הפוד טראקס ואחיותיהן הקטנות, עגלות הקפה, הפכו לטרנד ששוטף את המדינה מצפון ועד דרום.
רכבים שהוסבו למסעדות ועגלות שהפכו למזנונים ניידים ממתינים עם קפה משובח, סנדוויץ' מושקע וארוחת בריאות או שחיתות למטיילים, לרוכבי אופניים וגם לאלה שהפכו ללקוחות קבועים.
מאז ימי ה"אוטו גלידה" שנדד בין שכונה לשכונה, עבר טרנד הפוד טראק גלגולים ושכלולים. רכבים ועגלות מאובזרים במטבח יצרו את האלטרנטיבה החדשה:
מיני בית קפה או מסעדה, שיודע להציע, מעבר לתפריט, את הנוף והבריזה מול הים, המדשאה הירוקה בפארק והישיבה המאולתרת עם אווירת הפיקניק בטבע.
המחסור במקומות בילוי והחלל שהותירו אחריהן המסעדות הסגורות בימי הקורונה, הדגישו את הערך המוסף של העגלות.
היכולת לשתות קפה במחיצת אנשים באוויר הפתוח הפכה לצ'ופר אמיתי והאיצה את פריחתו של הטרנד.
אל העגלות שפועלות כאן כבר שנים הצטרפו מפוטרי קורונה שחיפשו ערוץ פרנסה חדש, וגם שפים שתמיד חלמו על מקום קטן משלהם.
התוצאה: פנים חדשות בעולם הקולינאריה, שמציעות אוכל טוב, מאפים טריים וקפה בקלייה מקומית.
ובתקופה שבה הדבר הכי ודאי הוא ששום דבר אינו ודאי, עושה רושם שלעגלות הניידות אין ברירה: הן נמצאות כאן כדי להישאר.
הכתבה המלאה היום, במוסף החג של ידיעות תקשורת.
קפה 79: זוכרים איך אתם שותים את הקפה שלכם
סמדי וירון הרשקוביץ // בכניסה לקיבוץ הסוללים בסמוך לטיילת נחל ציפורי
למה עגלה: "זה היה החלום של ירון - בית קפה. ירון אוהב קפה המון שנים והוא הלך עם האהבה".
מה מוכרים: "כריכים, מאפים, פיצה, סלטים וכמובן, קפה מעולה".
איך התחלתם: "ההתחלה היתה קשה מאוד, הגיעו מעט אנשים. עם הזמן, כשהכירו יותר את המקום, הוא התמלא. היה שלב בהתחלה שהתייאשתי, אבל ירון לא ויתר. הוא אמר שהחזון שלו יתממש ואכן, בזכות ההתמדה, העסק היום מצליח".
קהל הלקוחות הקבוע: "תושבי העמק, רוכבי אופניים, רצים ומטיילים רבים שגילו אותנו אחרי שפתחו את טיילת נחל ציפורי".
מה עשה לכם משבר הקורונה: "היה קשה מאוד. היו תקופות ארוכות שהיינו סגורים".
המנה הכי פופולרית: "הלהיט של המקום זה מלבי. ויש לנו גם קינוח טבעוני בשם טפיוקה, שגם אוהבים אותו מאוד".
לקוח שלא תשכחו לעולם: "יש לנו הרבה לקוחות קבועים. זה הגיע למצב שירון יודע איך כל אחד שותה את הקפה שלו".
איפה בכל העולם הייתם רוצים להעמיד את העגלה: "במקום שבו אנחנו נמצאים, בעמק יזרעאל. אנחנו אוהבים את העמק ואת האנשים".
אויסטר פודטראק: מהמטבח של מאסטר שף
מחמוד (45) ורואן (31) אבו סגייר // ליד שער 5, נמל חיפה
למה עגלה: "זה סגנון חדש שכמעט ואין בארץ, ואנחנו אוהבים את סגנון אוכל הרחוב".
מה מוכרים: "כריכים עם דגים. המבורגר הדגים הוא המצאה של השף שלנו: כריך עם דג נקי מעצמות וטעם ים תיכוני. הבורגר פיש מורכב משלושה סוגי דגי ים בתוספת בשר סרטנים. ויש גם פיש אנד צ'יפס עם בלילה מיוחדת".
איך התחלת: "תמיד אהבתי לבקר במסעדות. לפני שנתיים פתחתי בית קפה ברחוב העצמאות בחיפה. הכנו מאפים, פסטות וכריכים, שכל אחד מהם מתייחס למדינה אחרת. כשהתחיל טרנד הפוד טראקס, ראשת העיר החליטה לפתוח דלת לצעירים שרוצים להתפרנס בכבוד. השקעתי הרבה כסף בפוד טראק שמצויד ממש כמו מסעדה".
