שירת ירושלים: המכון למוזיקה ותרבות יהודית - מכון רננות הוא אחד המוסדות המוכרים והמוערכים בישראל. כעת, רחל ערמון מנכ"ל רננות מספרת על עצמה והמסלול האישי שהוביל אותה למכון שהחזיר אותה למסורת היהודית.
מתעניינים במקורות
"במקור, אני ממשפחה חילונית עם מעט מסורת, ממרכז הארץ, רקע מוזיקלי מפותח שהמשיך אחר כך גם באקדמיה. במשך השנים התקרבתי למקורות, גם המשפחתיים שלי וזה קרה בהדרגה. בעקבות הערה של אחד ממורי למוזיקה מערבית, רפי קדישזון, התחלתי להעריך מוזיקה מזרחית קלאסית ובעצם את מה ששמעתי גם בבית בלית ברירה (בימי שישי, סרט ערבי ממצרים ששודר באופן קבוע בערוץ יחיד שכולם צפו בו, ריגש מאוד את ההורים שלי, בפרט בחלקו המוזיקלי, אמא ממוצא מצרי ואבא יליד בגדד) באקדמיה התחלתי להתוודע דווקא לתורת המקאם, ולנגן בעוד (כלי נגינה שהסבים שלי שלטו בו) ולשיר פיוטים.
"מכון רננות כבר אז החל לעניין אותי – הוא שמר והפיץ חומרים של מוזיקה יהודית מסורתית שרציתי להכיר והתחלתי להקשיב להם. פעם, אף הסתננתי לאחד השיעורים של המכון בחזנות ספרדית, בהיכל שלמה, בירושלים. יש לציין שכולם שם, הכילו אותי יפה כצופה והעריכו את ההערכה שלי. בהמשך, הבנתי שהסיפור שלי לא היה רק שלי, זה היה סיפורם של רבים אחרים. ההתעניינות האישית שלי, התחלתי לשים לב, היתה טיפה בים של התעניינות של עוד אנשים סביבי, אנשים התחילו להתעורר ולערער על המקובל, להתעניין במקורות שלהם ולהעריך את דור העבר והתרבות שלו שבעצם היא חלק מהסיפור האישי של כל אחד ואחת ובסה“כ – חלק מהתרבות המוסיקלית היהודית שהתגבשה במשך דורות בקהילות שונות בעולם, מתוך זיקה וקשר למקורות היהודיים ולחיי הקהילה היהודית.
עבודת קודש
"מכון רננות, נקרא בתחילתו “המכון למוזיקה דתית” והוא נוסד בשנת תשי“ח, 1958 על ידי המחלקה לתרבות תורנית במשרד החינוך. מאז, הוא פועל באופן רצוף גם בשימור גם בהנחלה וגם בהפצה של מוזיקה יהודית לגווניה ולעדותיה השונות, לעיתים בשיתוף פעולה עם גופים אחרים ולעיתים באופן עצמאי. בשנים מוקדמות יותר עסק המכון בהקלטה של עדות ישראל השונות שמרכיב את הפסיפס של עם ישראל וכך הוקלטו 27 עדות ותת עדות שונות. במהלך השנים היו לרננות כמה וכמה מנהלים שאחד מהם, רב פעלים במיוחד, היה החזן, הפייטן ואיש החינוך עזרא ברנע ז”ל, שנפטר השנה. בהמשך שנים עסק המכון בהוראה של נוסחי וסגנונות של עדות שונות בייחוד הספרדית הירושלמית והאשכנזית ושמעו יצא למרחוק בתחום זה - גם הודות לעזרא ברנע ז”ל ופועלו הרב. באמצעות המכון ניתן היה ללמוד את נוסח החזנות לסוגיה את הפיוטים ואת נוסח הקריאה בתורה גם ילדים וגם מבוגרים.
"חשוב לי לציין לגבי המכון בעצם ימינו אלה – פעילותו של המכון היתה בגדר עבודת קודש של ממש – להציל, לשמר, להנחיל מסורות מוזיקליות של קהילות ישראל השונות, כנגד הזמן, השכחה, כור ההיתוך וחוסר העניין מצד מרבית האוכלוסייה, כל שכן בתקשורת. כיום אנחנו חווים רנסנס אמיתי של התעניינות במה שנחשב בעבר לרבים, ’גלותי‘ ולא רלבנטי, אולי גם פרימיטיבי. אנשים נמצאים בחיפוש של זהות, פונים למקורות היהדות וגם למקורות המשפחתיים, מחפשים להתחבר, מוצאים גם את הסיפור האישי שלהם שזור בסיפור של המקורות הקהילתיים שלהם, וזה בא לידי ביטוי גם בהתעניינות מחודשת, רעבה ממש, במוזיקה היהודית המסורתית, בפיוט. ההתעניינות, בפרט במוזיקה המזרחית הקלאסית סוחפת גם אנשים שאין להם מקורות מזרחיים, בפשטות – כי מדובר במוזיקת נשמה, ואנשים היום פתוחים מספיק להבין ולראות את היופי שבה. גם מוסיקאים מוכרים, מהמיינסטרים של המוזיקה הישראלית כיום מאוד מעריכים את עולם הפיוט ואת פייטניו".
