קרדיט למראיינת: אלינור לוגאסי
תספרי לי על עצמך
לי כמה כובעים בחיי, אני גם מרצה לניהול ומנהיגות, יועצת ארגונית בחברות הייטק, מנהלת אקדמית של מנהלים ודוקטור למצרית עתיקה, אמא ל3 ילדים ובקרוב גם סבתא.
מאין הגיעה ההשראה לספר?
הקיירה הראשונה שלי הייתה מומחית למצרים העתיקה, מגיל 14 אהבתי את התחום. בסוף שנות ה-90 הרצתי בחוג באוניברסיטה העברית, ואז החוג נסגר ונאלצתי להמציא את עצמי מחדש. עברתי לארה"ב והחיבור למצרים העתיקה אבד עם השנים. לפני כ- 6 שנים התגרשתי. חזרתי לארץ ו- 3 חודשים לאחר מכן פנה אליי מפיק של סרטים דוקומנטריים. הוא חיפש אותי חמישה חודשים וביקש ממני עזרה, לסייע לו בפענוח של כתובות ממצרים העתיקה. הופתעתי, התרגשתי, וגם חששתי כי לא היה לי מושג אם אזכור איך לקרוא את הכתבים הללו בכלל. זה התחיל משם, הדברים התגלגלו ושוב התאהבתי בנושא ששנים לא נגעתי בו. בשיחה עם אמא שלי ובהשראתה גיליתי את המילה משיח כתובה במצרית עתיקה. מהרגע של הגילוי הזה הסיפור הפך למסע מטורף, מסע פנימי וחיצוני, הבנתי שיכול להיות שמצאתי את משה בכתבים המצרים עתיקים. התחלתי לשחזר את סיפור יציאת מצרים, בצורה שונה לגמרי מ- איך שאנחנו מכירים אותו. נסעתי ועברתי מסעות כדי למצוא עדויות. במהלך המסע ניהלתי יומנים – לרגע לא חשבתי שאוציא את זה כספר. לאחר זמן מה הבנתי שהרצון לשתף גדול יותר, זה היה כל כך מרגש ומפתיע שהייתי חייבת לספר אותו. זה קרה גם לאחר התקופה של הגירושים, תקופה של חושך בחיי, ופתאום התעוררתי לאור.
אז איך בסופו של דבר הבנת שזה הולך להיות ספר?
חברה שלי הגיעה אליי יום אחד, ראתה את היומנים והתחילה לקרוא, היא לא עזרה אותם לרגע, ואני מצאי את עצמי שעות ארוכות בוהה בה ומחכה לתגובה. לבסוף היא הישירה אליי מבט ואמרה לי "זה מרתק את חייבת להוציא אותו לאור, לתת לכולם לקרוא". החלטתי שאני מוציאה אותו לאור, כתבתי אותו שלוש פעמים עד שהוא יצא לאור. בפעם הראשונה כתבתי אותו כספר אקדמי הוצאתי את הרגש מתוך היומן והשארתי רק עובדות, הלכתי עם כתב היד לעורך שאמר לי שזה לא ברור, לא ברור איך הגעתי למסקנות שלי. חזרתי הביתה וכתבתי אותו שוב, הפעם החלטתי לספר את הסיפור שלי דרך דמויות אחרות והרכבתי סיפור שלתוכו שזרתי את העובדות שמצאתי, והחבאתי את עצמי בתוך אחת הדמויות. הלכתי לעורכת אחרת, שמאוד אהבה ואמרה שהוא יתאים לז'אנר של מדע בדיוני ואז התאכזבתי כי פחדתי שהתאוריה שלי תצטייר כמדע בדיוני גם היא. ואז הגעתי לעורכת שלישית שטענה שהספר שלי ניראה כמו סיפור הוליוודי וטוב לתסריט אבל לא בהכרח כיצירה ספרותית. אני כמובן התאכזבתי ואז היא שאלה אותי למה את לא מספרת את הסיפור שלך? כפי שהוא באמת קרה? כי אם תוכלי לכתוב את זה מתוך המקום האישי שלך אנשים יתחברו אלייך, וגם לתאוריה שאותה את מביאה בספר. למרות המילים שלה, עוד נותר בה ספק, היא לא ידעה אם אצליח לעשות את זה. בפגישה היא ציינה בפניי שיש פער גדול בין הצורה שבה אני כותבת, לבין איך שאני מתבטאת בעל פה היא אפילו אמרה שכששומעים אותי נסחפים לתוך הסיפור שלי. זה היה באמת אתגר עצום בשבילי, גם הכתיבה וגם העובדה שאני עומדת לחשוף את עצמי ואת הסיפור האישי שלי לעולם. בן הזוג שלי הבין את החששות ואת העוצמה הוורבאלית שלי בלספר סיפור, והציע לי שאספר לו את הסיפור, הוא יקליט אותי ואז יתמלל – וככה זה קרה. הספר הוקלט ואז תומלל על ידו. באותם רגעים הבנתי שאני מספרת לבן זוגי את סיפור חיי, את השינוי הפנימי שלי שהוביל אותי למסע הזה. הבנתי שאני מוציאה לאור את החיים שלי, ובאותו זמן שמרתי על הקול שלי- ויצרתי יצירה ספרותית בזכות ההקלטות.
