בזמן שהתבוננתי כיצד טווח הקילומטרים של סוללת הרכב החשמלי של יורד, גל של חרדה שטף אותי. המחשבה שאשאר תקועה עם רכב חסר חיים בצד הדרך גרמה ללב שלי לדפוק בעוצמה. אך דווקא כאשר הראש שלי החל להריץ את התרחישים האיומים ביותר, ראיתי אור של תקווה - עמדת טעינה לרכב חשמלי ציבורית במרחק מספר קילומטרים ספורים.
תחושת ההקלה אשר עטפה אותי בעודי נוסעת אל עבר עמדת הטעינה הייתה עצומה. תחושת הקלה זו אינה נבעה רק מהידיעה שאוכל להמשיך בדרכי ללא הפרעה, אלא גם מההבנה שהתשתיות של עמדות טעינה ציבוריות מתרחבות ומשנות לטובה את נוף השימוש ברכבים החשמליים. החרדה אשר לרוב מלווה את ההתרוקנות של הסוללה החשמלי, לפתע התחלפה בתחושה של הכרת תודה על כך שהעולם מאמץ לחיקו את הפתרון הזה המאפשר שימת דגש על קיימות.
בעבר, המחשבה על רכב חשמלי, לרוב הביאה עמה את הפחד מהתמודדות עם אתגרי טעינה, במיוחד באזורים שבהם התשתיות מוגבלות. אך דווקא כאן, ליד חנות נוחות, יכולתי לחזות בשינוי החיובי בסיפור של הרכבים החשמליים.
עמדת הטעינה הייתה מודרנית למראה ושילבה בתוכה טכנולוגיה מתקדמת. מדובר בשינוי יוצא דופן לעומת עמדות הטעינה הישנות והמגושמות. חווית השימוש הייתה פשוטה וקלה להבנה. חיברתי את הכבל של העמדה לרכב החשמלי שלי ובאמצעות האפליקציה יכולתי להפעיל את תהליך הטעינה. בעוד החשמל החל לזרום ולטעון את הסוללה, החשש שלי החל להתפוגג ויכולתי לחוש בתחושה של מסוגלות ויכולת שליטה במצב.
מאחר והאפליקציה הציגה בפני את התקדמות הטעינה, יכולתי להקדיש זמן בשיחה עם בעלים אחרים של רכבים חשמליים. יכולנו להחליף סיפורים אודות ההרפתקאות שלנו, לדון בהתפתחות המרתקת של הרכבים החשמליים ולהתפעל מהנוחות של תשתית טעינה ציבורית יעילה ונוחה. בנוסף, במהלך הטעינה יכולתי לגשת לתחנת הנוחות להתרעננות, לה הייתי זקוקה לאחר תחושת החרדה שממנה התאוששתי.
מה שהדהים אותי יותר מכל, היתה ההבנה שתחנות טעינה ציבוריות הן אינן רק כלי פונקציונלי, אלא הן גם מאפשרות יצירה של עתיד ירוק ונקי יותר. בעוד הפופולריות של הרכבים החשמליים עולה, הפיתוח של עמדות טעינה ציבוריות נעשה חשוב יותר. מדובר לא רק בהפגה של "חרדת הטווח", אלא ביצירת קהילה של אנשים להם השמירה על הסביבה חשובה.
החוויה החיובית של השימוש בעמדת הטעינה לא הסתכמה רק בחיבור הרכב לעמדה, אלא ההתחברות לתנועה אשר משנה את הדרך שבה אנו רואים את עולם התחבורה. כאשר עזבתי את תחנת הטעינה עם סוללה מלאה ותחושת ביטחון מחודשת ברכב החשמלי שלי, לא יכולתי שלא להרהר על ההתפתחות שהאנושות השיגה ועל הפוטנציאל שאותו עוד ניתן לממש.
עמדות טעינה ציבוריות הן אינן רק תשתיות, הן סמל למעבר אל עבר תחבורה ירוקה ונוחה לשימוש. החרדה שבעבר ליוותה אותו בעודי צופה באחוזי הטעינה של הסוללה צונחים, התחלפה בתחושה של התרגשות, בשל הידיעה שכל תחנה טעינה חדשה היא צעד נוסף אל עבר עולם ירוק ונקי יותר. וכיום, אינני מתמודדת עם "חרדת טווח" יותר.
מוגש מטעם charge.paz
