תכירו את נחמה כ"ץ ותמר אקרמן, שתי אחיות בחיים ובמקצוע. השתיים משתייכות למשפחה מרשימה בת עשרה אחים ואחיות ויש להן עוד אחות באותו המקצוע. לרגל יום המשפחה שוחחנו איתן ושמענו איך להיות זה להיות אחיות ולעבוד באותו המקצוע בתחום הסיעוד למען המטופלים.
3 צפייה בגלריה
אם המשפחה שריק, נחמה כ״ץ, תמר אקרמן, רעיה (פיזיותראפיסטית בכללית), שלומית (אחות בביה״ח מאיר) ואודיה (סטודנטית לאדריכלות)
(צילום: דוברות כללית )
נחמה בת 32, נשואה לאביעד. יש לה שני בנים: יאיר בן 4.5 ושורק בן שנה וחצי. בימי שגרה המשפחה שלה גרה בקריית שמונה מזה כשמונה שנים, אבל בעקבות המלחמה הם התפנו לאלון שבות שבגוש עציון. "אנחנו משפחה גדולה", אומרת נחמה. "הרוב דווקא לא במקצועות הבריאות. יש לי עוד שתי אחיות וגיס שעוסקים בסיעוד ואחות אחת פיזיותרפיסטית. חוץ מזה במשפחה המורחבת יש עוד שעוסקים בתחומי הבריאות".
מה הוביל לכך שהאחיות במשפחה בחרו במקצוע הסיעוד?
"אני חיפשתי מצד אחד מקצוע שיש בו מן השליחות והחשיבות ומצד שני שיאפשר חיי משפחה נורמאליים ודי מהר זה הוביל אותי לבחור במקצוע הסיעוד. אצל האחיות שלי זה היה מעט שונה אני חושבת. אחת מהן שהיא בעצם הראשונה במשפחה שהלכה לתחום והגיעה לזה אחרי שהתלבטה מה לעשות ואצל השנייה זה היה חלום ילדות שלקח זמן עד שהתגשם".
איך שינתה המלחמה את השגרה שלך?
"לפני המלחמה, כשהיינו בביתנו בקריית שמונה, הייתי אחות במרפאת נשים במרכז בריאות האישה בקריית שמונה - תחום שאני מאוד אוהבת ומחוברת אליו ומאוד שמחתי לעסוק בו והצוות שם מדהים ואני מאוד מתגעגעת ומחכה כבר לחזור. מאז המלחמה בעקבות הפינוי אני עובדת במרפאות כללית מחוז ירושלים בגוש עציון. כולן מרפאות ראשוניות שהעבודה בהן שונה בתכלית ממה שהיה לי בקריית שמונה. בעקבות סבבי המילואים של בעלי שעשה כ-300 ימי מילואים זה חייב אותי להיות הרבה יותר נוכחת בבית בשביל הילדים. למזלי הצוות שאיתו אני עובדת מכיל ותומך וזה עוזר לי רבות".
איך הקשר בינך לבין אחותך תמר והאחים הנוספים? מדברים על העבודה בארוחות המשפחתיות?
"יש בנינו קשר טוב ב"ה. אנחנו משפחה מאוד גדולה ומגובשת. יוצא כמובן לדבר על העבודה, זה תמיד כיף שיש מי שמבין וחווה דברים דומים ויכול להזדהות עם המקרים שאני חווה. וכמובן שזה כיף ונחמד לדבר ולהתייעץ עם תמר בצ'ט של העבודה".
המשפחה תומכת
בעלה של נחמה הוא הנדסאי בניין ועובד בקריית שמונה כמנהל פרויקטים בחברה הכלכלית של העיר. "כמובן שיש המון תמיכה מהמשפחות שלנו", היא אומרת.
מעבר לסיעוד, נאמר לנו שיש במשפחה גם פיזיותרפיסטית, מהנדס, אדריכל ומתגייס טרי - איך שומרים על גיוון מקצועי בתוך המשפחה?
"אנחנו משפחה גדולה, ויש בהחלט גיוון. כל אחד בוחר לעסוק במה שהוא אוהב ומשמח אותו. ההורים שמחים בכולם ומעודדים את כולם".
עם מבט לעתיד - האם הילדים שלך ימשיכו במסורת ויעבדו גם הם במערכת הבריאות?
"הילדים שלי עוד קטנים. כשיגדלו - יעשו את הבחירות שלהם וכמובן שנתמוך בהם".
יצא לך לטפל באחד מבני משפחתך?
"יצא לי לקחת בדיקות דם לבעלי וזה בהחלט היה רגע משעשע".
יש מקרה בעבודה שהשפיע עלייך באופן מיוחד בעבודה?
"הייתה אישה אחת מטופלת פוריות שיצא לי ללוות אותה מהבדיקות הראשוניות ביותר בתהליך דרך ההריון וממש עד אחרי הלידה. זה היה מאוד מיוחד עבורי ומרגש לראות את ההצלחה שבדבר ואת החיים מגיעים לעולם אחרי הרבה קושי וניסיון. זה גרם לי להבין ולראות את היופי והברכה שבמקצוע ובעבודה. וכמה האחות יכולה להיות משמעותית בכל הליך רפואי שהוא".
