בתוך מתחם הדיור המוגן "בית בלב" שבשכונת נחלאות, הקימה עיריית ירושלים שני גני ילדים - גן חובה רגיל וגן חובה לחינוך המיוחד.
דיירי המתחם מגיעים באופן קבוע לגן הילדים, משתלבים בשגרת הגנים באופן יומיומי, יוצאים ביחד לטיולים, אוכלים ביחד, מקיימים פעילויות וחוגים משותפים, שאת חלקם מובילים דיירי הדיור המוגן. לדוגמה, מהנדס העיר בעבר, אורי בן אשר, מלמד את הילדים ציור; דיירת בבית האבות שעסקה בבוטניקה, יוצאת עם הילדים לגן סאקר ומלמדת אותם על הצמחים והפרפרים.
במפגשים אלו נוצר חיבור מיוחד בין דיירי מתחם בית בלב לבין ילדי הגן, חיבור המתגמל את שני הצדדים. לפני כעשור, החלו המפגשים בין דיירי המתחם בגנים מחוץ לדיור המוגן. כיום, מפגשים כאלו מתקיימים בתשעה גנים מחוץ למתחם, ושני גנים כאמור בתוך המתחם. מפגשים אלו מלמדים רבות את הילדים מניסיון הדיירים, והדיירים נהנים משמחת החיים של הילדים.
שיתוף פעולה מיוחד זה מאפשר לילדי הגנים ליהנות מנוכחות ומתשומת לב של עוד אדם מבוגר, ומעוד "סבא וסבתא", ולדיירי הבית המוגן הוא מאפשר להיות עסוקים בעשייה רגשית מתגמלת ופחות בודדים.
ראש העיר, משה ליאון: "גני בית בלב חדשניים וחלוציים ומהווים השראה חינוכית. שיתוף הפעולה והמפגשים בין קשישים, דיירי הדיור המוגן, לבין ילדי הגנים מחולל קסם, ממנו מרוויחים שני הצדדים. עיריית ירושלים גאה ביוזמה ובהצלחה. גני בית בלב הפכו למודל עבור רשויות שונות בארץ, אשר חלקן הגיעו לבירה, ביקרו בגנים והקימו גנים כאלו בעירם. הגנים עוררו גם התעניינות חינוכית בינלאומית בתחום החינוך. אנו גאים בכם ורואים את הערבות ההדדית הירושלמית בכל הגילאים".
ד"ר גלית קאופמן, מנכ"לית רשת 'בית בלב': "פעלנו רבות כדי לשכן בבית שני גני ילדים מתוך הכרה בערך העצום שיש לחיבור הזה בין הדורות. הפרויקט המיוחד מתאפשר בזכות שיתוף פעולה פורה עם עיריית ירושלים ומנהלת אשכול גני וראייטי הגברת שירה שלין ושותפים נוספים. אנו מברכים על שיתוף הפעולה הפורה שיצרנו לעוד שנים רבות".
שירה שלין, מנהלת אשכול גני וראייטי ומלכה בנזימן, עובדת סוציאלית ב"בית בלב", יצרו מעגלים ומפגשים בין- דוריים משותפים, בסדירות קבועה ושגרתית, בין קבוצה של ילדי וראייטי ל- "סבים וסבתות", דיירי "בית בלב". "לאורך כל השנים זכינו להעמיק את הקשר והשותפויות, לחלום ולהציב יעדים גבוהים ואף להגשים חזון וחלום בהקמת משכן קבע של שתי כיתות גן- חינוך מיוחד וגן עירוני של חמ״ד, בתוך הדיור המוגן ״בית בלב״. בעזרתו של מר חיים קרני, מנהל הדיור המוגן, ובתמיכת עיריית ירושלים, יצרנו קורת גג משותפת בעצם הקמתם של גני ילדים בקומה שלמה בתוך דיור מוגן ״בית בלב״ ירושלים, המאפשרת קשר אולטימטיבי בין הדורות, בין החינוך הרגיל והמיוחד".
להתרגש עד דמעות
הפעילות של האוכלוסייה המבוגרת עם הילדים היא מגוונת. ביום א' מתקיים חוג טבע. ביום ב' משחקים עם אותיות כהכנה לכיתה א'. ביום ג' יש פעילות פרטנית של מבוגר עם ילד; ביום ד' שיעור בחשבון וביום ה' חוג ציור ואמנות כולל רקמה. הילדים והמבוגרים מקיימים מסיבות ימי הולדת, מציינים חגים ביחד וגם לומדים מורשת. ביום העצמאות האחרון למשל, סופר סיפורו של מעפיל כולל המפוחית שליוותה אותו בדרך לארץ.
