עד לפני חודשים ספורים ניהלה א', בת 33 ואם לארבעה, חיים רגילים לחלוטין. היא עבדה במשרה מלאה, סיימה לימודים אקדמיים בהצטיינות והייתה בריאה. הכול השתנה בתוך ימים.
זה התחיל בחום. "ביום שני היא התקשרה ואמרה שיש לה חום", מספרת אמה. "היא לא אוהבת להדאיג אותי, אז אמרה שהכול בסדר, שהיא לוקחת אקמול".
א' נבדקה בחדר מיון, אך בשלב הראשון לא נמצא ממצא חריג. כמה ימים לאחר מכן היא הפסיקה לענות לטלפון ומצבה הידרדר במהירות.
"בדרך לבית החולים היא החלה לפרכס", מספר בעלה. "השפתיים התעוותו, העיניים איבדו מיקוד, עד לשלב שבו הפרמדיקית הכריזה שאין לה דופק והתחילה מיד לבצע החייאה. הייתי נתון בפחד גדול".
ההתקפים לא הפסיקו
בבית החולים התברר כי א' סובלת מהתקפים אפילפטיים קשים ומתמשכים. היא הורדמה והונשמה בניסיון לעצור את הפעילות החשמלית החריגה במוחה.
במשך כחודשיים טופלה בבית חולים אחר בתרופות אנטי־אפילפטיות במינונים גבוהים, טיפולים ביולוגיים ואף עברה השתלת קוצב לעצב הוואגוס – אך ללא השיפור המיוחל.
לבסוף הועברה להדסה עין כרם כשהיא במצב קשה, מורדמת ומונשמת.
בהדסה הוקם עבורה צוות רב־תחומי של מומחים מהרדמה, טיפול נמרץ, נוירולוגיה ונוירוכירורגיה. לאחר בחינת האפשרויות הוחלט לבצע מיפוי מוחי פולשני באמצעות אלקטרודות שהוחדרו לעומק המוח.
המיפוי גילה כי לא מדובר במוקד יחיד של התקפים, אלא ברשת מוחית שפעלה משני צדי המוח.
ארבע אלקטרודות בעומק המוח
בעקבות הממצאים הוחלט לבצע ניתוח להשתלת מערכת לגרייה מוחית עמוקה – DBS.
את הניתוח הוביל ד"ר סמי היימן, נוירוכירורג בכיר ומומחה לניתוחי אפילפסיה בהדסה, בהשתתפות המרדים ד"ר לב רונין ואחות חדר הניתוח הראשית אינה דיזנגוף.
במוחה של א' הושתלו ארבע אלקטרודות קבועות, שנועדו באמצעות גירוי חשמלי מדויק להשפיע על הפעילות העצבית הבלתי תקינה. טכנולוגיית DBS מוכרת בעיקר מטיפול במחלות תנועה כמו פרקינסון, אך משמשת גם במקרים מסוימים של אפילפסיה. השימוש בה במצבה הקיצוני והממושך של א' נחשב חריג במיוחד.
לאחר הניתוח המשיכה א' לקבל טיפול אינטנסיבי ביחידה לטיפול נמרץ פנימי בהובלת פרופ' סיגל סבירי, לצד צוות הנוירולוגים בהנהלת פרופ' דנה אקשטיין.
ואז היא פקחה את העיניים
לדברי הצוות, בתוך ימים מהפעלת המערכת נרשמה ירידה דרמטית בפעילות החשמלית החריגה במוחה. בהדרגה הופחתו תרופות ההרדמה.
ואז, אחרי כשלושה חודשים שבהם הייתה מחוסרת הכרה, א' פקחה את עיניה.
"כבר לא ידענו אם להאמין שזה יקרה", מספרת אמה. בהמשך היא החלה לזהות את בני משפחתה, להגיב לקולות ולתקשר עם סביבתה.
"שבוע אחרי הניתוח היא כבר התחילה להגיב", מספר בעלה. "לאט־לאט היא חזרה אלינו".
ד"ר היימן הגדיר את המקרה כחריג במיוחד: "מדובר במקרה נדיר וקיצוני, עם סיכויי החלמה נמוכים מאוד. זה היה מאמץ משותף של עשרות אנשי צוות מתחומים שונים, שלא ויתרו גם אחרי חודשים ללא שיפור. באמצעות שילוב של טכנולוגיה מתקדמת וחשיבה מחוץ לקופסה הצלחנו לא רק לעצור את ההתקפים – אלא להחזיר את המטופלת מתרדמת ממושכת להכרה מלאה".
כעת צפוי לא' תהליך שיקום ממושך הכולל חיזוק גופני, שיקום קוגניטיבי ולמידה מחודשת של תפקודים בסיסיים.
"העובדה שהיא התעוררה וקמה היום היא בגדר נס", אומר בעלה. "לילדים שלי תחזור אימא בריאה"
