המופע הכי נועז בעיר: מגניחות על הבמה דרך החיבוקים במעגל ההסכמה, והחוויות המיניות הראשונות - הסיפור של 'כלבה טובה ירושלים', חושפת את המיניות הנשית בבמה הנמצאת בלב העיר השמרנית. 'כלבה טובה ירושלים' הוא מופע שרץ לאחרונה בזירה הבינתחומית. הוא כולל וידויים של נשים באופן שלא תשמעו כמוהו במרכז תרבות ממוסד כמו תיאטרון ירושלים.
בסך הכל כללה ההצגה שהייתה בשבוע שעבר ארבע נשים בלבוש חלקי שלא התביישו לדבר על הכול, להתנועע וגם להציג פנטזיה של נערה מתבגרת: "איך הוא לעס את השרוך האדום... ורציתי אני להיות השרוך האדום...". דיבורים בין נשים ודברים שנשים לא אומרות אלא חושבות לעצמן בסתר, ובהצגה הזו - חושבות בלי הפסקה. חלקן מספרות את מה שעבר עליהן, אחרות מספרות על מה שקרה ועל מה שעובר על נשים אחרות.
הבמאית היא הילה גולן (36) שיודעת היטב שמה שהיא עושה נחשב לנועז ביותר, בוודאי בירושלים. לגביה, זו ההצגה העשירית בקריירה המקצועית שלה. בין לבין היא עוזרת לשחקן אמיר שורוש (בשבילכם - רמזי מהסדרה 'קופה ראשית'), אחד מחבריה הטובים ביותר. "היא מביימת אותי וגם כותבת", מגלה לנו שורוש", שנכח בהצגה ביום חמישי האחרון.
ההצגה מתחילה למעשה בחניון, עם רכב שנכנס מלווה במוזיקת ראפ גסה, ובנות שיוצאות ממנו בריקודים חושפניים, מתנועעות כמו בקליפ פופ בוטה במיוחד. משם נכנסים לאולם עצמו, כדי לראות מצעד צבאי ציני ומלא רמיזות פאליות עם אזכורים כמו "טיל חץ" ו"כיפת ברזל", ביטויים ברורים לאיבר מין גברי. אחר כך מתקיים דוח שיח ברומו של עולם על משמעות המילה "קלאפטע", או בעברית - "כלבה".
מין עם הברמן
הסיפור הראשון הוא של בת אל, שמספרת איך יזמה קשר אחרי קשר. וגם איך היא עברה חוויה מינית לא נעימה עם ברמן בברלין, שהרגישה כמעט כמו אונס, ושבסוף הברמן, לא עלינו, פשוט הקיא עליה.
בהתחלה יש דו שיח בין השחקניות בת אל ויוכי. הן מספרות איך חשו אחרי החוויה המינית, כשהן מושכות בחבלים אחת את השנייה ומדמות קולות של גניחה בחלק אחר הבימאית עצמה זוחלת בתחתונים מתחת לבמה, ומספרת איך התחתנה עם הומוסקסואל כדי לברוח מהמיניות של עצמה. בהמשך שחקנית עושה סנפלינג על רקע שיר אהבה לירושלים, ותוך כדי ששחקנית אחת מספרת על עצמה, שחקנית אחרת עושה בדיקת סאונד שמטביעה את קולה של האחרת.
הרפתקה באתר בנייה
על הבמה מוצג גם סיפור שבו שחקנית מספרת על התנוחה שבה שכבה בפעם הראשונה עם בן זוגה, באתר בנייה, ואיך הוא הגיע לסיפוקו בצד וביקש שלא תסתכל. תוך כדי שהיא מדברת, השחקנית השנייה דופקת על דלת ברקע ומורידה מכנסיים. אחר כך שחקנית שלישית מספרת בצעקות זעם איך בן זוגה הדביק אותה במחלת מין תוך כדי אקט מיני. עכשיו תדמיינו לעצמכם שאת כל הסיפורים הללו מלווים שירי ראפ ופופ בעלי אמירות מיניות וכן שירי ארץ ישראל, כן, כאלו שגם להם יש משמעות פסבדו מינית.
