עתליה ויואב (השמות בדויים) גרושים כמעט שנתיים. ההסכם ביניהם, שנחתם בצורה שקולה ומכובדת, קבע משמורת משותפת וחלוקה שוויונית של זמני השהות עם הילדים. הם גרו ברחובות סמוכים כדי לא להפר יותר מדי את שלוות הילדים. אבל דבר אחד ההסכם לא צפה: המלחמה. ברגע שהחלו שיגורי הטילים, התלקחה גם המלחמה ביניהם.
כבר בתחילת המבצע הנוכחי, יואב הודיע שהוא לא מוכן להחזיר את הילדים לבית של עתליה. לדבריו, בבניין שעתליה מתגוררת אין ממ”ד בדירה אלא רק מקלט ישן בקומת הקרקע, אליו צריך לרדת ארבע קומות ברגל במקרה של אזעקה. “אצלי יש ממ”ד בבית. זה הכי בטוח לילדים. זה לא הזמן לסכן את החיים”, טען. "עד שהילדים מתעוררים ומתארגנים יוכל ליפול טיל".
הפרת הסכם? עתליה זעמה. מבחינתה, מדובר בהפרת הסכם לכל דבר, ולא פחות חמור מכך, כניסיון לצייר אותה כאם לא אחראית. היא פנתה אליי לייעוץ משפטי, אך במקום להיגרר לבית משפט בימים כל כך לא שקטים, השניים הופנו לגישור בזום אותו ניהלתי עבורם. “זה מקרה קלאסי שבו הפחד והחרדה משתלטים על שיקול הדעת”, אמרתי להם.
אולי יעניין אתכם:
מה זה מקלט תקני?
הבהרתי לשני הצדדים כי על פי הנחיות פיקוד העורף, מקלט תקני, גם אם "מרוחק" וכרוך בירידה של כמה קומות, הוא מקום בטוח לפחות כמו ממ”ד, ושהחשוב ביותר הוא להתנהל לפי ההנחיות הרשמיות, לא לפי תחושות בטן. בנוסף, עודדתי את ההורים לחשוב על הילדים, שזקוקים ליציבות, גם בתוך הכאוס.
הגישור נמשך כמה שעות, ובסופו הושגו הבנות: זמני השהות יישמרו כמוסכם ככל האפשר, כל אחד מההורים יתחייב לוודא שהילדים ישהו במרחב מוגן בהתאם להנחיות ואם האזעקות יהיו תכופות יותר, הם יעשו התאמות באופן מיידי, בשיתוף ובתיאום, ולא במריבות.
מה למדנו מהמקרה?
1. מלחמות לא עוצרות סכסוכי גירושין, הן לעיתים רק מחמירות אותם.
2. הסכם גירושין טוב חייב להיות גמיש למצבי חירום, אך גם ברור.
3. הפחד לשלום הילדים הוא טבעי, אבל צריך לדעת לנהל אותו ולא להישלט דרכו.
4. הנחיות פיקוד העורף הן הקו המנחה.
5. גישור נכון יכול להציל לא רק ממאבק משפטי מיותר – אלא גם את השפיות של ההורים והילדים.
