מלכת היופי של ירושלים
"הספר ששינה את חיי. עד 'מלכת היופי של ירושלים' הייתי עיתונאית. החל ממלכת היופי של ירושלים אני סופרת שמוכרת ספרים בכל העולם כי הספר תורגם ל־17 שפות וגם 'אישה מעבר לים' תורגם לשלוש שפות ויצא בהוצאת אמאזון. מלכת היופי של ירושלים הפך לסדרה של יס ושל נטפליקס. אני מוזמנת לפסטיבלי ספרים והרצאות. מלכת היופי של ירושלים הוא לא אוטוביוגרפי אבל הוא סיפור שנשען על המסורת שלי ושל משפחתי ועל החינוך, המנהגים והאגדות שספגתי בירושלים. נולדתי למשפחה ס"ט, שמונה דורות בעיר. הסבים והסבתות דיברו לאדינו, אז קיבלתי השראה גדולה ממשפחתי".
הספר ביחס לסדרה
"כשאתה מוכר זכויות לטלוויזיה ולא כותב את התסריט, אתה מבין שלא יעשו קופי־פייסט אלא שהבמאי והתסריטאי יוצרים בעצמם. בסדרה הלכו רחוק מדי. בעונה הראשונה שמרו על הנרטיב, אבל בעונה השנייה רק השם היה זהה לספר וכל השאר היה שונה לגמרי. זאת חרב פיפיות–מצד אחד זה על הכיפאק שמישהו חושב שהספר שלך שווה סדרה וגם מגיע לענקית נטפליקס והיא תורגמה לכמה שפות.
"מצד שני זה קצת כואב ומבאס שמשנים את היצירה שלך, אבל הבאתי את זה בחשבון. כל יצירה ספרותית שהפכה למוצר טלוויזיוני לא דומה לספר. כששאלו את עמוס עוז למה הוא נתן לנטלי פורטמן להרוס לו את 'סיפור של אהבה וחושך', הוא אמר 'שחררתי'. ובכל זאת הסדרה נהדרת והשחקנים נפלאים".
מי אני?
- שרית ישי־לוי נולדה ב־1947 וגדלה בירושלים במשפחה ממוצא ס"ט, דור שמיני בארץ. עם סיום שירותה הצבאי, למדה משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב, ולאחר מכן אצל נולה צ'לטון, בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. השתתפה במחזות ובסרטים ובאמצע שנות ה־70 הפכה לעיתונאית.
- בשנת 1997 יצא לאור ספרה "שטראוס, סיפור של משפחה ותעשייה", בהוצאת כתר, על משפחת שטראוס, מקימי חברת שטראוס.
- בשנת 2006 הוציאה ישי את ספר התיירות "צימרים - צפון", ובשנת 2007 את המשכו, "צימרים - דרום ומרכז", שניהם בהוצאת מודן[13].
- בשנת 2009 יצא ספרה הרביעי, "החיים הטובים בישראל" בהוצאת "דולצ'ה ויטה". ספר המוגדר כמדריך שימושי לחוויית החיים הטובים.
- בשנת 2013 יצא לאור הרומן הראשון שלה, "מלכת היופי של ירושלים", בהוצאת מודן. הספר היה לרב־מכר, מכר כ־200 אלף עותקים, והוא תורגם לאנגלית, גרמנית, איטלקית וטורקית.
- בשנת 2019 יצא לאור הרומן השני שלה, "אישה מעבר לים", בהוצאת מודן.
מוחמד עלי ואני
"מוחמד עלי בשבילי זה הוליווד. הוא עשה סרט עם קריס קריסטופרסון, זמר קאנטרי ששיחק עם ברברה סטרייסנד. בן הדוד של אמי היה חבר טוב של המפיק היהודי של הסרט, זאב בראון שמו. ביקרתי בלוס אנג'לס וראיינתי את עלי ואת קריסטופרסון. הייתה מסיבת עיתונאים בבברלי הילטון. היה שם עיתונאי ישראלי ששאל מה אני עושה שם, אז אמרתי לו שיש לי פגישה עם מוחמד עלי. עלי הזמין אותי לנסיעה איתו ברולס־רויס חומה לפגישה עם קריסטופרסון, היה ראיון, הוא לימד אותי להתאגרף וזה היה סיפור שער עם תמונה שבה אני נותנת אגרוף למוחמד עלי.
"אגב, עלי היה מאוד נחמד, אבל היו לי פסגות יותר גבוהות כולל ראיון עם יאסר ערפאת. כשמראדונה הגיע לישראל, אבי רצון, שהיה עורך הספורט בחדשות, קרא לי למשרד שלו וביקש שאראיין את מראדונה. שאלתי מי זה ורצון אמר 'את נורמלית? זה הכוכב הכי גדול בעולם'. אמרתי לו שאין לי מה לתרום כי אני לא מבינה כלום בכדורגל. ויתרתי על ראיון עם מראדונה".
הדמות האהובה עליי
"רוזה. על פניו היא אנדרדוג. סוג של אישה כנועה שחיה עם בעל שלא אוהב אותה, בת שמררת את חייה ואח שנתלה על ידי העותמנים, שזה אגב סיפור אמיתי שמבוסס על אח של סבתא שלי, רחמים, שנתלה על ידי העותמנים בשער שכם. היא אישה שורדת שמוחלת על גאוותה ומנהלת את חייה בחוכמה רבה. היא לא עושה גלים כי היא יודעת שהם יטביעו אותה. אישה גדולה מהחיים שהתייתמה מהורים, נשארה עם אחיה, ניקתה בתי שימוש של אנגלים, אספה אוכל משוק מחנה יהודה ומתחתנת עם משפחה מיוחסת והגבר הכי נחשק בירושלים. אישה שמדברת עם עצמה ויש לה עמוד שדרה מברזל. זה מדהים בעיניי".