גולן, האם ירושלים היא בהכרח המקום להעלות בו הצגה כזאת? "ההצגה נוצרה בתיאטרון הזירה שהוא בירושלים. אני יכולה להבין שאנשים מסוימים באים ממקום של הפרדה ו'בעיה'. זה שלהם, לא שלי. אחד מהכלים האמנותיים שלי הוא חשיפה ואכן ההצגה מאד חשופה וכנה".
לידיעת התלמידות
והבמאית ממשיכה: "העיסוק בזהות הוא אחד מהסיבות שאני יוצרת. מעניין אותי לחקור דנ"א אישי שהופך לחברתי ובסוף מלווה גם את הדי אן איי שלי כיוצרת. אני מרגישה סקרנות גדולה להבין תהליכים וגם לא לדעת - להיות באזורים של רגש, תחושות, בלבול. לשאול שאלות, ללכת לשורשים ולמקורות ולטקסים שיושבים לנו בבסיס, לכבד אותם אבל גם לפרק אותם, לשאול עליהם שאלות."
ההצגה 'כלבה טובה ירושלים' עוסקת במיניות, זהות, והיכרות עצמית. במרכזה עומדות שלוש נשים, ומלווה את הגילוי העצמי האישי והמיני שלהן. האם יש קשר בינך לבין המונולוגים שעל הבמה? "בהרבה מהרגעים השחקניות משחקות למעשה אותי ומעבירות תכנים שאני הבאתי וסיפור שלי. ברגעים אחרים הן משחקות את עצמן. גם שם, במקרים הללו - יש שכבות של הגנה וזה לא אוטוביוגרפי אלא כבר בגלגול אמנותי שמביא כל מיני ייצוגים וקולות."
את חושבת להנגיש את ההצגה ואת היצירות שלך לקהלים יותר דתיים ונאמר, שמרניים למשל, בוודאי כאשר מדובר בירושלים? "ההצגה היא הצגה. אני לא רואה אותה משתנה במיוחד עבור קהל מסוים. גם כשהיו כאן בתיאטרון 110 תלמידים משכבה י"א - הם ראו בדיוק את מה שאתם ראיתם. יש שינויים והתפתחויות. מבחינתי לפחות כולם מוזמנים ואין פה עניין של פרובוקציה אלא הזמנה לשיחה ומחשבה. היו דתיות ודתיים בהצגה שהתחברו והתרגשו וניגשו אליי אחר כך, מעוניינים להודות על מה שחוו בהצגה".
ובכל זאת, היא מתאימה גם לנערים בגילאי י"א? "אני חושבת שבשביל תיכונים וכיתות י"א-י"ב שיראו את ההצגה, זה יכול להיות פתח (או המשך) לשיחה מעמיקה ופתוחה על מיניות מיטיבה, לא מתוך פחד ואיסורים. בהרבה מובנים אני מדברת שם לנערה בת ה-16 עד ה־18 שאני הייתי, זו שאף אחד לא באמת דיבר איתה, וחשבתי שזה פשוט ככה - שמיניות היא נושא שאסור לדבר עליו. אבל זה לא צריך להיות בצורה הזו".
בהצגה יש שימוש בבירה כייצוג וגם כאידיאל. למה דווקא ירושלים? "כי הבירה שלנו היא גם עיר ממשית שיש בה הרבה צורות שונות של חיים, תפיסות, ריחות והיא גם הסמל. כמו שאכן נאמר בהצגה - גדלתי על שירי אהבה לירושלים ולארץ ישראל - שירים שמדמים יחסים של קרבה, תשוקה, גוף ואינטימיות. כל זה נעשה דרך מילים על הרים, שערים, חומות, וכו'... האנשת המקום לאדם ולהפך".
לא רק שורוש ('רמזי') הגיע להצגה בתיאטרון הזירה, גם שותפתו ל'קופה ראשית', שירה שטיינבוך, הלא היא השחקנית נועה קולר הגיעה לצפות. "אני אגיד לכם עם מה נשארתי הכי חזק: להקת הנשים (זו אשר שרה שירים עם אהבה לירושלים בעלי קונוטציה מינית). שפשוט העיפה לי את הראש", מסכמת קולר.
