השנה יצא משרד החקלאות במכרז לייבוא 500 טון לפי המשווק הזול ביותר (כל עוד יעמוד בתקן) - מבלי לשלם מס מגן. אך מה שלכאורה מהווה צעד חיובי להורדת יוקר המחיה, עלול להביא לא רק לסופו של ענף ייצור הדבש הוותיק והשחוק ממילא, אלא גם להוביל לאפקט הפוך בסל הקניות שלנו.
"יש כל מיני צנצנות בחנויות עם נוזל שמוגדר כדבש 'לפי הספר'", מסביר לשם, "אבל מדובר בחומר בעל איכות פחותה יחסית, שנובעת מהזנה במי סוכר או בכל מיני תחליפים זולים למזון הדבורים. במטרה להגדיל את התפוקה שלהן. בסין כבר מייצרים דבש 'תקני' ברמה גבוהה על בסיס מי אורז במחיר אפסי".
אבל למה שיהיה אכפת לצרכן הישראלי? אם הוא לא יודע להעריך דבש איכותי של כמה עשרות שקלים, מה רע בדבש של 16 שקל לקילו?
"משהו כאן לא הגיוני. אם מגדל דבורים בישראל מרוויח 21-18 שקל לקילו על דבש בחבית (300 ק"ג), הזכיינים מביאים דבש בסביבות 17 שקל לקילו, כולל רווח משווק, רווח של הסופרמרקט, עלות ייבוא ומע"מ - כלומר 7-6 שקלים לחבית, מחיר שגם במדינות עולם שלישי לא מגיעים אליו".
בינתיים לא נשמע פה איום. "אנשים לא מבינים את המשמעות של מה שקורה פה בשנתיים האחרונות", טוען לשם. "כשמייבאים לארץ דבש במחירים הזויים אז אפשר ליהנות מזה כי הנה, הבאנו לכאורה דבש בזול וכולם מבסוטים. אך הערך של ענף גידול הדבורים הוא הרבה יותר מהדבש, כי בעוד משק הדבש מגלגל כ־80-70 מיליון שקל בשנה, הערך של הדבורים לחקלאות בישראל הוא סביב 4-3 מיליארד שקל.
"אם ענף הדבש המקומי יוסיף להיחלש והאוכלוסייה של הדבורים תצטצמם כתוצאה מהתחרות מחו"ל, זה יוביל מהר מאוד לעלייה כללית במחירי הפירות והירקות".
מה הקשר ומדוע הדבורים חשובות כל כך? "בלי האבקת דבורים אין גידולים. אם המכוורות יקרסו מהתחרות, תהיינה פחות דבורים ותהיה פחות האבקה - מה שיוביל לפחות גידולים. ביום שהשוק ייפתח לחו"ל ואני אקבל רק 9-8 שקלים על הדבש שלי, במקום המחיר כיום, שאגב לא התעדכן שנים, בזמן שמחירי הסולר, העץ, התרופות לדבורים, הטיפול השוטף, שכר העבודה, כולם עלו בעשרות אחוזים - אז אני אבקש על ההאבקה פי 3 במחיר, ועל מי זה יתגלגל? על הלקוח הסופי. אולי הוא יחסוך 10 שקלים על צנצנת לכל היותר, וזה מבלי להתייחס לאיכות הדבש שהוא קונה, אבל מחירי התפוחים, אגסים, שזיפים, אבוקדו, דובדבנים, שקדים, דלועים - אבטיחים ומלונים ועוד כל אלה יקפצו לו פי כמה. ההתייקרות הכללית בפירות ובירקות תהיה גבוהה לאין שיעור אגב ריסוק ענף הדבש. מקבלי ההחלטות עלולים לשפוך את התינוק עם המים".
ממשרד החלקאות נמסר: "לדעת גורמי המקצוע במשרד, הורדת מכסים כוללת על ייבוא דבש ללא תמיכה ישירה לענף, תפר את האיזון שבין ייצור מקומי לבין הייבוא, שיוביל לירידת הכדאיות הכלכלית של גידול דבורים בישראל, להתייקרות מחירי ההאבקה, ואף לצמצום יכולת האבקה שתוביל לעליית מחירי התוצרת הטרייה כולה. על כן משרד החקלאות עמל על מודל תמיכה ישירה לדבוראים, שכעת נמצא במשא ומתן מול משרד האוצר ונציגי הענף".
לא רק למאכל
מעבר לדבש המוגש על השולחן, ניתן להפיק מהכוורות חומרים שנחשבים לבריאותיים ולבעלי סגולות מרפא. ב'דבש 'נגוהות' ובכוורת בית חורון ניתן למצוא גם לא מעט תכשירי קוסמטיקה ומרפא שמופקים ממלאכתן של הדבורים.
