כשאורטל לייטר עברה לידה שקטה לפני ארבע שנים וחצי לא היה לה לאן ללכת. חודש קודם לכן עוד אמרו לה הרופאים בבדיקת האולטרה-סאונד השגרתית שהכל בסדר עם התינוק. אבל אז התברר שלתינוק אין דופק והשמיים נפלו. "לא האמנתי", היא מספרת. "הייתי בטוחה שהמסך לא בסדר, שיש בעיה בחשמל, שזו בדיקה של האישה הקודמת. לא הבנתי מאיפה מנחיתים עלי כזו מכה. יצאתי משם בוכה".
ואז הגיעה הלידה. "ילדתי תינוק יפה תואר, פנים ורודות, נסיך. החזקתי אותו ולא רציתי להיפרד ממנו". באין פתרון אחר היא שהתה שלושה ימים במחלקת נשים, וכשיצאה מבית החולים התמודדה עם השקט הרועם.
שבוע וחצי לקח לה עד שקמה יום אחד ולעיני בעלה הנדהם לקחה את ארנקה ויצאה מהבית. כשחזרה היו ידיה מלאות בשקיות. כך גם ביום שלמחרת. "אמרתי לבעלי: 'ככה אני מתמודדת. עזוב אותי'. אבל אז התחלתי לדבר. בהתחלה כעסתי מאוד. דיברתי, פרקתי, שחררתי. דיברתי עם כל מי שרק הסכים לשמוע. אנשים היו מאחלים לי מזל טוב כשראו שהבטן ירדה. כשסיפרתי להם שעברתי לידה שקטה היו כאלה שהתרחקו ממני".
אבל היו גם תגובות אחרות, קשות יותר: "היתה אחת שאמרה לי בהתרגשות: 'זכית! זכית שהשם יבחר בך'. כמעט שאלתי אותה אם היא רוצה שהשם יבחר גם בה. זה היה טרי מדי בשביל להתבטא ככה".
אורטל הצטרפה לשתי קבוצות תמיכה בהדסה עין כרם. "בפעם הראשונה הקבוצה פחות עזרה לי, אבל בפעם השנייה היא עזרה לי מאוד. אלו היו קבוצות מכילות, עם הרבה הבנה וללא שיפוטיות. אם היה אז בית החלמה ליולדות במצב שלי, ודאי שהייתי הולכת. זה נראה לי משהו תומך ומבורך".
קראו גם:
בריכה, עיסויים וגם הקשבה
מתוך הבנה שנשים שעוברות לידה שקטה זקוקות למקום החלמה שהוא לא בבית החולים, מוקפות בנשים שילדו תינוקות חיים או לחלופין במחלקת נשים לצד מטופלות שעוברות טיפולים רפואיים שונים, פתח ארגון 'יד שרה' לפני כשבועיים בית החלמה ראשון מסוגו בארץ לנשים שההריון שלהן הסתיים, למרבה הצער, ללא תינוק חי.
המקום, ששוכן ברחוב ירמיהו במרכז העיר, מטופח וירוק מאוד. עומדים בו לרשות הנשים חדר כושר ובריכה, עיסויים בהזמנה, ארוחות מושקעות.
'יד שרה' ו'ניצוצות ענבר' - עמותה שמלווה נשים שעברו לידה שקטה ומסבסדת שהות של עד שלושה ימים לנשים עד חצי שנה מיום הלידה.
מי שמלווה את המיזם בהתנדבות היא ד"ר חנה קטן, שאמרה השבוע: "הנשים הללו שבאות אלינו להחלמה מחפשות משמעות למה שעבר עליהן, למשבר שלהן. כמה שנוכל לעזור להן לקבל כלים, מה טוב. זו לא החלמה, כי לעולם לא מחלימים מזה. זה רצון לנסות להקל על הנשים האלה גם בריאותית, אבל בעיקר רגשית לצאת מהמקום של האבל שהתרחש, בלי להכחיש אותו, ולצאת מחוזקים".
"מלון היולדות החדש נבנה במיוחד כך שיעניק מקום חם לאלו שחוו את הכאב העמוק", אומר ל"ידיעות ירושלים" הרב אורי לופוליאנסקי, מייסד 'יד שרה' ולשעבר ראש עיריית ירושלים, שהוביל את המיזם. "כשבאים להקל את הכאב הצורב הזה, צריך לעשות הכל, אבל הכל, קודם כל בשביל ההרגשה הטובה. זו הסיבה שבנינו את הקומה הייעודית כך שתהיה מקום רק להן, ליולדות ולמכלול שירות ההחלמה לגוף ולנפש המוצע עבורן. 'יד שרה' קיים כבר כמעט 50 שנה, מתחדש כל הזמן ומקים ללא הרף מיזמים יצירתיים למען החברה, אבל המיזם הזה דורש מאיתנו הרבה יותר, לא רק בגיוס המשאבים הרבים הדרושים למלון הייחודי הזה, כי אם בעיקר ברגישות מוקפדת, בחשיבה מתוך הבנה מעמיקה ללב הכואב. אנו מתפללים שנצליח להקל את הכאב".