איך הסיפור האישי שלך השפיע על המסע?
עברתי תהליך מאוד גדול ואישי בתוך התגלית הזאת, הסיפור האישי מחובר לסיפור המקראי. כאישה אני יוצאת לחופשי עם הקול שלי, היציאה שלי החוצה גרמה לי להבין את התהליך ההיסטורי של יציאת מצרים, היציאה מעבדות לחירות. ככל שהשתחררתי יותר מהכבלים שנטמעו בילדותי ועיצבו את האישיות שלי, והתחברתי יותר לאני הפנימי שלי הצלחתי להתקדם ולפצח את הסיפור המקראי- אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי בחיי האישיים , לא הייתי יכולה לראות את מה שאני רואה עכשיו, וגם לא להביא את אותה זווית חדשה ושונה לפרשנות הסיפור.
מה החידוש שיש בספר?
זאת פעם ראשונה שאישה כותבת היסטוריה, גם בצורת הכתיבה יש חידוש, יש פה כתיבה נשית היסטורית. כתיבה שמחברת בין הרגש לשכל. היה לי חשוב שגם העולם האומנותי וגם האנליטי יתחברו לספר. בנוסף יש פה גישה מהפכנית לסיפור של יציאת מצרים, יש פה תגלית על מהות הסיפור, שחקנים חדשים והבנה שבעצם סיפור יציאת מצרים היה למעשה שונה ממה שחשבו עד היום, סיפור הרבה יותר גדול ומשמעותי שהוסתר מעיני הציבור במשך 5000 שנה.
היו לך עוד אתגרים?
הייתה לי בעיה לסווג את הז'אנר של היצירה שלי, כי זה גם עיון, גם מתח, גם אהבה, גם אוטוביוגרפיה. בהוצאות לאור רצו לתת לאיזה מדף הוא שייך , והיה צריך להחליט ולא ידעתי מה לעשות – כי זה ספר שמשלב בתוכו את הכול – כל הסגנונות, אפשר לומר שהוא בעצמו סוג של ז'אנר חדש. שהעולם הספרותי עדיין לא מכיר... אבא שלי קורא לו הפיקאסו של עולם ההיסטוריה. הספר הזה מצליח לגעת בהרבה מיתרים בגופנו, ולכן אני כל כך גאה ביצירה שלי– כי היא מתארת מאוד את האדם, כי בכולנו יש את הכול את כל הסגנונות יחד ובכל זאת אנחנו אחד.
איך ספר אחד נהפך לסדרת ספרים?
האמת היא שלא חשבתי שאכתוב סידרה , הכול התחיל מזה שלא הגדרתי את הסוף של הספר. אני זוכרת ששאלתי את העורכת מתי אני מגדירה את הסוף והיא אז אמרה אל תגדירי מראש את הסוף, תני לזה להגיע לבד. לא הבנתי אז את המילים שלה, "זה יגיע לבד את תדעי כשזה יבוא", כי אני טיפוס שאוהב להגדיר מטרות ברורות, שיש לי עליהם שליטה, וכאן לא ידעתי, זה לא היה בשליטתי. הקושי שלי נבע מכך שאספתי מלא חומר ולא ידעתי איך זה יסתיים בסוף. ערב אחד זה קרה, ביום רביעי שפתאום הרגשתי שאני כותבת את הסוף של הספר. היו לי דמעות, של סוף ושל התרוממות, אבל גם בעיה קטנה, הסוף הגיע לפני שהספקתי לשתף את הקורא שלי בכל הידע שצברתי, וכך החלטתי בעצם שיהיו לי עוד ספרים כי יש לי עוד מלא חומר שלא נכנס לספר הראשון.
מתי הספר הבא יוצא?
הוא בתהליך, אבל בין לבין אני רוצה לתת לספר הנוכחי את הבמה שלו, לתת פסק זמן, לנשום כדי לאפשר. בנוסף אני עובדת על עוד כמה דברים הנוגעים לספר הראשון, כמו תרגומו לאנגלית, ואולי להפוך אותו לסרט או לסדרה.
יש לך מסר לקוראים?
הספר נקרא צופן משיח. אני מדברת באמת על צפנים, ועל משיח, ועל סיפורי האישי בתוך הספר, אבל מה שאנשים לא יודעים זה ששתלתי צופן בתוך הספר, ואני מחכה לקורא, או לקוראת שיפענחו אותו.
צופן משיח הוא ספר המשאיר את הקורא המום, ביצירה אחת משולבים כמהה סגנונות שלוקחים את הקורא למסע מרתק, מסע אישי ומסע היסטורי, ובנוסף הרצון לגלות מה מסתתר בוער בקריאה.
"צופן משיח" - גלית בן טובאל
הוצאת צמרת, 2020
לרכישה בחנויות הספרים ובאתר NETBOOK
