נושא זה מעלה סוגיות משפטיות, מוסריות וחברתיות מורכבות, המשקפות את האיזון העדין בין זכויות הפרט לבין צורכי הביטחון הלאומי.
המסגרת החוקית
חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, מהווה את הבסיס החוקי לדיון בנושא. סעיף 2 לחוק קובע כי "דין המדינה, לעניין אחריות בנזיקים, כדין כל גוף מואגד". עם זאת, סעיף 5(א) מציג חריג משמעותי: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל."
מהי "פעולה מלחמתית"?
הגדרת "פעולה מלחמתית" היא מפתח להבנת גבולות החסינות של המדינה. בתי המשפט פיתחו לאורך השנים מבחנים מורכבים לזיהוי פעולה כזו:
1. מטרת הפעולה ומהותה: האם מדובר בפעולת לחימה או בפעולה מבצעית-צבאית שמטרתה הגנה על המדינה ותושביה?
2. מיקום האירוע: האם הפעולה התרחשה באזור עוין או בשדה קרב?
3. משך הפעילות: האם מדובר בפעולה קצרת טווח או במבצע מתמשך?
4. זהות הכוח הצבאי: מי ביצע את הפעולה ומה היה תפקידו?
5. האיום שקדם לפעולה: האם היה איום ממשי על כוחות הצבא או על אזרחים?
6. היקף הכוח הנגדי וטיבו: מה היו יכולותיו ומטרותיו של האויב?
פסיקות מפתח
לאורך השנים, בתי המשפט נדרשו להכריע במקרים מורכבים ולקבוע האם פעולה מסוימת נחשבת ל"מלחמתית". להלן כמה דוגמאות בולטות:
1. בע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, נקבע כי פעולת מעצר רגילה אינה נחשבת לפעולה מלחמתית. עם זאת, אם המצב מסלים ונוצרת סכנת חיים לחיילים, הפעולה עשויה להפוך למלחמתית.
2. בע"א 1459/11 עזבון המנוח חרדאן נ' מדינת ישראל, נקבע כי "סיכול ממוקד" נחשב לפעולה מלחמתית, גם אם לא נשקפת סכנה מיידית לכוח המבצע.
3. בע"א 3991/09 מדינת ישראל נ' עיזבון אבו סמרה, נפסק כי פתיחת ציר תנועה, במהלכה לא נשקפה סכנה לכוח, אינה פעולה מלחמתית.
אחריות המדינה למניעת פיגועי טרור
שאלה מורכבת נוספת היא האם המדינה אחראית לנזקים שנגרמו כתוצאה מפיגועי טרור. בע"א 6970/99 אבו סמרה נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון כי "אין לשלול אפשרות כי המדינה תימצא אחראית בנזיקין בגין אי מניעת מעשים פליליים או אף מעשי איבה שנעשו על-ידי אחר."
עם זאת, בע"א 7224/21 מדינת ישראל נ' פלוני, הדגיש בית המשפט את הקושי בהטלת אחריות על המדינה בגין פיגועי טרור. נקבע כי "הטלת אחריות על צה"ל וגורמי הביטחון בגין פיגועי טרור אינה עניין רצוי מבחינת מדיניות משפטית." בית המשפט ציין כי המחוקק יצר הסדרי פיצוי ללא אשם, כגון חוק נפגעי פעולות איבה, בדיוק כדי להימנע מהצורך להטיל אשם על כוחות הביטחון.
איזון בין זכויות הפרט לביטחון לאומי
הדיון בחסינות המדינה מעלה שאלות מורכבות של איזון בין זכויות. מצד אחד, יש צורך להגן על זכויות הפרט ולאפשר פיצוי לנפגעים. מצד שני, הטלת אחריות רחבה מדי על המדינה עלולה לפגוע ביכולתה לפעול ביעילות להגנה על אזרחיה.
בית המשפט העליון הדגיש בפסיקותיו את הצורך באיזון זה. בע"א 6279/04 עז' המנוח אבו צבחה נ' מדינת ישראל, נקבע כי "כאשר מדובר בהטלת אחריות על כוחות הביטחון בגין 'אי-מניעת פשע' במהלך פעילותם, דיני הנזיקין אינם אדישים לשיקול הדעת המבצעי, למגבלות הכוח ולשוני בין בחינה בדיעבד לבין פעילות בזמן-אמת ובנסיבות של דחק ודחיפות."
מגמות עתידיות
ככל שהאיומים הביטחוניים משתנים והטכנולוגיה מתפתחת, יתכן שבתי המשפט יידרשו לפתח מבחנים חדשים להגדרת "פעולה מלחמתית". למשל, כיצד יש להתייחס לפעולות סייבר או ללוחמה אלקטרונית? האם פעולות מודיעין מתוחכמות ייחשבו ל"מלחמתיות"?
סיכום
שאלת חסינות המדינה בתביעות נזיקין היא מורכבת ורבת-פנים. היא דורשת איזון עדין בין הצורך להגן על אזרחים ולפצותם על נזקים, לבין ההכרה במורכבות של פעולות ביטחוניות והצורך לאפשר לכוחות הביטחון לפעול ביעילות.
הפסיקה הישראלית פיתחה מבחנים מפורטים לזיהוי "פעולה מלחמתית", אך עדיין יש מקרי גבול רבים הדורשים הכרעה שיפוטית. בנוסף, שאלת אחריות המדינה למניעת פיגועי טרור נותרה שנויה במחלוקת, עם נטייה גוברת להימנע מהטלת אחריות רחבה מדי.
ככל שהאיומים הביטחוניים והטכנולוגיים משתנים, יתכן שנראה התפתחויות נוספות בפסיקה בשנים הקרובות. על עורכי דין העוסקים בתחום להיות ערים למגמות אלו ולהתאים את אסטרטגיות הייצוג שלהם בהתאם.
חשוב לציין כי תוכן זה נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה הוא ייחודי ודורש בחינה פרטנית. לקבלת ייעוץ ספציפי, מומלץ לפנות לעורך דין בירושלים המתמחה בתחום הנזיקין והמשפט הציבורי.
מוגש מטעם: ידידיה בלויגרונד עורך דין בירושלים
