב־1965 הוא רץ לראשות העיר ירושלים בחוסר רצון מופגן אפילו היה קצת אומלל בשנתיים הראשונות. אבל ברגע שהסתיימה מלחמת ששת הימים והעיר אוחדה הוא כבר שינה גישה. הוא ראה הזדמנות פז לאחד את העיר והוא עבד עשרים וארבע שעות ביממה כדי לשדרג את העיר. שאלו אותו פעם אם הוא מעוניין להיות חבר כנסת, שר או ראש ממשלה והוא ענה בדרכו המיוחדת ש'אי אפשר להשתדרג מתפקיד כמו ראש עירית ירושלים'.
מה שהוא סלד ממנו באופן מיוחד זה הדיונים הארוכים בישיבות המועצה. הוא לא אהב לשמוע דיבורי סרק וויכוחים ארוכים. הוא היה ביצועיסט. הדיונים והישיבות שיעממו אותו. אני חושב שב־28 שנים כראש העיר הוא שם את כל מאודו במה שעשה אבל יכול להיות שאם היה ראש עיריית תל אביב היה קורה לו דבר דומה. הוא נהנה מהעשייה שלו ויצר ידידות קרובה עם המון אנשי אמנות כמו קירק דאגלס, דני קיי, פול נוימן זובין מהטה אייזיק שטרן ועוד רבים וטובים".
המקום האהוב עליו
"בלי שום ספק המקום האהוב על אבא שלי היה מוזיאון ישראל. הוא התחיל ויזם את הקמת המוזיאון והוא היה עבורו אישי ומקור גדול לגאווה. הוא הגיע מוינה ותרבות היתה חשובה לו. הוא העריך תרבות, אמנות וארכיאולוגיה. הוא ממש אהב כל פריט שנכנס למוזיאון וראה בזה את ההישג הכי גדול שלו. הוא גם היה פעיל בהקמת תאטרון ירושלים ורתם לשם כך את הנדבנית גיטה שרובר.
5 צפייה בגלריה
קולק חונך את מוזיאון ישראל. "ראה בהקמת המוזיאון כהישג הכי גדול שלו"
(צילום: דוד רובינגר)
שאלתי אותו פעם מה הסרט האהוב עליו והוא בחר בסרט הריגול האמריקאי 'תרגיל בחמש אצבעות'. זה היה טבעי כי טדי היה זה שהקים את הקשר בין המודיעין הישראלי לסי.אייי.איי האמריקני. אגב, השחקן האהוב עליו היה גיבור הסרט הזה, ג'יימס מייסון, לא שם גדול במיוחד. במלחמת העולם השניה כששהה בתורכיה הוא הציל לא מעט יהודים ואפילו נפגש עם אדולף אייכמן בוינה. הוא קיבל ממנו אישור מיוחד להוציא כמה מאות יהודים לאנגליה ובעצם הציל אותם מהתופת". (בעת משפטו של אייכמן בתחילת שנות השישים היה קולק ממונה על ההכנות הטכניות למשפטו).
אצטדיון טדי
"לאבא שלי מעולם לא היה עניין מיוחד בכדורגל. הוא לא היה אוהד בית"ר או הפועל למרות שתמיד לקבוצות הספורט היתה אצלו אוזן קשבת. הוא לא הגה את הקמת אצטדיון כדורגל חדיש כתחליף לימק"א המיושן אבל היה עליו לחץ בלתי סביר להקים אצטדיון בירושלים. הוא גילה בדיעבד כמה זה מסובך למצוא שטח, לממן אותו ולדאוג שהוא לא יפלוש למרחב של הציבור החרדי.
5 צפייה בגלריה
קולק בועט את בעיטת הפתיחה בדרבי בקטמון. "כשהוקם אצטדיון טדי אבן נגולה מעל ליבו"
(צילום: דוד רובינגר)
"הוא מצא תורמת שהתנתה את תרומתה בכך שהאצטדיון ייקרא על שמו. הוא לא היה מוכן לשמוע אבל כשהבין שאין ברירה התרצה. העיק עליו במשך תקופה ארוכה שהוא התחייב להקים אצטדיון וזה לא מצליח אבל כשהוקם האצטדיון, אפשר להגיד שאבן נגולה מעל ליבו".
מה היה אומר טדי על ירושלים ב־2021?
"טדי היה בנאדם שחשוב לו לסיים את מה שהוא התחיל ובירושלים בדרך כלל לא מסיימים את מה שמתחילים. הוא היה תמיד שם לב ודגש על מה שצריך לתקן ויוצא לדרך. אני מניח שהוא היה שם את האצבע על לא מעט דברים נגיטביים בירושלים הנוכחית. הוא היה מנסה להדק את הקשר עם האוכלוסיה החרדית והאוכלוסיה הערבית ומנסה למצוא דרכים לפייס ולקרב ביניהם. הוא היה מאוכזב בפער שנוצר מאז שהוא עזב את ראשות העיר ועד היום. גם כשהוא התמודד בקמפיין הבחירות האחרון שלו ב־1993 זה היה בגלל שהיו לו המון תוכניות והוא לא יכול היה לעזוב תוכניות באמצע העבודה או לזוז כשיש צורך במקצה שיפורים. אני חושב שאלה היו התחושות שלו גם היום".
שיר געגועים
"אני מאד מתגעגע אליו כאבא פרטי. המון שנים היה לי קונפליקט גדול כי תמיד התייחסו אלי כבן של למרות שהיו לי לא מעט הצלחות בתחום הקולנוע וזה יצר אצלי מרירות שלא נתנו לי את הספוט בזכות עצמי. מאד אהבתי את טדי, את אבא. כתבתי איתו את הביוגרפיה שלו ויזמתי סרט עליו בתחילת הקריירה הקולנועית שלי. ארנון מילצ'ן תמך במיזם הזה וגייסנו הרבה כסף מנדבנים מוינה. בשנים המאוחרות שלו כשהוא הפסיק להיות ראש עיר היה חשוב לו שקולו יישמע והוא כותב מאמרים לעיתונות.
"הוא היה אומר לי את הטקסט, הייתי מנסח אותו ואז הוא היה עובר עליו ומתקן אותו. הקולנוע, שזה העולם שלי לא באמת עניין אותו אבל הוא הקפיד לשבח את העבודות שלי. אולי זה בגלל שהיה אציל וגם אם היתה לו ביקורת הוא לא היה מביע אותה. ובגלל זה אף פעם לא שמעתי ממנו מילה רעה. עשינו לא מעט טיולים יחד, הגדול שביניהם הטיול שלי אחרי צבא שיצאנו אליו ביחד. הוא לקח אותי לכל אבני הפינה של חייו וסיפר על כל אחד מהם. התחלקנו בנהיגה חצי חצי ואלה היו שבועיים אינטנסיביים ומהנים. הוא הופיע בסרט שלי להב חצוי מ־1985 כמרואיין של מי שגילמה עיתונאית, השחקנית פיי דאנאווי וגם בסרט ששמו 'מניו יורק באהבה' שפחות הצליח בארץ אבל די הצליח בארצות הברית".
- הביא לדפוס - שלומי אהרוני
לעדכונים נוספים - חדשות ירושלים
