זמן קצר לאחר שמונה למנהל המחלקה לאורתופדיה בעין כרם, החליט פרופ' רם מושיוב להזמין את המתמחים, ילדיהם ובני זוגם לאקווריום בגן החיות התנ"כי. "כשהם יצאו חיכו להם הרופאים הבכירים עם בירות קרות", הוא מספר בחיוך. "כאלה אנחנו - קצת משוגעים".
מליד"ה ועד השירותים בשוק
פרופ' מושיוב הוא ירושלמי אמיתי. תשעה דורות בארץ והבעלים הגאה של השירותים הציבוריים בשוק מחנה יהודה, שאותם קנה סבו לפני עשרות שנים, כשרק יצא מהחומות.
הוא למד בליד"ה ולאחר מכן בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית. הוא גר בעין כרם, ממש ליד העבודה, אך הוא עדיין טוען שטראומטולוגים גרים בבית החולים. "עובדה שבני משפחתי כנראה יסכימו עליה", הוא אומר.
לפני מספר שבועות הוא קודם מתפקידו כמנהל יחידת הטראומה של מחלקת האורתופדיה והפך למנהל המחלקה, כשהוא מחליף בתפקידו את פרופ' מאיר ליברגל, מורו הרוחני שבנתיים הפך למנהל מערך האורטופדיה כולו בהדסה.
רשת עולמית של טראומטולוגים
פרופ' מושיוב אולי עבר תפקיד, אך לדבריו כל כולו עדיין מסור וטבוע ביחידת הטראומה של המחלקה, שאותה במידה רבה פיתח והקים לפני קרוב ל־15 שנה. "לכל מנתח יש תכונות מסוימות שנגזרות מאופי העבודה שלו", הוא אומר. "זאת תיאוריה שמוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש. אני יכול למשל לזהות מנתחי גב מקילומטרים. הם כל הזמן ברתיעה, לוקחים אחורה. כמו שבניתוח הם צריכים להיות ברתיעה, כי הם מנתחים מילימטרים מחוט השדרה".
וטראומטולוגים?
"אנחנו אנשים של לילה, אנשים שמחפשים את האקשן, משתעממים מהר וצריכים שינוי. ככה כל המנתחים ביחידה וכל הקולגות שלנו בעולם".
לטענתו, העובדה שלטראומטולוגים יש כל כך הרבה מן המשותף יצרה באופן טבעי רשת גלובלית של רופאים שהם גם חברים מאוד טובים. "עד כמה טובים?" הוא אומר ונותן דוגמה: "אחת לשנה כולנו נפגשים במקום אחר בעולם למסע אופניים. השנה למשל היינו בהרים של טרנסילבניה.
"חוץ מהמפגשים החברתיים אנחנו גם מאוד מסייעים אחד לשני במקרים שונים, ויש לנו שיתופי פעולה שהם לא פחות ממצילי חיים.
מפגש בירה אחת לחודש
יחידת הטראומה האורתופדית בהדסה רכשה לעצמה בשנים מאז הקמתה שם בינלאומי, לא מעט בזכות הניסיון הרב שצבר הצוות בטיפול במאות פצועי הפיגועים שהגיעו לשולחנו. "זה בהחלט משהו שהדסה מוכרת בזכותו בעולם", אומר פרופ' מושיוב. "הרופאים במחלקה למדו מהטובים ביותר ומוכרים כטובים ביותר".
פרופ' מושיוב עצמו נבחר לעמוד בראש ארגון הטראומטולוגים העולמי, שבו חברים רופאים מ־40 מדינות, הן בארבע השנים הראשונות להקמתו והן בקדנציה העוקבת. לאחר מכן כבר לא היה יכול להתמודד, ממש כמו נשיא ארה"ב. היחידה מאוד פעילה גם בתחום האקדמי, ופרופ' מושיוב אף היה, עד לפני כשנה, סגן דיקן בית הספר לרפואה.
לאורך השיחה מרבה פרופ' מושיוב לדבר על צוות היחידה ועל יתר המנתחים בה. "צריך להבין שהחברות בינינו היא חלק ממה שהופך את היחידה לטראומה אורתופדית לכל כך מוצלחת", הוא מפרגן. "מדי חמישי אחרון של כל חודש אנחנו נפגשים לבירה, הנשים והילדים שלנו מכירים זה את זה, אנחנו בעצמנו חברים, וזה משהו שהיה חשוב לנו להעביר גם למתמחים ולאנשים הצעירים במחלקה".
"לכל מנתח יש תכונות מסוימות שנגזרות מאופי העבודה שלו", הוא אומר. "זאת תיאוריה שמוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש. אני יכול למשל לזהות מנתחי גב מקילומטרים. הם כל הזמן ברתיעה, לוקחים אחורה"