יצאנו לבקר בפעילות הדיירים בגני הילדים. בכל פינה כמעט ישבו קשיש או קשישה עם הילדים. בשולחן אחד נערך שיעור בחשבון, בשולחן אחר יצירה של צבעים עם שבלונות, בפינה נוספת הקראת סיפור של קשיש לילדים צמאים וסקרנים. מפגש בין דורי מרגש שמוכיח שלחיבור ולחברות אין גיל. הגננות שרה ודבורה מספרות על חוויות מרגשות שיכולות לשמש סצינה בסדרת טלוויזיה (המיזם נולד בעקבות תוכנית הטלוויזיה "שמונים וארבע"). "הייתה לנו קשישה מאוד מבוגרת, שליוותה את הגן. בחג הפורים, הילדים והקשישים הביאו לגן משלוחי מנות זה לזה. אותה קשישה באותו יום של משלוחי המנות הייתה מאושפזת ולא יכלה לקבל את משלוח המנות. היית צריך לראות את הדאגה שהייתה לאותה ילדה שהביאה את המשלוח עבורה וכמה עצבות הייתה בה, עד שהקשישה התאוששה, והמפגש המחודש ביניהן עם משלוח המנות היה מלא באהבה ובמילות געגוע". במקרה אחר, ראינו במו עינינו איך אחד הילדים יודע להרים את הקול כי בן שיחו הקשיש קצת לא שומע טוב, או איך אחת הדיירות של הדיור המוגן עמלה כדי שהציור המשותף שלה ושל הילדה שאיתה היא יושבת, ייצא בדיוק כמו שהשותפה שלה מבקשת. הפרויקט הזה, שגם פעל בתקופת הקורונה, היה עוד יותר משמעותי, בגלל שהילדים היו כלי חשוב בהפגת הבדידות של הקשישים שלא יכלו לצאת מהבית ותקשרו איתם באמצעות ציורים ויצירות שהניחו על מפתן הדלת שלהם וריגשו אותם עד דמעות.
כדי להבין מקרוב את הפעילות הזו, כינסנו כמה מדיירי המתחם כדי לשמוע ממקור ראשון על האינטראקציה עם הילדים. בעיניים בורקות ישבו איתנו אורי בן אשר בן ה־87, לשעבר מהנדס העיר ירושלים. אורי הוא צייר חובב שמייצר יחד עם הילדים. "הקשר עם הילדים הוא מדהים", הוא אומר. "הם מחזירים לך אהבה ללא תנאי וזה מרגש. אנחנו הקשישים צמאים לתשומת לב והם נותנים לנו אותה בכמויות גדושות. יש שוני בדור הנוכחי ביחס לדור שלי ושל ילדיי ומדאיג אותי שאני מוריש לילדים הנפלאים האלה עולם כזה, שיש בו הרבה דברים שצריך לתקן. השמחה שלהם, הסקרנות שלהם והרצון שלהם לעשייה מרגשים אותי וגורמים לי נחת. כל אמן כדי להתפתח חוזר לעבר כדי להתחיל מחדש וזו התחושה שלי כשאני מצייר ויוצר עם הילדים האלה. זה גם קצת מחזיר אותי לתקופה שבה הייתי יותר צעיר וזה כיף גדול".
מלאכי אלמוגי בן ה־89, היה במשך כל חייו מנכ"ל ומקים של מפעלים בכל רחבי הארץ. הוא לקח על עצמו ללמד את הילדים חשבון והוא עושה את זה במסירות גדולה. "אני מרגיש עם הילדים בגן כאילו שהם הנכדים שלי", אומר אלמוגי. "אני יודע שבעולם הטכנולוגי של היום, מתמטיקה זה דבר חשוב, אבל הרבה יותר חשוב לי לתת להם את הכלים לחשוב בצורה מתמטית כדי שיהיו להם כלים לעתיד. הילדים האלה מרתקים אותי ולראות אותם מתקדמים עוד צעד, לומדים עוד משהו וכל כך נהנים מחוויות הלימוד המשותף זה אושר אדיר".
מירה פירט בת ה־80, בת קיבוץ לשעבר, הכינה לאחרונה עם הילדים כריות רקומות. "לראות את הסקרנות של הילדים, את התמימות שלהם, את האמון שהם רוחשים כלפיי, זה דבר משובב נפש. בהתחלה לא רציתי כל כך להיות בפעילות הזו אבל אחרי שיצאתי עם הילדים לטיול מאורגן התאהבתי בהם. אני שמחה שהם קשובים ופתוחים ללמוד וכולנו מחכים כבר שהפעילות שלנו תתקיים כדי שניפגש ונחליף חוויות ונעסוק בעשייה שבה כל הצדדים מרוויחים".
