בחודש הבא היה אמור גיא שטיינפאייר ז"ל מאשדוד לחגוג את היום הולדתו ה־18. במקום להתלבט איתו באיזה חיל ירצה לשרת ולתכנן בעבורו מסיבת גיוס, היו עסוקים הוריו נלי ואלכס בהגשת תביעת ענק נגד הגורמים שאחראים לטענתם למותו של בן הזקונים, שהתחשמל למוות על גג בניין בן 20 קומות ברחוב אקסודוס במרינה.
קראו גם:
"האסון הזה היה יכול לקרות לכל אחד", אומרת נלי. "לעובד של חברת כבלים, לעובד של חברת טלפונים או לכל אדם שהיה עולה לגג ונוגע בעמוד החשמל שגיא התחשמל ממנו".
בעיצומו של החופש הגדול לפני כשלוש שנים התהפכו חייה של משפחת שטיינפאייר. גיא, שהיה אז לקראת עלייתו לכיתה י', טיפס יחד עם שלושה חברים לגג של אחד הבניינים במרינה. מתחקיר האירוע עלה כי גיא ניסה ככל הנראה לשפר את עמדת התצפית שלו על הים, ואחז לשם כך בעמוד תאורה לכלי טיס ובאנטנה שהיו על הגג.
מסיבה שאינה ברורה הנער התחשמל ונפל מהקומה ה־20 על הקרקע בגג התחתון. לאחר ניסיונות החייאה שנמשכו כ־40 דקות נאלצו הפרמדיקים שהגיעו לזירה להכריז על מותו.
מאז הטרגדיה שפקדה את המשפחה שקע האב אלכס בדיכאון, חלה בסוכרת והפסיק לעבוד בשיפוצים. האב, בעל המראה הקשוח והגוף השרירי והמקועקע, לא מצליח להתגבר על האובדן ולפני כחודשיים לקה בליבו. האם נלי, שמנהלת את בית גיל הזהב "אשדוד ים", מנסה להתנחם בהגשמת ההבטחות שהבטיחה לגיא ולא הספיקה לממש.
"הבטחתי לקנות לו כלב, וקניתי אחרי שהוא נהרג", היא מספרת. "הבטחתי שבגיל 16 ארשה לו לעשות קעקוע, ולא מזמן עשיתי על היד קעקוע עם כנף של מלאך והוספתי לידו את השם 'גיא'. הבטחתי לו טיול לאיטליה, וכשנסענו השארנו בכל עיר מזכרת מגיא, כולל בוותיקן. כאילו גיא עשה את זה".
ביום חמישי הקרוב יכניסו נלי ואלכס את בנם אדי ואת בחירת ליבו נטלי מתחת לחופה, באירוע מצומצם. אך על השמחה מעיב העצב הנורא שרובץ על המשפחה מאז מותו של גיא. "החתונה הזו לא תהיה מושלמת", אומרת נלי בצער. "היא תהיה שמחה אבל מהולה בעצב".
"אלכס נפל על הרצפה וצעק"
נלי זוכרת היטב את אותו יום ראשון טרגי שבו התהפכו חייה. גיא הגיע אל בית האבות בו היא עובדת ואכל איתה צהריים. לאחר מכן קפץ לשחק בסוני פלייסטשיין אצל אחיו הבכור פאבל, ומשם חזר לביתו ברובע ה'. אחר הצהריים הוא יצא יחד עם שלושת חבריו לאותו מפגש, שהפך מחוויית נעורים קיצית לאסון. "היום הזה היה אמור להיות מאוד מאושר בשבילנו", מספרת נלי. "סגרתי כרטיסי טיסה לפראג עבור כל המשפחה. הגעתי הביתה ב־18:00 בערב כדי לבשר לכולם את הבשורה, אבל לא מצאתי את גיא. כשהתקשרתי אליו והוא לא ענה התחלתי לדאוג".
זמן קצר לאחר מכן נשמעו דפיקות בדלת. מאחורי הדלת עמדה שוטרת צעירה. "השוטרת שאלה אותי אם אני אמא של גיא והשבתי שכן. היא נכנסה לבית ובעלי אלכס אמר לה בצחוק: 'אוי, בטח המשטרה הגיעה בגלל גיא, הוא בטח נתן למישהו מכות'. התחלנו לחייך כי גיא היה הכי רחוק מלהיות ילד בעייתי. אלכס אמר לשוטרת: 'העיקר שתגידי לנו שגיא בחיים', ואז היא ענתה לו: 'הוא לא בחיים'. באותם רגעים אלכס נפל על הרצפה והתחיל לצרוח צעקות של שבר".
אחת הסוגיות שעלתה בעקבות האסון הייתה האם הגישה לגגות של בנייני המגורים צריכה להיות פתוחה או סגורה. אחת הדיירות בבניין סיפרה כי הבחינה בנערים שטיילו על הגג שבועיים לפני מותו של גיא. הדיירת פנתה למשטרה, שהסתפקה בהתרעה נקודתית לאותם נערים. במשטרה הסבירו בזמנו כי אין חוק שאוסר על פתיחת גגות בבנייני מגורים. אחד השוטרים ציין כי הנוהל המקובל הוא להשאיר את הגישה לגג למקרה חירום או לצורך עבודות תחזוקה.
