דרך חיים: פסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים שיתפתח ב-27 בנובמבר, יציג בין השאר תערוכת צילומים בשם "חיים בירושלים", של העיתונאי חיים ריבלין, המתעדת את החיים בבירה, מזוויות לא שגרתיות. ריבלין (49) החל את דרכו העיתונאית במקומון הירושלמי של "ידיעות תקשורת", ולאורך השנים עבד גם ברשת ב' של קול ישראל, בחברת החדשות של ערוץ 2, וכיום הוא חבר בצוות תוכנית 'המקור' של 'חדשות 13'.
"בשונה מכל הסטראוטיפים שנקשרו בה, ירושלים היא אולי העיר הכי מגוונת בארץ", הוא אומר רגע לפני שהתערוכה שלו מתחילה. "החוויה שהיא מזמנת לצלם רחוב כל כך עשירה שלפעמים די לעמוד על משבצת אקראית כדי ללכוד בתוך רגע סיטואציות שספק אם תגיע אליהם בכל מקום אחר במשך שנה שלמה. בתערוכה אני מנסה להביא טעימה מהרבגוניות של העיר האהובה הזאת, בפריימים שיש בהם שפע של אירוניה והומור וגם עצב, חרדה ועצבנות".
מה מאפיין את הצילומים בתערוכה? "כולן צולמו בירושלים בשנים האחרונות. יש תמונות מתקופת הקורונה שרואים בה את העיר השוממת, ויש תמונה של סמטאות העיר העתיקה ריקות כשהתנועה היחידה בהן היא של אנשי כמורה. הם פחות או יותר היו היחידים שנעו בחופשיות יחסית ממקום למקום. יש תמונות שצולמו במהלך פורים בתוך הקורונה וגם בהן לפחות לפי איך שאני רואה אותן בעיניים שלי, יש הרבה עגמומיות ועצב. זה שונה באופן מהותי בסתירה מהחג השמח. רואים גם תמונות מלפני, של ירושלים בתקופת הדקירות, יש תמונה שרואים אדם חרדי שצופה על זירה שבמרכזה גופה, וזה היה כמעט יום־יומי בירושלים של 2015. קיימות הרבה סתירות בתמונה הזאת, מצד אחד אדם הולך עם שקית ומצד שני גופה, אבל זאת הייתה האווירה. מצד אחד לחיות חיים של שגרה ומצד שני כל הזמן אירועים שניפצו את הפסאדה הזו. יש גם הרבה תמונות של סתם יום יום עם הרבה אירוניה ועצב והומור כמו שאני רואה את ירושלים".
"נולדתי בירושלים, גדלתי בירושלים אני חי כאן ובעיר שלי יש את כל הדברים האלה יחד כרוכים זה בזה, ויש כפילות כזאת של גם שמחה וגם עצב, הכל ביחד. אז התמונות בעיקר משם, מהיום יום של ירושלים, הכל צילומי רחוב כמובן שלהכל נקלעתי 'תוך כדי' כי אני לא צלם במקצועי אלא עיתונאי. כלומר זה לא שאני יוצא לצלם פסטיבלים, אני עם המצלמה כחלק מהשגרה שלי כמישהו שגר בירושלים.
"לשמחתי בגלל שאני עיתונאי יש לי עין טובה, אז כשאתה עיתונאי אתה לומד לחדד את היכולות והחושים ולזהות סיפור ממרחק, ובאותם כישורים אני משתמש כצלם רחוב. לזהות סיטואציות לפני שהן מתרחשות, ולשמחתי יש לי עין טובה וצילמתי פריימים מעניינים", מסכם ריבלין.
מגניב מבט
"זאת תמונה מאוד ירושלמית, באזור 2018. שילוב שלדעתי יכול להתקיים רק שם כי מצד אחד עומדת פה מישהי מחופשת שאין ספק מי היא ומה היא, ברור שהיא חילונית ומהצד יש את הסב החרדי שלא מביט לכיוונה וזה שלידו מרשה לעצמו להגניב לעברה מבט. החיבורים והגיוונים של ירושלים הם קרקע פורייה לצלמי רחוב, ורק בירושלים יש תמונות כאלה".
תופסים ראש
"עוד מקרה של משחק עם אור והשתקפות. זה ברחבת המשביר, במקום הכי הומה, ולא אמורה להימצא שם מכונית בכלל כי זה רחבה של הולכי רגל, אז זה מעורר סקרנות. ויש שם באמת את המשחק הזה של ניגודיות וחידתיות, וכל זה בצנטרום של ירושלים כשאין אף אחד בסביבה".
לא ציור, צילום
"זאת תמונה של האחיין שלי איתי. הא מצולמת מבעד לזכוכית בחורף שמלאה באדים, ואני מצלם מחוץ לסלון ולהתרחשות. מלא אנשים רואים בה ציור, ואני חושב שכל אחד אוהב לשחק עם השתקפויות ומראות וזכוכיות. זה באמת פריים שפשוט קפץ לי לנייד, ואני מאוד אוהב אותו. תמונה מאוד עוצמתית. ויש בה מלנכוליה משהו".
שלג על עירי
"זאת תמונה עצובה מאוד בעיני, היא צולמה לפני חמש או שש שנים בסוף דצמבר בימק"א. ברחבה, הם קיימו אירוע די סוריאליסטי וניסו לדמות ככל האפשר את הכריסמס בארצות המערב המושלגות והביאו מכונת שלג, ולמה זה עצוב? כי הביאו מכונת שלג ואין שלג או חורף בכלל, וזה עצוב גם כי הבחור שמפעיל המכונה בכלל לא בסיפור, זה הכי אנטי קליימקס לאירוע משמח. מכונת קצף עלובה שאמורה לפצות על שלג שאין. לעומת זאת הילדים דווקא נהנים מהקצף הזה, והם נראים די מבסוטים".
צעד קטן לאדם
"זאת תמונה מאוד מאוד ישנה, שלמעשה צולמה בשנה הראשונה שבה החזקתי מצלמה שאינה טלפון, אפילו די בסיסית. זה באזור 2012 כשאז התחלתי לצלם ולהתעניין בצילום. עמדתי ברמזור ופשוט צילמתי. יש שם משהו שנראה מאוד עולץ כי זה ילד מדלג אל מול הכבדות של הכיעור שבכניסה לירושלים, עם גשר המיתרים שהוא מבנה מאוד ברוטליסטי. זה סוג של אירוניה דקה שעוברת בתוך התמונה".
הג'וקר החרדי
"זה מפורים האחרון, בתוך הקורונה הריקה, הוא היה כנראה אחרי חגיגה, וזה צולם בליע לה מאוחר. זה באזור מאה שערים, האזור הכי רוחש, הכי מעניין, אתה יכול לבוא באמצע הלילה ולראות תנועה של אנשים וילדים, ובפורים על אחת כמה וכמה, ויש שם גם מראות קשים של אנשים שנופלים על הרצע פה ומקיאים וגם את זה יש בתמונות. יש את כל המגוון של פורים. מהקשה ועד המשועע שע. ואותו תפסתי באמצע, והתמונה הזאת תפסה אותי. יש ניגוד בין האבן הירושלמית לפנים הלבנים שלו, ויש את הספק חיוך ספק עצב על הפנים שלו, והוא גם מחופש לג'וקר."