"ב־30 שנות עבודתי ב'יד שרה' אני לא זוכר מיזם שקיבלנו עליו כל כך הרבה תגובות ופניות", מודה מנכ"ל 'יד שרה' משה כהן. "ידענו שפתיחת מרכז ההחלמה ליולדות לידה שקטה היא מענה לצורך אמיתי, אבל אי אפשר היה לדמיין את העוצמה של התגובות שנקבל. המחקרים מדברים על יותר מ־300 נשים מדי שנה שסובלות מפוסט טראומה לאחר לידה שקטה, ואנחנו עושים כל מאמץ כדי לסייע לכמה שיותר נשים, וגם לבעל שמתמודד עם הקושי והאובדן, כדי להעניק להם כלים ולסייע להם לאגור כוחות להתמודד בהמשך".
בשביל לקבל חיבוק
למרות הפסיליטיס, נראה שהעיקר שלשמו מגיעות הנשים זה החיזוק והתמיכה והאפשרות לדבר על התחושות שלהן. "אני מקבלת את הנשים שמגיעות לכאן שבורות ומפורקות, מחבקת אותן ומאזינה עם כל הלב. יש להן המון שאלות וזה נורמלי וצריך להכיל את זה", מספרת רבקה שמנהלת את המקום. לתפקידה בבית ההחלמה היא הגיעה אחרי שיצאה לפנסיה מעבודתה עם תלמידי חינוך מיוחד ונוער בסיכון. "התמודדתי לאורך שנות עבודתי עם מקרים של טראומות ואובדן. אומנם לא חוויתי לידה שקטה בעצמי, אבל ליוויתי אישה קרובה אלי מאוד שעברה את זה".
בינתיים מאז שנפתח המקום כבר שהו בו עשר נשים. לא כולן חוו את האובדן לאחרונה. "היתה מישהי שעברה לידה שקטה לפני 25 שנה ועד היום היא חיה את זה", מספרת מלכה. "היא ביקשה להגיע לכאן, אפילו ליום אחד".
"לאחר הלידה השקטה שעברתי התחושה היתה כאילו העולם קרס סביבי. לא היה ברור לי איך אני ממשיכה מכאן", סיפרה שרה (שם בדוי) שהתארחה השבוע במקום. "כשהגעתי עם בעלי למלון ההחלמה של 'יד שרה', בפעם הראשונה הרגשתי שיש מי שמבין את מה שאני עוברת. התמיכה והטיפול החם והחוויה המשותפת בחברת נשים שחוות כאב דומה לשלי סייעו לי באופן שקשה לי לתאר. זה מאפשר לי לחזור הביתה עם כוחות למשפחה ולילדים שמחכים לנו".
"לא מספיק שאין לי עגלה?"
אחת הנשים שהגיעו לבית ההחלמה היא מלכי סלונים, שעברה ארבע לידות שקטות. "יש לי ארבעה ילדים מושלמים ועוד שמונה שזכיתי לטפל בהם", היא אומרת. "אני בוכה יותר על הלידה השקטה הקודמת מאשר על זו. בפעם הקודמת חוויתי בדידות עצומה, אפילו לא שיתפתי אף אחד. במהלך ההריון היתה לי תחושה גרועה מאוד. הלכתי לסקירת מערכות, וכל הדרך אמרתי לבעלי: 'משהו לא מריח לי'. ואכן הרופא הודיע לי בצורה הכי לא אמפתית שאין דופק. חזרתי הביתה ואף אחד לא התקשר לשאול איך היה ומה קרה למרות שסיפרתי לכולם שאני לא רגועה. הרגשתי מאוד מאוד לבד. רק כעבור כמה ימים חברתי הטובה התקשרה ושאלה אותי איך היה. אמרתי לה: 'בואי נשיר ביחד "ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא..." 'נו…' היא אומרת לי, 'איך היה?' אמרתי לה שוב: 'לשיר איתי'. היא שאלה אותי: 'מה עובר עלייך?' ואמרתי לה: 'אני עונה לך את התשובה כבר שלוש פעמים'. היא היתה בהלם. לא האמינה".
