1. ספרי לי קצת על עצמך-
אני בעלת תואר שני בקרימינולוגיה וניתוח התנהגות, בחרתי בלימודים אלו מתוך רצון להבין את התנהגותם ונפשם של אנשים. מאז חליתי בפיברומיאלגיה שהיא מחלה כרונית הגורמת לכאבים קשים חולשה והתעלפויות וקשה מאוד לנהל אתה שגרת חיים נורמאלית. סביב הקושי שלי להשתלב בסביבת עבודה מסודרת פניתי ללימודי ייעוץ אישי בשיטת NLP והתחלתי ללוות אנשים ברגעי משבר.
2. מתי התחלת לכתוב ומאין הגיעה השראתך לכתיבה?
הסיפורים הגדולים באמת נמצאים כאן ועכשיו, מאז ומתמיד הייתי קשובה לאנשים ולאירועים שסביבי והם היוו לי מקור השראה לסיפורים שנכתבו בעיקר למגירה. באחד מביקורי אצל קרובת משפחתי המבוגרת, אותה אני מבקרת תכופות (וחשבתי שאני מכירה היטב) נתקלתי בערמת דפים בארון המגבות. לשאלתי היא השיבה שאלו ראיונות שערך איתה ידידה ליאור חריש ובהם היא מגוללת את קורות חייה. קראתי את הראיונות ונדהמתי לגלות אירועים רבים ומסכת ייסורים שלא ידעתי עליה. חלק מהסיפורים ריתקו אותי בגלל הקשר ללימודי האקדמאים, הם עסקו בעולם הפשע בפגיעות מיניות בהזנחה והתעללות לעומתם היו שם סיפורים רחוקים מעולמי הריאליסטי, שהתרחשו בעולם של מיסטיקה, קללות, סגולות וקריאת עתידות. לקחתי את הדפים וצללתי לתוכם ותוך מספר חודשים עובדו הראיונות לספר.

2 צפייה בגלריה
דתאל גזית
דתאל גזית
דתאל גזית
(צילום: באדיבות דתאל גזית)

3. האם נתקלת באתגרים/קשיים במהלך הכתיבה?
בזמן שחלף בין עריכת הראיונות להתגייסות שלי להוצאתם לאור, התדרדר מאוד מצבה הפיזי של גיבורת הספר והיא נחלשה מאוד בכל המובנים, גם בכוחות הנפש לחזור ולפשפש בדברים שהזכירה בראיונות. בתור סופרת מאוד רציתי להעשיר בפרטים את הספר. מלבדה לא היה לי אל מי לפנות, שכן מרבית הדמויות שיכלו לעזור לי ולשפוך אור על העבר כבר אינן בחיים. בנוסף נלווה כאב להיחשפות הראשונה שלי עם חוויות טראומטיות שעברו על אנשים קרובים לי.
4. מה המסר שלך לקוראים?
אני חושבת שהמסר העיקרי הוא המלחמה על עתיד טוב יותר והתעקשות על החיים ושמחת החיים גם כשהעולם לא מאיר לך פנים, יש ביציאה של הספר הזה לאור מסר אופטימי מאוד שאותה ילדה, גיבורת הספר, שהייתה מוזנחת וחולנית, שחלמה לדעת לקרוא וחלמה על ספרים זוכה בזקנותה להגשים את החלום שלה ולראות את זיכרונותיה יוצאים לאור כספר שגם היא יכולה לקרוא בו.
5. אילו ספרים או סופרים השפיעו על סגנון הכתיבה שלך?
נראה לי שהמכנה המשותף לספרים שאני קוראת הוא שהם עוסקים ברובם בהתמודדויות של בני האדם עם משבר וכאב ובכוחות הנפש שלהם להתגבר ולהיבנות מתוך הקושי. ההומור השחור של דאגלס אדמס, תיאור השוני ושונות בין בני אדם אצל אורסולה לה גווין. החיכוך של האנושי מול הבירוקרטי אצל קפקא והעוני וההתמדה אצל פרנק מקקורט.
גם בסביבתנו מתרחשים סיפורים אנושיים מעוררי השתאות, צריך רק להתבונן. כך גם בספר "זיכרונותיה של מכשפה" העוסק בגיבורה העוברת מסכת חיים מלאה בסבל אך מתוכה היא מגלה את כוחותיה ומפתחת יכולות מאגיות שעוזרות לה במאבקה ומסייעות גם לאחרים. חשוב לי לציין כי "זיכרונותיה של מכשפה" מושפע מסגנון כתיבתו של ליאור חריש שכתב את הראיונות בלשונו המיוחדת.
6. האם את עובדת כיום על משהו חדש?
כן. בשנה האחרונה אני כותבת ספר ילדים שמטרתו לאפשר דו שיח בין הורה לילד, על חוויות של מעבר המלוות בקשיים, בעיקר בעקבות גירושי הורים וביניהם מעבר דירה, בית ספר חדש וקושי בהסתגלות חברתית. כל זה במסווה של עלילה המתארת חברות בין ילד לדרקון. למרות שהדרקון הוא לכאורה מעולם הפנטזיה, הספר מלווה ילד שחי כאן ועכשיו. הופעת הדרקון בחייו עוזרת לו בהסתגלות למציאות המשתנה. ישנם ספרים רבים העוסקים בהתמודדות עם בשורת הגירושים אך חסרים ספרים שמתמודדים עם השגרה החדשה הנכפית על הילד ובחיים שאחרי מזווית ראייתו.

2 צפייה בגלריה
דתאל גזית
דתאל גזית
דתאל גזית
(צילום: הוצאת צמרת)

7. מהם הטיפים החשובים בעיניך לסופרים מתחילים?
אני בעצמי סופרת מתחילה שמתמודדת עם קשיי הכתיבה ואני יכולה רק להציע מניסיוני, מי שבוחר בכתיבה כאורח חיים לא יכול להרשות לעצמו את ההמתנה להשראה ולרגעי הקסם בהם המילים זורמות אל הדף, אלא צריך להתמיד ולהפוך את הכתיבה לחלק קבוע משגרת היומיום. ברגעי ההשראה אפשר להגיע לפריצות הדרך בהתפתחות העלילה.
הועילו לי מאוד, ולדעתי כל כותב זקוק, לזוג אוזניים קשובות. למישהו שיקשיב לרעיונות שמתפתחים, ייתן משוב ויביע ביקורת. בספר הילדים עליו אני עובדת עכשיו אני נעזרת באחיין בן השש שלי שמקשיב להתפתחות העלילה, שואל שאלות ומשקף לי את נקודת המבט של ילד שיקרא את הספר בעתיד.

"זיכרונותיה של מכשפה" מאת דתאל גזית
לרכישה באתר NETBOOK
מראיינת: ריקי ברוך
מוגש מטעם: הוצאת צמרת