במשך שנים רבות, על כל יזם או אדריכל שרצה לבנות בירושלים היתה מוטלת החובה להכין ולהציג דגם מוקטן של המבנה המתוכנן. הדגם המוקטן הונח בדגם של מיני ירושלים, ממש במיקום המיועד לבנייה, זאת כדי להמחיש למקבלי ההחלטות איך הוא ישפיע על החזות הסביבתית. כך נולדה אט-אט "מיני ירושלים", דגם של הבירה ששוכן בקומת המרתף בכיכר ספרא והפך לאטרקציה תיירותית.
"זהו אחד ממודלי העיר הכי מפורטים שיש", מספר אדריכל העיר ומנהל בית המודל, עופר מנור, ירושלמי דור חמישי. אמו גדלה במאה שערים והוא מתגורר כיום בבית הכרם. בתפקידו הנוכחי הוא נמצא מאז שנת 2015. "כל מה שרואים פה, כל בניין ואפילו כל חלון הוא מדויק", הוא מספר בהתרגשות. "היום יש מודל מאוד משוכלל, מודל תלת מימדי של ירושלים. אז מי שרוצה לראות איך פרויקט חדש ישתלב, פשוט שותל אותו בתוך מודל דיגיטלי".
מנור עובד בכפוף למהנדס העיר, יואל אבן, ואחראי על איך העיר נראית ומתפקדת. "אני אחראי בעיקר על הנושאים של חזות העיר, נראות העיר והתפקוד, בעיקר בהקשר של המרחב הציבורי. זה כל השטחים שהם בין הבניינים, שזה הרחובות, הגינות הפארקים, הכיכרות ואני גם מלווה ומנחה את העיצוב והנראות של הבניינים עצמם. אני קובע הנחיות לאיך ייראו החזיתות, מאיזה חומרים ייבנו הבניינים החדשים. הכנתי מדריך לבנייה גבוהה בעיר שאומר ליזמים ולאדריכלים איך אנחנו רוצים לבנות את הבניינים. אמנם כל אדריכל רוצה לעשות וריאציה שונה ואת העיצוב שלו ואנחנו מברכים על זה, אבל יש כללים מנחים".
"לא עומדים בקצב"
למעשה, כשיזם מגיע עם הצעה לבנייה, מבקשים ממנו לשתול את המודל שלו בדגם המוקטן. אבל הדגם אינו מפורט, עד לאישור הסופי, אלא עשוי כגוש מחומר אקרילי שקוף. רק כאשר הפרויקט מקבל אישור בניה, היזם נדרש להציג דגם מפורט. בדגם היפה ניתן לראות בתים ובניינים קיימים, לצד מגדלים מתוכננים. "אפשר לראות את הביטוי של התהליך הזה בכניסה לעיר", אומר מנור. "אפשר לראות אפילו במבט חטוף שאיזור הכניסה לעיר הוא אזור עם בנייה מאוד עוצמתית שמכרזיה 'זה המרכז החדש של ירושלים'. דרך אגב, הרבה מהמבנים החדשים כבר בנויים אבל אנחנו לא מספיקים לעמוד בקצב ולעדכן את זה במודל".
מבט חטוף במודל מאפשר לקלוט את המדיניות של המגדלים שהולכים ונבנים בקצב מסחרר סביב ציר הרכבת הקלה. מנור מתייחס גם לשאלה הבוערת של האם הרכבת תוכל להכיל את רבבות הנוסעים שיתגוררו במגדלים החדשים. במיוחד לנוכח העובדה שכבר עכשיו הרכבת עמוסה לעייפה.
"יהיו עוד קווי רכבת", הוא פוסק. "ובעתיד היותר רחוק אנחנו מדברים כבר על מטרו, שזו כבר רכבת תת קרקעית.
"במסגרת הקו של הרכבת, אנחנו לא רק שמים את המסילות ונותנים לרכבת לנסוע, אנחנו גם דואגים לאיך יראה הרחוב, אנחנו נוטעים עצים בצידי הרחוב ומחליפים את הריצוף".
ידע אורבני
הדגם של מיני ירושלים החל להיבנות בשנת 1978. מי שהגה את הרעיון הוא מהנדס העיר דאז, אמנון ניב, וראש העירייה המיתולוגי טדי קולק.