עם הזמן חשבו היא ובעלה שהם מתאוששים וממשיכים הלאה. "בהריון הזה הרגשתי מה זה נקרא לסחוב טראומות. היו לי חלומות הזויים. פעם חלמתי שאני הולכת עם עגלה ומאבדת אותה; אחר כך חלמתי שאני נוסעת על הרכבת הקלה ומגלה לפתע שהשארתי את העגלה על הרציף והרכבת כבר נסעה לה; בלילה אחר חלמתי שאני שוכחת איפה התינוק, לא מוצאת אותו, ואני מתביישת לספר לבעלי שאיבדתי אותו. המסקנה שלי היתה ברורה, והיא שהפעם זה הולך להיות בצורה אחרת, אני צריכה תמיכה, אני לא כזו חזקה, זה היה לי קשה ואני צריכה לנוח. עברתי פה משהו ומהמקום הזה התקשרתי לחברות שלי וסיפרתי להן. חברות שידעו ולא התקשרו קיבלו ממני טלפון. אמרתי להן: 'נכון שאת לא יודעת להגיב? נכון שאת לא יודעת מה אני רוצה? אז תדעי לך שאני מאוד אשמח אם תשלחי לי ארוחת בוקר, או עוגה לשבת. אני מאוד אשמח שתעלי אלי למעט זמן, אבל תתקשרי לפני, כי אולי בדיוק ארצה לבכות וזה לא יתאים'".
אבל גם להתמודדות של בעלה היא דאגה. "התקשרתי לנשים של חברים של בעלי וביקשתי שתבקשנה מהבעלים לרמוז לבעלי שהם יודעים, שהוא לא יצטרך להתמודד לבד.
"כל כך הרבה אנשים רוצים לתת את החיבוק והם לא יודעים איך ומה לעשות. אנשים חוצים את הכביש, מעדיפים לא לדעת ולא לשמוע, אבל זה לא צריך להיות כך. אישה שיולדת מוקפת בהמון תמיכה וחום ובהמון אמפתיה. למה לי זה לא מגיע? לידה שקטה היא לידה לכל דבר. לא מספיק שאין לי עגלה?".
מילון מונחים ללידה שקטה:
לידה שקטה מוקדמת - לידה בין שבוע 20 להריון לשבוע 27
לידה שקטה מאוחרת - לידה בין שבוע 28 להריון לשבוע 36
לידה שקטה - לידה שהתרחשה החל משבוע 37
"בשמחות יש תסריט ברור"
איך הסביבה מגיבה לפתיחות הזו שלך בנושא? "אנשים הם טובים. הם רק לא יודעים מה לומר. נכון, אני יכולה לכתוב לך ספר של תגובות מוזרות של אנשים. שכנה אמרה לי: 'את לא חושבת שאת צריכה להפסיק לנסות, כל שנייה הפלה?' יש גם את הצד הזה של אנשים.
"שמעתי לא מזמן משהו יפה שאמרה טובי ברון (סטנדאפיסטית חרדית מצליחה במגזר; א"ז) בשם הרב גרשון אדלשטיין ז"ל: 'לדון לכף זכות או לכף שטות'. אם אתה לא מצליח לראות מה הכף זכות פה, תדון לכף שטות. בשמחות יש לנו תסריט ברור מה לומר ומה לעשות, לא במקרים כאלה. סיפרתי לשכנה שעברתי לידה שקטה והיא התרגשה ואיחלה לי מזל טוב. שאלתי אותה: 'את יודעת מה זו לידה שקטה?' והיא השיבה שלא. היא חשבה שזה משהו כמו הומיאופתיה".
הפעם חווית תמיכה גדולה יותר? "בוודאי. יש מודעות שלא היתה לפני שלוש שנים. גם בבית החלטתי לדבר בפתיחות. בפעם הקודמת לא דיברתי על זה. היום הילדים יודעים הכל. לכל אחד סיפרתי אחרת, באופן שמתאים לו".
על בית ההחלמה החדש מלכי שמעה ממישהי ומייד התקשרה ל'יד שרה'. "לא ידעו על מה אני מדברת. חשבתי שזה בלוף אחד גדול והחלום התנפץ. נשארתי בבית בשבת והשתדלתי שרוב הזמן יהיה שמח. אחרי שבת חברה התקשרה אלי והתעקשה שיש ב'יד שרה' בית החלמה מיוחד עבור יולדות שעברו לידה שקטה ושהיא אפילו דיברה עם מישהי מקסימה משם ושיש לה אפילו את הטלפון שלה. לא האמנתי אבל בדקתי, והנה אני פה.
"רבקה כל כך מכילה ועוטפת ונותנת אהבה ותחושה של אם", מוסיפה מלכי. "היא לא מרחמת עלי וכל הזמן בודקת את התגובות שלי. אני מרגישה שהתמלא לי מקום בלב שהיה ריק, ואני פה רק יום אחד".