דונג - בעל תכונות של ריפוי ושימור של גוף האדם. כעשיר בלחות, הוא יעיל נגד עור קשה וחתכים, וניתן לרקוח ממנו סבונים. מזון מלכות - חומר יקר, עשיר במינרלים ובוויטמינים. פולן - אבקת פרחים שמשמשת את הדבורים לחלבון. משמש כתוסף מזון, עשיר בחומצות אמינו ('סופר פוד'). פרופוליס - מכונה גם 'האנטיביוטיקה של הטבע'. מכיל כ־300 חומרים פעילים, מחזק את המערכת החיסונית ובעל תכונות אנטי דלקתיות. יעיל נגד מגוון סוגי חיידקים ווירוסים.ארס דבורים - בריא למי שלא אלרגי אליו. מעורר את המערכות בגוף וגורם להן לפעול בצורה אופטימלית נגד מגוון דלקות ומחלות אוטו־אימוניות.
האזור שאולי מספר יותר מכל את סיפור השחיקה בענף הדבש המקומי, הוא מבואות ירושלים. בראשית שנות ה־20 של המאה הקודמת החלה לפעול בקרית ענבים מכוורת גדולה, ראשונה באזור, שניהל אברהם בן נריה, שנחשב לאבי מגדלי הדבורים בישראל. כוורות נוספות קמו בהמשך בהר אדר, מוצא, רמת רזיאל, שואבה, בית מאיר, ואפילו ברמת רחל, והן פעלו במשך עשרות שנים. תור הזהב של הענף נמשך עד שנות ה־90 וה־2000, ואז חל שינוי לרעה, שלפי גורמים בענף נגרם מכמה סיבות.
העיקרית שבהן היא התפשטות האקרית, טפיל שתקף את אוכלוסיית הדבורים המקומית והביא לצמצום ניכר בגודלה (יצוין כי כלל אוכלוסיית הדבורים בעולם הולכת ונכחדת באופן דרמטי; א"א).
בנוסף לכך, תהליכי הבנייה והעיור הלכו והתפשטו באזורים שהיו שופעים פרחי בר ופרדסים, ואלה צמצמו את מקומות המרעה של הדבורים.
וכיום מעל כל זאת מרחף החשש מפתיחת השוק לייבוא חופשי מחו"ל (ראו בנפרד), שלדברי מגדלי הדבורים והגורמים בענף, עלול להביא גם לקריסתו המוחלטת.
דבורים בחצר ההורים
'הכוורת' בית חורון
בעלים: עמרי רוזנר
על העסק: אחרי הצבא פנה רוזנר ללימודי חקלאות, ובמסגרתם נרשם לקורס גידול דבורים וייצור דבש. מה שהחל בתור תחביב לייצור עצמי של דבש בחצר הוריו בבית חורון, הוביל להתאהבות בדבורים או 'בעלי החיים המופלאים האלה', כהגדרתו.
את הכוורת הביתית פיצל רוזנר לשתיים, ובהמשך היא גדלה ל־4 ו־8. לפני כ־10 שנים הוא הקים את מרכז המבקרים ביישוב, שהוא למעשה האטרקציה התיירותית היחידה שם. במקום מתקיימים סיורים לימודיים על הפקת הדבש ועל חשיבות הדבורה לעולמנו, ושם גם נמכרת התוצרת.
הכוורות ממוקמות ונודדות בין שישה שטחי מרעה של סוגי פריחות שונות, בין היתר במודיעין, לטרון וסנסנה. את חלות הדבש הוא מביא לחדר הרדייה בבית חורון, ובו הוא מפיק דבש איכותי מפרחי אבוקדו, הדרים, אקליפטוס, שלמון, צור, פרחי בר ועוד. כמו כן הוא מייצר מהן סבונים, מוצרי קוסמטיקה ומרפא.
דבר הדבוראי: "כשהתחלתי לראשונה ברדייה, חילקתי בשכונה והשכנים הרגישו הבדל ניכר בטעם בין מה שהם קונים בחנויות לבין מה שאני מייצר, ומאוד התלהבו. כיום זאת מכוורת בוטיק הכוללת 150 כוורות ומרכז מבקרים. מעבר לייצור הדבש יש חשיבות בעצם הפעלת מקום שכזה כי אנשים נורא פוחדים מהעקיצות, ויש כל מיני סטיגמות. אבל כשמתחילים להתעמק בתחום, נחשפים לעולם מרתק ולבעל חיים חשוב. לכן המקום הזה מהווה מעין שליחות הסברתית של חייה ופועלה של הדבורה וחשיבותה לחיינו".
ועוד משהו: רוזנר מעיד כי העסק הוא One man show. "הקמתי אותו בעשר אצבעות, ואני זה שמתזז בין הכוורות, מטפל בדבורים, ודואג לבריאותן", הוא אומר. "ככל שיש צורך, אני מביא עובדים נוספים בעונת הרדייה או בעונת התיירות כדי להפעיל את מרכז המבקרים".