"כשתכננו את המודל לא היו מחשבים והדמיות בארץ ולכן ניב וקולק החליטו שכדי להתמודד עם שאלת הנראות של העיר העתידית שהולכת להיבנות, כי בשנות השבעים התחילו לבנות בקצב מאוד גבוה, הם יבנו מודל של העיר. הם חיפשו ומצאו את המודליסט דיק הרווי, שהיה עולה חדש מארצות הברית והתגורר בחיפה, והטילו עליו את המשימה.
"בהתחלה דובר רק על רחוב יפו ולאט לאט זה התרחב", מספרמנור. "הם אמרו 'בואו קודם כל נבנה את מה שקיים' ואז כל כל יוזמה חדשה של בינוי שמציעים לנו, נדרוש שישתלו בתוך הדגם וכך נוכל להתרשם אם זה מתאים או לא מתאים לעיר".
את הדגם החלו לבנות בסדנה ששכנה בתלפיות. בשנות ה-90, כשכיכר ספרא הוקמה, הוקדש ל'בית המודל' חלל מיוחד בקומה התחתונה שבבניין מספר 1.
בבית המודל נמצא הדגם הענק, שלמרות גודלו כולל רק 12 אחוז מירושלים, תמונות של תהליך העבודה והיסטוריית הבנייה ומרחב הרצאות ולמידה. עד כניסתו של מנור לתפקיד, בשנת 2015, הדגם טופל ותוחזק על ידי עמותה חיצונית. באותה שנה התקבלו שתי החלטות חשובות: האחת, שהמודל יעבור לטיפול העירייה ומי שיהיה אחראי עליו הוא אדריכל העיר, וההחלטה השנייה היתה שמפסיקים להגדיל את המודל ולהרחיב אותו. "כבר אין מקום וכבר נכנסו המערכות הממוחשבות", מסביר מנור. "אני גם החלטתי לעשות משהו נוסף. המרחב הזה של בית המודל יהפוך למרכז ועיצוב אורבני. מה זה אומר? שבמקום רק לטפל במודל, אנחנו גם הופכים את החלל הזה לפלטפורמה לשיתופי ידע בכל הנושאים של תכנון ועיצוב עירוני".
תיחזוק בפינצטה
אז איך מנקים ושומרים על דגם שחלקיו בני עשרות שנים? קודם כל מעמעמים את התאורה. מנור מסביר כי קרטוני הביצוע, מהם עשויים המודלים, מצהיבים עם הזמן בגלל האור ולכן צריך לעמעם אותו. הדגם הענק בנוי על שולחנות קטנים שכל אחד מהם ניצב על גלגלים. פעם בכמה שנים מזיזים את השולחנות ומנקים בזהירות.
"לפני 5 שנים פרצה פה שריפה", מספר מנור. "תושב שקיבל קנס מהעירייה, כעס והצית את הבניין. למזלנו היא לא התפשטה עד לכאן אבל כל המודל התכסה בשכבת פיח. היינו צריכים להשבית את המודל ובמשך שנה שלמה היה צוות שעבד בצורה מאוד דקדקנית כדי לנקות כל עץ, כל מכונית וכל בניין. עם פינצטה ועם מברשות מאוד עדינות. על העובדים שגייסנו היו אחראים המודליסטית והאחראית על דגם העיר, נטליה אוסטרובסקי ואלכס לדיז'נסקי".
כזכור, היום יש מודלים ממוחשבים וכבר אין צורך במודלים מהסוג הזה, אבל במרכז העיר הקיים עדיין ניתן לראות מודלים חדשים ועדכניים. פרויקט הולילנד, למשל, לא נמצא שם, כי הוא כבר מחוץ לגבולות הגזרה של הדגם. גם לא בית ילדותי ששוכן עד היום בשכונת קטמון הישנה. אבל שכונת קטמון הישנה עצמה משתרעת בגאון בצידי הדגם וממלא אותי בגאווה ירושלמית טהורה.
התיירים באים
בית המודל הוא כבר ממש אטרקציה תיירותית. כ-15,000 איש בשנה שמבקרים פה. תלמידי בית הספר ותיירים נדהמים. וזה לגמרי חינמי. רק צריך לתאם מראש.
"התיירים שמגיעים לפה עומדים נפעמים", אומר מנור בגאווה. "גם אנשי מקצוע, אדריכלים שרוצים לתכנן מגרש מסוים, מגיעים לפה להתרשם ולקבל רעיונות".
לתיאום ביקור בדגם: מרכז המבקרים 02-6295363 / [email protected]