ירושלים שלי
"גדלתי בשלומציון המלכה 4, מעל 'קפה קדוש'. הבניין שלי היה מורכב מחובשי כיפות סרוגות וחילונים גמורים זה לצד זה וכיבדנו אותם והתחשבנו בהם והחיים היו מאוד נעימים. עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם ומסבירי פנים. למדתי בבית הכרם. אנחנו משפחת נחמיאס, משפחה מאד שורשית וידועה בירושלים ובקהילה הספניולית. אני הראשונה מקרב בני המשפחה שעזבה את ירושלים. עזבתי את העיר לתל אביב ב־1970. ירושלים מאז ומעולם היתה אטרקטיבית. אין כמוה בעולם.
"היא מורכבת מהמון בחינות–כל השנאות והאהבות והדתות, ופעם גם כל הפלורליזם והמודרניזציה היו שם. היו באים מתל אביב לבלות בירושלים. המון שנים היו לי איתה יחסים של אהבה־שנאה, והיום אלה יחסים רק של אהבה. תמיד כשאתה נכנס בשער הגיא משהו קורה לך. אתה נעטף באור שאין באף מקום בארץ. היא מוארת וחשוכה. קיצונית לכאן ולכאן. קח מקום כמו 'בית הנסן' בטלביה או מהצד השני את מאה שערים. לא פלא שהעיר הזו מזמנת אליה תמהונים שלוקים בסינדרום ירושלים.
"כשאתה מסתכל על הזריחה מחומות ירושלים אתה רואה זהב. עיר מיוחדת. תל אביב כל כך שונה מירושלים ופעם היא לא הייתה כזו. כואב לי שיש אנשים שחושבים שהיא רק שלהם. אני מתגעגעת, בעיקר להוריי. בכל פעם שאני עוברת בשלומציון המלכה אני מרימה את העיניים ומתגעגעת. מתגעגעת גם לירושלים שהייתהבזמן שהייתי נערה. ירושלים היא איבר בגופי".
הספר שגרם לי השראה
"כל החיים רציתי להיות סופרת אבל לא העזתי להגיד את זה בקול רם כי זה נראה לי משהו נשגב. סביבי ראיתי קולגות מגשימים את החלום. הייתי חברה במערכת של תוכנית הטלוויזיה 'שעה טובה' שאותה הנחה מאיר שלו, שהפך להיות אחד הסופרים הטובים והחשובים בארץ. ישבתי באותו דסק עם עירית לינור שהפכה לפופולרית ואהובה. השנים עברו והפכתי לעיתונאית מנוסה ואז מבוגרת והחלום לא התגשם וחשבתי שזה כבר לא יקרה. נסעתי לחופשה בתאילנד ולידיי התגלגל הספר 'יונה ונער' וקראתי אותו והתחלתי לבכות. קמתי בבוקר עם הגיבורים, הלכתי איתם לישון ולא הנחתי את הספר לרגע.
"חוויתי את הקריאה כמו ילדה: כשהייתי ילדה היו לנו שני דברים–ספרייה וקולנוע–והייתי תולעת ספרים. כשקראתי את יונה ונער זה מאוד ריגש אותי והיה המפתח שאיפשר לי להסיר את המחסום. כשחזרתי מתאילנד כתבתי את מלכת היופי של ירושלים. המון ספרים הפכו את עולמי, אבל יונה ונער הפך את עולמי ושינה את חיי. אחרי שנים הייתה לי סגירת מעגל עם מאיר שלו ז"ל, כששנינו קיבלנו את פרס סטימצקי ואמרתי לו תודה על הבמה".
תיאטרון, קולנוע ואני
"כל החיים חלמתי להיות שחקנית. למדתי ב'ניסן נתיב' והגשמתי את החלום בתיאטרון ובטלוויזיה. הייתי שחקנית קולנוע אבל לא מצוינת. אילו הייתי מצוינת, הייתי נשארת שחקנית. אני מאוד אוהבת קולנוע ותיאטרון ואת עולם המשחק, אבל לא הצטיינתי בו ולא רציתי להישאר בינונית. אבל עכשיו אני חוזרת אליו בעקיפין. כשפתחו את ערוץ 2 שידרו סרטים ישראליים וכשפירסמו את הסרט 'מלכת הכביש', כתבו בפרסומים את השמות של יהודה ברקן וגילה אלמגור וגם את השם שלי, למרות שהיה לי תפקיד קטן".
תסמונת הספר הבא
"כש'אישה מעבר לים' יצא הוא מכר 100 אלף עותקים. לא כמו מלכת היופי, אבל הוא זכה בהמון פרסים יוקרתיים של אגודת המוציאים לאור בישראל. הוא גם תורגם, ויעובד כנראה לסדרת טלוויזיה. עברתי את תסמונת הספר השני אבל עכשיו אני כותבת את הספר השלישי ואני מתה מפחד. מספיק כישלון מפואר אחד כדי לחסל לך את הקריירה. לוקח לי זמן לכתוב ספר וגם למסור אותו לעריכה. זה הופך את הבטן. את קוראת אותו ואת אוהבת ואת שואלת את עצמך 'מה אם רק אני אוהבת?'.
"יש סופרים שנותנים לאנשים לקרוא ולהביע דעה לפני שהספר יוצא לאור. אני לא כזו. אני סומכת רק על עצמי במובן הזה. העורכים שלי החמיאו לי. אחד מהם אמר ששנים הוא לא קרא ספר כזה בהוצאת מודן. ועדיין פחדתי מאוד. תוך עשרה ימים הוא הפך לרב מכר".