לבד בשטח
מכוורת 'לשם'
בעלים: דוד לשם
על העסק: לשם, שנולד בקטמון, התברג בילדותו לענף כשעזר בעבודות המכוורת לסבא שלו אפריים לשם (מישלוב), ד"ר לביולוגיה שלצד עיסוקו העיקרי במחקר והוראה החל להפיק דבש כבר ב־1971. דוד, שב־2010, בהיותו בן 19 בלבד(!) הפך לעצמאי, המשיך את העסק של סבא. הוא חידש את הציוד הישן והבלוי ורכש כוורות ממגדלי דבורים שפרשו. כיום העסק שלו כולל כ־500 כוורות שפרוסות בין היתר באזור צרעה ובית שמש, ראשון לציון, אשקלון וקריית גת.
דבר הדבוראי: "זו עבודה מבוקר עד ערב במסירות יומיומית. זה מקצוע שמאתגר פיזית ודורש ממך פעילות סביב השעון, פשוטו כמשמעו. בשביל להיות מגדל טוב אתה חייב לשים את הצרכים של הדבורים לפני הצרכים שלך, כשההשקעה והיזע בדרך לתוצר הנכסף אינם מבטיחים דבר כי התפוקה משתנה בהתאם לכל שנה ומזג אוויר. אתה יכול לעבוד מספטמבר עד מרץ בלי לראות שקל, כשהתמורה תלויה במזג האוויר של 4-3 שבועות בחודש אפריל. זאת בתקווה שהוא יהיה אופטימלי ושיהיו מים בקרקע. אפילו לשווק אין לי פנאי, כי זו עבודה בפני עצמה, ולכן אני מוכר חביות למפיצים פרטיים. למרות כל זאת, הסיפוק הכי גדול שלי זה לדעת שהבאתי ללקוח את המוצר הכי טוב".
עוד משהו: מכיוון שיש כל מיני איכויות של דבש, מסביר לשם, מועצת הדבש בישראל בנתה מתווה לתו איכות - תוכנית חסרת פשרות של ביקורות קפדניות, שכוללת שליחה למעבדות בגרמניה באופן אקראי כדי לוודא שגידול הדבורים נקי מהחדרת סוכר.
"הדבש שלי מקבל תו איכות כל שנה עם הציונים הכי טובים", מעיד לשם. "אומנם עם סיפוק לא הולכים למכולת, אבל אני כן מסתובב עם תחושה מדהימה, ואני בוחר בעבודה הזאת לא בגלל השיקולים הכלכליים שלה אלא בגלל הערך המוסף שהיא נותנת לי".
דבש לבן טעמתם?
דבש 'נגוהות'
בעלים: בני הזוג פויכטוונגר, ברוך (הדבוראי) ושמרית (מנכ"לית)
על העסק: ייצור דבש פרימיום במגוון טעמים ומרקמים שנמכר באתר וביותר מ־300 חנויות טבע ללא חברות שיווק והפצה. זאת לדבריהם במטרה לחסוך עוד יד בעלות המוצר לצרכן. העסק ממוקם בדרום הר חברון, ונקודות המרעה של הדבורים פזורות בצפון הנגב, לכיש ואפילו בפרדס חנה.
הם מפיקים את הדבש למאכל וכן את סדרות מוצרי הטיפוח שלהם מפרחי בר, הדרים, תלתן, אקליפטוס, שיזף, חרדל ואבוקדו, ואפילו 'דבש לבן' שמופק מפריחה נדירה של פעם בשנה. לדברי פויכטוונגר, ברגע שהיא מעלה אותו למכירה ברשת, בתוך זמן קצר הם ב'סולד אאוט' ("כרגע אזל המלאי ומי שרוצה יאלץ לחכות למאי 2024").
דבר הבעלים: "מה שמעניין אותנו מרגע הקמת המכוורת ב־2006, זו חקלאות ישראלית אותנטית", מצהירה פויכטוונגר. היא מציינת שיש להם קהל לקוחות גדול שהולך איתם שנים שמחפש ורוכש דווקא את הדבש שלהם. "כמו שפעם שתינו רק קפה נמס של חדר מורים והיום השוק מלא במגוון סוגי קפה וקפסולות, כך כיום יש מודעות הולכת וגוברת לקולינריה שענף הדבש יכול להציע.
"הדבש האיכותי שלנו מיועד ללקוחות שמבקשים לחוות עושר של טעמים, מרקמים וניחוחות בדבש שהם צורכים, ואנחנו פונים לסגמנט המסוים הזה".
ועוד משהו: פויכטוונגר התגלגלה לעולם הדבש דרך בעלה, ברוך, שעבד בעסק של אביו, שהחל לייצר דבש לפני עשרות שנים ממכוורת באבן שמואל. היא נשאבה לעולם הטבע והתאהבה בייצורים המכונפים הזעירים, למרות הפרט הקטן אך די חשוב – שהיא בכלל אלרגית לדבורים ברמה מסכנת חיים. זו הסיבה שהיא תמיד נושאת בתיק מזרק חירום רפואי.
