"בשביל ירושלים, כל יום הוא יום ירושלים! להיות יום ירושלים הוא עניין מורכב, שמחבר את המקומי עם הלאומי, את העבר עם העתיד והכל בתוך הווה סוער ומתפתח.
אני זוכר את היום הנפלא ההוא, כאשר ברדיו שמענו, בבית, כולנו, את המילים: "הר הבית בידינו". זה לא היה התגשמות חלום, זה היה החלום עצמו. הייתי אז ילד קטן, שחי במדינה צעירה בתוך בית ציוני ודתי. כמה אופטימיות היתה באוויר, היינו תמימים. תמימים במובן הטוב של המילה. היום אני מתגעגע לתמימות הזאת, לאחדות הזאת ומתפלל שנדע עוד ימים רבים כאלה.
ירושלים האהובה שלנו עוברת מהפכה ומשנה את פניה, לטובה. העיר מתפתחת ומתקשטת והיא יפה ומרהיבה, וביחד עם זאת היא עתיקה ובעלת היסטוריה וערכים הבוקעים מכל חרכיה, גם מהחדשים שבהם. אני תוהה, ביני לביני, איך ניתן להעז ולדבר על מהפכה בעיר שידעה והכירה הכל, בעיר שהיא מורשת האבות ומושא געגועים של אלפי שנים. בעיר שהכל היו בה, אבל אך אחד לא היה יכול לה. העיר שהיתה פה מאז ותהיה פה לתמיד.
תוך כדי כך, מתוך המחשבות האלה, בלהט העשייה ובחרדת הקודש שלה, עולה בתוכי וחוזרת ועולה המחשבה הנפלאה. כל יום בירושלים הוא יום ירושלים, כך זה לאורך הדורות. לכל אחת ולכל אחד ירושלים שלו - ואת כולם ירושלים מכילה, הם התוכה והיא כולם. תמיד של כולם, תמיד של כולנו. ואז באה התובנה, כי העשייה החשובה שלנו, בראי ההיסטוריה היא רק הערת שוליים.
העיר שלנו גדולה מאיתנו וחשובה ממעשינו, והיא תמשיך במסעה הנצחי כעיר הנצח. אך דווקא עובדה זו מחזירה אותי לתובנה שעלינו להיזהר בכבודה ולשמור על זהותה ושאלה לא ירפו את ידינו מלחדש ולהשפיע.
לצד זה אני מבקש להביא ליום ירושלים של השנה הזאת, תפילה אחת, תפילה מקומית ולאומית: שנהיה כולנו, בעיר הזאת האחת, עם אחד. זה ראוי לעיר וראוי גם לנו. כך כל יום יוסיף ויהיה יום ירושלים!"
