כשהטלפון מצלצל בחופשה רובנו פשוט מתעלמים. אבל עבור משה זמיר בן ה-61 מירושלים, פנסיונר ואיש תקשורת בעברו, השיחה שקיבל היתה הצלת חיים של ממש.
"אני חולה סוכרת וצילצלו מהמרפאה של כללית מעלות דפנה", הוא מספר. "הזכירו לי שלא הייתי הרבה זמן. הלכתי לעשות בדיקות דם, בלי לחשוב יותר מדי".
מהר מאוד התברר שמשה סוחב ערכים מסוכנים של סוכר. אחות הסוכרת רחל מאיר יחד עם אורית הרשטיק, האחות האחראית, לקחו אותו תחת חסותן ובודקות שהוא לוקח תרופות ומבצע מעקב תקופתי.
אבל זה היה רק החלק הראשון של הסיפור.
קראו גם:
"משהו לא הסתדר לי"
לפני שלושה שבועות, כאב עמום בגב התחיל להציק לו. "לא משהו דרמטי", הוא אומר. "הלך וחזר. אשתי התעקשה שאלך להיבדק".
למזלו של זמיר הוא הקשיב והגיע לד"ר אליעזר וייסמן, רופא המשפחה שמלווה אותו כבר עשרים שנה. "הוא ראה אותי, שמע מה אני מרגיש, וביקש לעשות מיד אק"ג", מתאר זמיא.
"האק"ג לא היה מובהק, אבל משהו לא הסתדר לי", מסביר ד"ר וייסמן. "בגלל שאני מכיר את משה ידעתי שזה לא אדם שמתלונן סתם. כשהוא בא עם כאב שמקרין לגב זה הדליק לי נורה אדומה. נוסף על כך, אצל חולי מטופלי סוכרת קיימת תופעה שהם לא תמיד חשים המיחושים הטיפוסיים לאירוע לבבי. לכן לא חיכיתי ודרשתי פינוי באמבולנס".
הבן של משה, נהג אמבולנס, הוא זה שהגיע לאסוף אותו. תוך חצי שעה משה כבר היה בחדר הצנתורים בבית החולים שם התגלה כי אחד העורקים הראשיים שלו חסום ב-99%, ואחר ב-82%.
"אילו הייתי מחכה עוד קצת – לא הייתי כאן היום", אומר זמיר בגרון חנוק.
"חובתי לומר תודה"
השבוע משה, תושב שכונת נווה יעקב, חוזר לאט לאט לשגרה. אבל הסיפור שלו כבר סופר עשרות פעמים – לכל מי שמוכן להקשיב.
"בכל מקום שאני הולך, אני מספר מה קרה לי", הוא אומר. "אני לא שוכח לרגע מי הציל את חיי. זו חובתי לומר תודה – לאחות, לרופא, לצוות כולו. זה לא מובן מאליו".
"כשאתה רופא משפחה אתה מסתכל על התמונה הגדולה", מצטנע ד"ר וייסמן. "אתה מקשיב לא רק לתלונה, אלא גם לאדם. לפעמים, זו ההבדל בין חיים למוות".
