אלו ימים מורכבים שעוברים על כולנו. מאות אלפי מילואימניקים שנאלצו לעזוב את ביתם נמצאים מאז ה-7 באוקטובר בחזית. הם מחרפים את נפשם למעננו, כשמאחוריהם משפחות, עסקים וחיים שלמים שהשאירו מאחור.
לכך יש להוסיף נשים רבות שנותרו לבדן במערכה. הן מופקדות על שמירה על הבית והילדים, ועובדות מסביב לשעון בכדי לנסות ולייצר סוג של שגרה עבור העורף הישראלי.
זהו במובן מסוים גם סיפורה של ענהאל זרביב (45), תושבת כפר עציון ומנהלת הסיעוד במנהלת הראל של מחוז ירושלים בכללית. מדובר באחת העובדות הוותיקות והמסורות במחוז, ומי שבעברה הספיקה לכהן בשורה של תפקידי מפתח במחוז, לרבות מנהלת סיעוד בשתי מרפאות בביתר עילית ובקריית משה (ירושלים).
מאז אירועי "השבת השחורה" גויסו בעלה של ענהאל, יחד עם שלושת מבניה לצה"ל, זאת לצד בני משפחתה המורחבת, ביניהם שלושה מאחיה, אחותה וארבעה גיסים. יצוין כי כולם ממלאים תפקיד משמעותי כחלק מהמאמץ המלחמתי.
"אנחנו חיים את הצבא ואת מדינת ישראל. גאים לקחת חלק במלחמה הכל כך צודקת הזו", מספרת ענהאל בקול חזק וברור. "כמובן שהרגשות הם מעורבים. יש פחד גדול שמלווה אותי לאורך כל היום. לעיתים הוא גם מקשה עליי לישון ופוגע בתפקוד, אבל בסוף יש גאווה עצומה. אני נורא מתרגשת בכל פעם שאני מדברת עליהם. שניים מהילדים שלי נלחמים בעוז עילאי. הם היו בבארי ובכפר עזה ובהמשך בתוך שטח הרצועה. אין לי מילים בכדי להוקיר את הגבורה שלהם".
לצד הדאגה המשפחתית, ענהאל, המשמשת גם כחברת הנהלת המחוז, נרתמת כחלק מעבודתה למען משימות חשובות אחרות, כשבמסגרת תפקידה הספיקה להעניק שירות עד היום למפונים רבים מכל קצוות הארץ. "אני אחראית על מערך הסיעוד בקרוב ל-40 מרפאות שנמצאות תחתיי, כולל טכנאים וכוח עזר בתוך המרפאות, החל ממשאבי אנוש, ציוד עוד. אני מרגישה את תחושת האחריות על הכתפיים ושמחה על הזכות לתרום את חלקי, כולל בשעות לא שגרתיות או בסופי שבוע".
לדבריה: "כללית הוכיחה את חוסנה כשהייתה לאחד הארגונים היחידים שהשקיעו את מלוא המרץ המפונים ובצרכים שעלו מן השטח. הצוותים כאן עסקו מסביב לשעון בעבודה מדהימה. הם פתחו את שערי המרפאות במהירות, והפגינו מקצועיות ערבות הדדית יוצאת דופן".
"עם ישראל – יחיד ומיוחד"
על אף הגעגועים והמורכבות הרגשית הקשה מנשוא שמקורה במרחק ממשפחתה הגרעינית והמורחבת שנמצאת רחוק מן הבית מזה כמעט ארבעה חודשים, רוחה של זרביב נותרת איתנה.
"עם ישראל הוא עם חזק, עם אוהב, עם יחיד ומיוחד שאין כמוהו בעולם. אין לנו את הפריווילגיה להישבר, אלא להביט קדימה בראש מורם. עלינו לעשות זאת בשביל כל הגיבורים שנתנו את חייהם למען מדינת ישראל. אני מקבילה אותם במובן מסוים ליקירינו שנפלו בתקופת השואה. אלו האנשים שבזכותם מדינת ישראל קמה, וכך גם הפעם מדובר במי שנפלו על מנת שנוכל לבסס כאן את חיינו. כשהילדים שלי כותבים לי מכתבים מעזה על כמה שהם גאים להיות חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל, זוהי הגאווה הגדולה ביותר שיכולה להיות".
בשבת האחרונה התקבצו כל בני משפחת זרביב יחד סביב שולחן השבת, בפעם הראשונה מאז אירועי ה-7 באוקטובר. ההתגבשות יחד הצליחה להחדיר בענהאל אנרגיות מחודשות וזיק של אופטימיות לקראת העתיד לבוא.
"כמו כולנו אני מייחלת לימים טובים יותר, אבל עד שהם יגיעו, אני מאמינה וסומכת בעיניים עצומות על המשפחה הענפה שלי, וכמובן על עם ישראל. אני מבינה שאמנם כרגע אנחנו לא ביחד נוכח הנסיבות, אבל כנראה שיש להם דברים חשובים יותר לעשות. בכל זאת, מדינת ישראל ועם ישראל נמצאים בראש סדר העדיפויות".
מה נאחל לך?
"אני חיה את הרגע. מאוד נאחזת במשפחה שלי, שהיא גם העוגן שלי וזו שנותנת לי את הכוחות להמשיך הלאה. מאחלת לחיילינו שישובו הביתה בשלום, וכך גם החטופות והחטופים. עם ישראל חי".
בשיתוף כללית ירושלים
