אחיותיי ואחיי תושבי ירושלים,
באותו יום נורא של שבעה באוקטובר - שמחת תורה, בתוך אלפי אזרחים וחיילים שעשו את דרכם דרומה ונלחמו בחירוף נפש, ראינו גם ירושלמים רבים מאוד שלחמו בעוז. חלקם אף נפלו על קדושת העם והמולדת.
עלמי-חן מבתי גידול שונים כל כך, ממשפחות ומשכונות מגוונות כל כך, אבל עם מכנה משותף אחד - ירושלמים.
ירושלים, "העיר שעושה כל ישראל חברים", היא הסמל, הדוגמה והתשובה הניצחת של היחד הישראלי. הרי בירושלים הגיוון הוא איננו אתגר אלא מנגנון הפעלה.
אכן, העיר הזו ידעה הרבה כאב לאורך אלפי שנים של חורבן ובנייה, של קרבות ומלחמות ושל אלפי נופלים מתש"ח ועד תשפ"ה. אבל כתושב גאה של העיר הזו וכנשיא המדינה אני נפעם בכל פעם מההבנה עד כמה השכבות העמוקות של ההיסטוריה שלה מספרות סיפור על עיר ועל אומה שידעה בכל פעם מחדש להעמיק ולהכיר בשורשיה ומהם - לבנות מקדש, גורדי שחקים וגשרים בין אנשים, קהילות, דתות ואומות.
לשאלה מדוע לא זכינו לשחרר את ירושלים כבר במלחמת הקוממיות, אלא רק מאוחר יותר - כשאוחדה העיר במלחמת ששת הימים - ענה הרב משה צבי נריה זצ"ל את התשובה הבאה: "לפני תשע עשרה שנה, פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי האצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז היו 'שניים אוחזין' בירושלים, וכל אחד היה אומר 'כולה שלי'". ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת... ולכן, רק עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד - שער האריות, 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא', רק עתה כשכולנו מאוחדים, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחד - צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול - המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!"
ביום חגה של ירושלים אני מזמין כל אחת ואחד מאיתנו לשאוב השראה מחכמי וגיבורי העיר, לשאת יחד ובשותפות את עול האחריות ולבנות כאן עיר ומדינה ששואבות עוצמה ועוז מהייחודיות של כל אחד ואחת מאיתנו ויוצרות יחד חברה שלמה, מאוחדת, מכבדת וחזקה.
"שמְחוּ אֶת ירושלים וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֵיהָ".
חג ירושלים שמח!
בברכה,
יצחק הרצוג, נשיא המדינה