לנחמה היה חשוב להודות גם לאירית גולדשטיין, מנהלת אחיוּת מינהלת גליל במחוז צפון, וגם לאורנה קול-גוטמן מנהלת האחיוּת במנהלת ההתיישבות מחוז ירושלים. "בזכות שיתוף הפעולה שלהן והרצון לעזור לי התאפשר לי להמשיך ולעבוד בצורה יחסית חלקה למרות הפינוי והבלבול הגדול שהמלחמה יצרה. אני בתפילה גדולה להשבת כל החטופים ולבריאות כל הפצועים ושכל המפונים יחזרו לביתם בשלום ובשמחה".
"התאהבתי לגמרי"
תמר, אחותה של נחמה, היא בת 38 ונשואה לשעיה, אח במקצועו. "זכינו לחמישה ילדים ברוך ה'", היא אומרת. "אנחנו גרים בגיתית, מושב בבקעת הירדן שכדאי לכם לבקר ולהכיר. מהמשפחה הקרובה אני הייתי הראשונה שהלכה לתחום הבריאות".
איך את הגעת לתחום הסיעוד?
"בהתחלה למדתי בכלל עיצוב אופנה ורפלקסולוגיה ולא ממש מצאתי את עצמי מקצועית. ואז שעיה הציע לי ללמוד אחיות. עוד לא הכרתי ממש את המקצוע וחשבתי שאחיות רק לוקחות דמים. למזלי הוא שכנע אותי וכשהכרתי התאהבתי לגמרי".
איך נראה סדר היום שלך במהלך השבוע וסופי שבוע?
"אני אחות במרפאת כללית במעלה אפרים - מרפאה ראשונית (משפחה וילדים). זוהי מרפאה שבה כולם מכירים את כולם והצוות ממש מגובש. אני עובדת בבקרים ופעם בשבוע אחר הצהריים. אם יש מקרים דחופים במושב בשעות שהמרפאה סגורה אנשים פונים אליי לפי הצורך".
מדברים על עבודה בארוחות המשפחתיות?
"יש קשר טוב בין האחים, וודאי שמדברים על העבודה. כיף שיש חיבור גם במקצוע וזה מאוד נחמד באמצע עבודה להתכתב במסנג'ר עם נחמה, יוצא לנו גם תוך כדי להתייעץ מקצועית. כיף שאפשר לדבר בארוחות המשפחתיות על העבודה שלנו".
בעלך שעיה גם עוסק בתחום הבריאות, במקצוע הסיעוד. איך זה משפיע על הבית שלכם?
"שעיה עבד במכירות כולל נסיעות מרובות לחו"ל והגיע לסיעוד בעקבות הקורונה. הוא כבר דיבר על רצון בשינוי והתעניין במקצוע וכך נוצרה הזדמנות. שעיה עובד במיון ואני בקהילה אבל כמובן יש הרבה במשותף וזה מאוד מעניין אותנו לשמוע כל אחד את החוויות של השני. כנ"ל לגבי האחיות במשפחה".
יש עוד בני משפחה שרוצים לעסוק בתחום הבריאות, אולי אפילו במקצוע האחות כמו שאת?
"הבת שלי אולי מתעניינת בתחום, ימים יגידו. אני מקווה שכולם יבחרו מקצוע משמעותי ותורם".
"אפשר לעשות טוב בכל מקום"
כשאנחנו שואלים את תמר האם היא רוצה שילדיה יעסקו גם כן במקצוע, היא מחייכת. מצד אחד נראה שהיא הייתה רוצה, אבל מצד שני מעוניינת שילדיה יממשו את רצונם כשיגדלו. "אני מאוד אוהבת ושמחה במקצוע, מרגישה שהוא משלב ידע ומקצועיות עם נתינה ואמפתיה. מאחלת לילדיי שיעסקו במה שיהיה נכון וטוב להם. אפשר לעשות טוב בכל מקום".
קרה לך שטיפלת באחד מבני המשפחה שלך?
"קורה לא מעט שמתייעצים, אני חושבת שזה כיף שיש מענה ושנוח להתייעץ. היה מקרה שבזמן טיול משפחתי היה חשד לתגובה אלרגית חמורה ונתנו טיפול ראשוני עד שמד"א הגיעו ומקרה אחר מיוחד ושונה שביום הראשון למלחמה קרובת משפחה שבעלה גוייס נסעה ללדת וליוויתי אותה".
יש מקרה בעבודה שהשפיע עלייך באופן מיוחד ושאת זוכרת אותו היטב?
"בסוף המפגש האנושי הכי משמעותי. כאשר יש סיטואציה שבה נדרש מענה שלפעמים הוא מעבר למענה רפואי, אם זו התעניינות, תמיכה, הדרכה, זריקת מוטיבציה".
לסיום, תמר ביקשה להוסיף שהיא "מתפללת ומייחלת לימים טובים. שכל המשפחות יחבקו כבר את היקרים להם. רפואה שלמה לפצועים וכוחות למשפחות, בשורות טובות לעם ישראל".
בשיתוף כללית מחוז ירושלים
