26 נפגעים מהאסון במירון הגיעו למרכז הרפואי לגליל בנהריה, שהוכנס לכוננות של אירוע רב נפגעים. עד לשעות הצהריים (שישי) שוחררו רוב החולים, שסבלו בעיקר מפגיעות בגפיים. שניים נשארו לאשפוז.
שחר ברנס (19), תלמיד ישיבת הסדר מפרדס חנה, הוא אחד הנפגעים שטופלו בבית החולים גליל בנהריה. לדבריו, הוא הגיע למירון עם חבריו וביקש להיכנס לטיש של ישיבת תולדות אהרון, שם התרחש בסופו של דבר האסון.
ברנס: "בנו להיכנס לטיש, אבל לא נתנו לנו אז פנינו לאחור, לצאת משם. דחפו אותנו לאחור, היה עומס מטורף, הרגשנו כמו בקופסת סרדינים. ואז החל האסון: אדם מבוגר נפל, גרר אחריו עוד שניים, אנשים התכופפו להרים אותם וזה הידרדר כמו כדור שלג. אנשים נפלו עלי, אין לי מושג כמה היו שם. לא ידעתי מה קרה.
"הייתי בפאניקה, זה היה מפחיד מאוד, אבל דבר אחד הבנתי - אין טעם לצעוק, כי אף אחד לא ישמע אותי. זה מה שהציל את חיי כי אם הייתי צועק, כל האוויר היה נגמר לי מהר וכבר הייתי מת.
"היה בן אדם מתחתי, הוא היה בהכרה ושמע שמחפשים ניצולים, והוא זה שצעק לבוא לחלץ אותנו. הוא גם אמר להם שאני בחיים, נושם. אחרי שחילצו אותי, חשבו שאני במצב מאוד קשה והביאו אותי למתחם, שם ריכזו את הפצועים הקשים ואת המתים. מסביב היו מלא גופות מכוסות. היו גופות בכל מקום.
"אמרתי להם שאני לא פצוע קשה, שיש אנשים במצב קשה משלי. בסוף הייתי חמישי שפינו משם לבית החולים. היה אירוע קשה מאוד. אבל הציבור גם גילה אחראיות, חילץ, טיפל בפצועים, הנשים אותם עוד לפני שבאו כוחות הצלה. עכשיו אני כבר בבית ההורים, השתחררתי מבית החולים, אבל עדיין קשה להבין מה קרה הלילה, במירון".
מנהלת המיון במרכז הרפואי לגליל, ד"ר רינה דולינסקי, הוזעקה לבית החולים בסביבות השעה 1.30 בלילה. "אמרו שצריכים להגיע כ-30 פצועים", סיפרה ד"ר דולינסקי. "אז נערכנו ל"אירוע רב נפגעים". כ-200 אנשי צוות הוזעקו למקום, מכל הסקטורים, וכולם, כולל מנכ"ל בית החולים, ד"ר מסעד ברהום, הגיעו.
"חצי שעה לאחר מכן, כשהגעתי לבית החולים, הצוותים כבר המתינו בחדרי הלם ובאולמות הקליטה. זמן קצר לאחר מכן התחילו לבוא גם הפצועים, 26 בסך הכל. רובם סבלו מטראומה בגפיים וטופלו בהתאם. לקראת שבת נשארו רק שני מאושפזים בבית החולים. התרגולים שעשינו לקראת אירוע כזה הוכיחו עצמם והצוות עבד ביעילות והנפגעים קיבלו טיפול מקצועי, מהיר ומסודר".