חברה עשירה
"מאוד מרגשת ומורגשת אותה חצייה של גבולות תרבותיים וההסתכלות במה שמעבר לקיים – ההערכה למוזיקה המזרחית, למקאמים, לחזנות הספרדית מאוד גדלה בציבור הכללי בישראל, מדינה מערבית באופייה, ורבים מתעניינים במה שנתפס פעם כז‘אנר מזולזל, חלטורה. בפעילות הלימודית שמנהל המכון מזה שנים, מתעניינים בחזנות הספרדית גם מי שאינו ממוצא מזרחי בהכרח, גם מי שאינו דתי. זה בולט וזה יפה, הפכנו לחברה עשירה מבחינה תרבותית ופעילות המכון מכוונת גם להראות את זה במגוון הפעילויות התרבותיות שלו.
המכון מקיים גם כיום לימודי חזנות אשכנזית וספרדית בשיתוף מיטב החזנים והמורים אלי יפה, אבריימי קירשבוים, אברהם פיינטוך, משה חבושה, רוני איש רן, ר’ שלמה נחמיאס, ר’ דניאל נעים ועוד, ומכשיר חזנים ברמה גבוהה מאוד, שאף מהם משמשים חזנים בקהילות נכבדות ברחבי העולם. בנוסף, המכון הקים ומקדם הרכבים תרבותיים שונים כמו – תזמורת הלאדינו הישראלית המצליחה בניהולו המוסיקלי של ד“ר אריאל לזרוס, חתן פרס הנשיא ותזמורת המזרח צ‘לרי ירושלים בניהולו המוסיקלי של אלעד הראל, שירת נשים, מקיים ימי עיון בנושא מוזיקה ויצירה יהודית ומפיק אירועי מוזיקה יהודית בכל הז‘אנרים ושבתות חזנות לאורך השנה ופסטיבלים. בחנוכה האחרון המכון פתח לראשונה בשיתוף עיריית ירושלים את “פסטיבל הלאדינו הבינ”ל” בחנוכה ונענה בהתלהבות רבה מצד הקהל בירושלים ומחוצה לה.
שירת נשים
המכון ממשיך בעבודת התיעוד שלו, ויש עדיין מה לתעד – בפרט בתחום מסורת השירה הליטורגית של נשים. כיום נשים מחפשות את מקומן בעולם התפילה ויש מה לקבל מהדורות הקודמים בהקשר הזה ומה לקדם בהווה – הפרויקט הבא של מכון רננות. אבל יותר מכל המכון מכוון כיום להנגיש את החומרים שאצר – לציבור הרחב. למכון רננות יש שיטות לימוד מיוחדות ללימוד טעמים בכל הנוסחים – חומר מעשי נגיש באתר האינטרנט וכן ארכיב מעניין של אוצרות מוסיקליים יהודיים מכל העולם. הייתי רוצה להוסיף שככל שאני עובדת יותר בתחום ומתוודעת לחומרים המסורתיים בתחום, אני מבינה שהדורות הקודמים לא רק השאירו לנו מסורות מוזיקליות מעניינות אלא גם מסר חינוכי, כאשר פעלו כפי שפעלו, בתחום בית הכנסת ובעצם בחיי התרבות היהודיים. בבד עם השמירה על המסורת, הדיוק, הנאמנות למוריהם, שליחי ציבור, חזנים, רבנים ופייטנים פעלו באופן חכם ושקט כדי לשמור על הציבור היהודי הכללי קרוב לחיי בית הכנסת ולקהילה, וזה מאוד בולט במקרה היהודי. הם ”קידשו“ מנגינות חילוניות אהובות, הכניסו אותן לבית הכנסת ואנשים אהבו להגיע ולשמוע. כך, בתבונה רבה, הם שמרו על ה“ביחד“ היהודי, על הקהילה ועל הקשר והחיבה למסורת היהודית.
אני מזמינה את הקהל, להתעדכן בפעילויות השונות של מכון רננות, המתקיימות בשיתוף היכל שלמה והמוזיאון לאמנות יהודית (רח’ המלך ג’ורג’ 58), לעיתים בחינם.
באתר המכון: www.renanot.co.il.
מס’ טל’ לפרטים ובירורים נוספים: 053-3114595
מוגש מטעם רחל ערמון, מכון רננות