"לא עשו מספיק כדי למנוע את התאונה"
ההורים לא יכולים להתנער מההרגשה שניתן היה למנוע את מותו של גיא וכי מישהו צריך לשאת באחריות על האסון שפקד אותם. השבוע הם הגישו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעת נזקי גוף נגד חברת יחד הבונים שבנתה את הבניין, ועד הבית של הבניין, חברת ש.א.א אחזקות, חברת הביטוח של הבניין, חברת החשמל ומשטרת ישראל.
בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד דותן לינדנברג, נטען כי "הנער נפטר כתוצאה ממעשיהם הרשלניים או כתוצאה מהפרות חובות חקוקות של הנתבעים". לטענת התובעים, "הנתבעים לא עשו דבר או לא עשו מספיק כדי למנוע את התאונה. אם היו פועלים בזהירות הנדרשת ודואגים למנוע כניסה לגג או לטיפוס על הסולם המוביל אליו, ניתן היה למנוע את תוצאות התאונה הטרגית".
בכתב התביעה מפורטים סעיפי הרשלנות לכאורה שמיוחסים לנתבעים, ביניהם עמוד חשמל ללא הארקה וללא בידוד, היעדר פיקוח על עבודות החשמל באתר, אי הקפדה על כללי הבטיחות הנאותים, אי מניעת גישה לגג או הצבת שלטי אזהרה. נגד המשטרה נטען כי לא "נענתה לפניות האזרחים ולא ביצעה סיורים יזומים כדי למנוע עליית בני נוער לגג".
נלי ציינה כי במשך שנתיים ביקשה מהמשטרה עדכון לגבי מצב החקירה אך לא קיבלה תשובות ברורות, עד שהוחלט לסגור את התיק. בכתב התביעה נטען כי "המשטרה התרשלה לכאורה כשלא ביצעה את החקירות כנדרש ואפשרה לזהם את הזירה לאחר התאונה".
בכתב התביעה צוין כי גיא היה נער בריא ונמרץ עם הישגים גבוהים בלימודים ועתיד מבטיח. בעקבות מותו הידררד מצבו הנפשי והבריאותי של אביו, שהשפיע על פרנסת המשפחה. ההורים דורשים פיצוי עבור הפסדי שכר ועיזבון (900 אלף שקל), הוצאות קבורה, לוויה ומצבה (70 אלף שקל) ונזק כללי שכולל כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים. סכום הפיצוי המינימלי הנדרש בתביעות נזקי גוף שמוגשות לבית המשפט המחוזי עומד על 2.5 מיליון שקל, אך ההורים מצפים שהשופטים יקבעו להם פיצוי גבוה יותר.
"יש לי בשביל מה לחיות"
נלי מבינה את חלקו של גיא באירוע, שהסתכן כשעלה לגג ונאחז בעמודי החשמל, אך מאמינה שלנתבעים יש חלק במותו הטרגי. "אם זה לא היה קורה לגיא, סביר להניח שזה היה קורה למישהו אחר", היא אומרת. "גיא היה גאון, הוא דיבר אנגלית שוטף ותקשר עם נערים מכל העולם. היו לו תחביבים מיוחדים, כמו התמצאות בכל מיני מכוניות שאפילו אנשים מבוגרים היו מתייעצים איתו. הוא היה אמור להתגייס עוד מעט, ואני בטוחה שהיה מקבל תפקיד ממש טוב ושהיה עושה חיל".
מאז מותו מקפידים נלי ואלכס לעלות מדי יום שישי לקבר של גיא. "אנחנו מדברים אל גיא ומשתפים אותו בדברים שקרו לנו", מספרת נלי. "באזכרה האחרונה שלו לבשנו כולנו חולצות מודפסות לזכרו, ואחר כך חילקנו מתנות וצעצועים לילדים המאושפזים בבית החולים אסותא בעיר".
עד לאחרונה הקפידה נלי ללבוש בגדים שחורים בלבד, עד שגיא הופיע לה בחלום ודרש ממנה להפסיק עם מנהג האבלות ולהתחיל בחיים חדשים.
"באותו חלום גיא אמר לי שהוא לא רוצה שאמשיך לסבול", היא מספרת. "הוא גם אמר לי שטוב לו. בשנה האחרונה התחלתי לחזור לעצמי, והקשבתי למסרים של גיא להתחיל בחיים חדשים כי יש לי בשביל מה ובשביל מי לחיות".
כדי לסגור מעגל מרגישה נלי צורך לפגוש את החברים שהיו עם גיא על הגג באותו ערב. מאז האסון היא לא פגשה את הנערים שהיו האחרונים לראות את בנה. "הם כנראה מתקשים לפגוש אותי פנים מול פנים, אבל אשמח לפגוש אותם", היא אומרת. "הייתי רוצה לשמוע מהם מה קרה לגיא באותם רגעים אחרונים של חייו ולחבק אותם. אני מוכנה לשמוע גם את הדברים הקשים כדי לסגור מעגל".
נלי נחושה למלא את הצוואה שהשאיר לה גיא בחלום ולהמשיך הלאה למרות הכאב הנורא. "כשאני מדברת עכשיו על גיא אני מחייכת", היא אומרת. "אני לא רוצה שירגישו שקשה לי לדבר עליו. להיפך, אני רוצה שאנשים ירגישו שיש לי מה לספר על גיא, כי יש הרבה".
