תחילת המלחמה:
כך מספר לי עופר בר יהודה: המלחמה תפסה אותי במהלך לימודיי באוניברסיטה. אמנם אני נכה צה"ל וקטוע רגל לאחר ששבע שנים קודם למלחמת לבנון, אי שם בשנת 1975 נפצעתי במרדף אחר מחבלים בבקעה, אבל תחושתי הייתה שלא ייתכן שישנה מלחמה נוספת ממש כאן, מתחת לאף- ואני לא אתרום את שאני יכול. נלחמתי ככל יכולתי על הזכות ליטול חלק במלחמה, ולהגן על המולדת. הרגשתי שחרף הנכות שלי יש לי המון מה לתרום, וכך- אחרי זמן לא רב מצאתי עצמי בעומק לבנון, לא רחוק מנמל התעופה של ביירות בתדריך חירום.
בתדריך נכחו ה"קודקודים" הבכירים ביותר, כולל רב אלוף רפאל איתן (רפול). בתדריך הוצגה לנו תמונת המצב:
לא הרבה זמן לפני התכנסותנו נערך קרב אווירי בין כוחותינו לסורים. במהלך הקרב הופל מטוס סורי ונשאר כמעט בשלמותו על הקרקע בעומק לבנון, כעשרים קילומטר ממקום התכנסותנו, אל מרכזו של אזור חורש טבעי. הפקודה שאותה נתן הרמטכ"ל הייתה להשיג את המיג לצורכי מחקר ולימוד מודיעיני.
לאחר ניתוח כל השיקולים המבצעיים התברר שאני, עופר בר-יהודה, מבין הקצינים הזוטרים שנכחו בחדר- עליי מוטלת המשימה לחלץ את המיג לאחור ולהביאו לבסיס כוחותינו הקרוב ביותר, ומשם אחר כבוד לארץ. כמי ששירת בהנדסה קרבית בסדיר צברתי מיומנות בהפעלת כלי צמ"ה שונים ובניהול משימות מורכבות דוגמת זו שעל הפרק.
מניתוח מהיר של פני השטח ושיקולים מבצעיים נוספים הגעתי למסקנה שאזדקק לדחפור מסוג D-7 באמצעותו תכננתי לגרור את המיג ממקום מושבו אל מקום מבטחים בהשגחת כוחותינו.
יוצאים לדרך
לסרן עופר בר יהודה התלווה צוות מצומצם מאוד של חיילי הנדסה, שתפקידם היה לרתום את המטוס ל D-7 ולוודא שהמבצע יוכתר בהצלחה. הכוח לווה במספר לוחמים מעולים, המובחרים ביותר שהיו בנמצא, ושתפקידם היה לאבטח את הכוח במקרה ונתגלה ותתפתח היתקלות עם מחבלים.
עם סיום התדרוך האחרון לפני היציאה התחלנו במסע בחסות החשכה לכיוון המיג הסורי. המסע, שעבר דרך יער עבות, עבר ללא ארועים מיוחדים, ברוך השם, עד הגיענו אל היעד. מטוס המיג עמד שם במלוא הדרו, שלם כמעט לחלוטין (למעט כנף אחת שבורה) וחיכה.
נפעם, ניגש אליי קצין חיל האויר שהתלווה אל הכוח, ואמר: "איזה אוצר". הוא החל בבדיקת המיג- מבפנים ומבחוץ, ואחר זמן מה נתן את האור הירוק להתחיל במסע חזרה. התחלנו לרתום את המיג ל D-7, ואז הגיעה הקריאה בקשר שאותה קיווינו לא לשמוע.
"נחשפתם"
בר יהודה ממשיך לספר על מאורעות אותו לילה: בדיוק כשהתלנו להתארגן לקראת חזרתנו לבסיס דווח לי בקשר על כך שנחשפנו וכי עלינו להיות בשקט מוחלט. כך, באמצע הלילה, מצאנו עצמנו קבוצה של כמה עשרות לוחמי חי"ר ואנשי הנדסה, בעומק לבנון בתוך יער ארזים בנוהל קרב, ממוקמים בעמדות ירי. דיווח ההמשך שקיבלתי מהמפקדה היה שנצפתה תנועה ערה של מחבלים ושעלינו להישאר במקום, ללא תנועה כדי שלא נמשוך את תשומת ליבם של המחבלים וכדי להימנע מהיתקלות אל מול כוח מחבלים העולה על זה שלנו בהיקפו עשרות מונים. במצב זה הברירה המועדפת הייתה כמובן, להימנע מהיתקלות.
הפקודה שניתנה היא להישאר במקום ולחכות לבוקר. הלילה עבר בשלום, ובבוקר נערכנו ליציאה כאשר אתגרים טופוגרפיים לא פשוטים לפנינו- זה לא פשוט לגרור מיג, בארץ עוינת, בעיצומה של מלחמה בלב אזור שגם פני השטח שלו אינם מסבירי פנים, אבל עם זאת, וחרף האתגרים הטופוגרפיים הקיצוניים שאיתם התמודדנו בתמרונים יוצאים מן הכלל עם דחפור ה- D-7, המשימה הושלמה בצורה יוצאת מן הכלל.
התחושה הכללית הייתה שהשגנו משהו גדול שישמש את מנתחי המודיעין הכללי בארץ ככלל, ואלו של חיל האוויר בפרט עוד שנים רבות קדימה. היה זה נכס מודיעיני יוצא דופן שהצלחנו לחלץ תוך סיכון עצמי רב ובתחושת שליחות עצומה.
כמה מילים על עופר בר יהודה:
מחבר הספר "ציונות על רגל וחצי", מר עופר בר יהודה נולד בשנת 1955. הוא אב ל- 6 ילדים וסב ל- 17 נכדים, ומתגורר כיום במושב קדרון. בשנת 1975 נפצע בר יהודה בעת שירותו הצבאי בהנדסה קרבית במהלך מרדף אחר מחבלים בבקעת הירדן כשדרך על מוקש שהתפוצץ.
קורות חייו מאז ועד היום הן פרק בציונות מעשית המגלם בתוכו את אהבת המולדת ואהבת ישראל. בספר שזורים כ- 80 סיפורים, חלקם משעשעים, חלקם מרגשים, חלקם מדהימים, אך כולם כתובים בצורה קלילה, קולחת ומעניינת.
עופר בר יהודה מתחזק חשבון יוטיוב, בלוג בו הוא מעלה מעת לעת הגיגים, מחשבות או סתם פוסטים שבשגרה ודף פייסבוק.
אודות הכותב - אלעד כהן, מומחה לשיווק באינטרנט בעיסוקי, ובשעות הפנאי קורא ביוגרפיות, ספרי היסטוריה וחוקר שורשים חובבן. לעיתים מעלה הגיגים על ספרים או פרקים מספרים מעניינים ששווה להעיף בהם מבט.