קהל הלקוחות הקבוע: "בצהריים העובדים בעיר התחתית, אחר הצהריים משפחות מהעיר ומהכרמל, שאוהבות את אווירת המוזיקה ואת האמנות שיצרה פה אשתי, שהיא מורה לאמנות. יש כאן דברים ממוחזרים שהיא יצרה והצבעים השולטים הם אדום, כחול ולבן, סמל האהבה שלנו והצבעים שלנו".
מה עשה לך משבר הקורונה: "הסגר האחרון פגע בנו קשה. העבודה ירדה ב־95 אחוז. עבדנו רק על משלוחים אבל כל הזמן עבדנו. הסגר האחרון היה מכה, כי בדיוק קנינו ציוד חדש. היה לנו נזק רציני אבל אנחנו מאמינים שנצא מזה, כי אנשים עומדים כאן בתור, המנות גדולות והמחירים סבירים. כשתמחרנו את המנות לקחנו בחשבון שעיריית חיפה תמכה בנו ושאנחנו לא משלמים ארנונה ושכירות. שילמנו רק אגרה לעירייה, לכן אנחנו צריכים להתחשב בלקוחות שלנו".
המנה הכי פופולרית: פיש אנד צ'יפס. קיבלתי הודעה מבחורה אוסטרלית שכתבה לי, 'זו המנה שלנו אבל אצלך הרבה יותר טעים'. השף שלנו, חנא מטרי, שהשתתף בעבר במאסטר שף, יודע בדיוק מה לעשות ואיך".
לקוח שלא תשכח לעולם: "אנחנו נמצאים במקום שפעם שכנה בו משחקייה. הגיע אלי חיפאי ותיק שאמר שהוא רוצה לחבק אותי. הוא אמר, 'עברתי פה עם הנכדים שלי ופתאום אני רואה אור. החזרת אותי לילדות'. מרגש אותי שבאנו למקום מוזנח והפכנו אותו להנאה אמנותית".
איפה בכל העולם היית רוצה להעמיד את העגלה: "ברלין, היא עיר שידועה עוד מימי מלחמת העולם השנייה בתרבות העגלות. אני אוהב את ציריך ויש לי משפחה שמחזיקה שם פוד טראקים. הייתי שמח להיות גם שם. בכל מקרה המקום שאני הכי אוהב זה חיפה והאנשים שלה".
// נטע פלג
בוגיס: להמציא את הבורקס מחדש
זיו גואטה (38) // מרכז מסחרי יקום
למה עגלה: "כי זה עסק בהחזר השקעה מהיר ובסיכון נמוך ביחס לענף".
מה מוכרים: "העגלה שלנו עברה מהפך. כשהגענו למתחם היינו אחרי סגירת בית קפה פופולרי שעבד 20 שנה. היום אנחנו מוכרים ג'חנון, בורקס טורקי, כנאפה ומלבי בסופי השבוע. מכיוון שהגיעו רשתות גדולות, נאלצנו להמציא את עצמנו מחדש".
איך התחלת: "כל חיי אני בענף המזון, הייתי טבח, קונדיטור ומנהל מסעדות. במשך שלוש שנים דפקתי על דלתות של ראשי ערים ומועצות כדי לקבל היתר. כל הקשיים רק דרבנו אותי יותר".
קהל הלקוחות הקבוע: "40 אחוז מהלקוחות הקבועים מגיעים מהסביבה, השאר מזדמנים שנוסעים על כביש החוף צפונה".
מה עשה לך משבר הקורונה: "הכניס פרופורציות לחיים. הבנו שהמשפחה היא מעל הכל. עם המשלוחים לא הסתדרנו, כי אנחנו לא ממוקמים בעיר, אבל כשהכל היה סגור כיכבנו בטייק אווי".
המנה הכי פופולרית: "בורקס גבינה ותרד".
לקוח שלא תשכח לעולם: "לקוח שהתקשר אלי בשתיים לפנות בוקר וביקש שאשלח לו בורקס הביתה. הבורקס עולה 27 שקלים. הוא היה מוכן לשלם 200 שקלים, העיקר שיגיע עכשיו".
איפה בכל העולם הכי היית רוצה להעמיד את העגלה: "הונג קונג או מנהטן, ורצוי ליד מעבר חציה שבו עוברים מאות אלפי אנשים".
// בני קימרון
פטיט קפה: הרעיון מקליפורניה, האסאי מישראל
ענת ואייל ויצמן (42) // צור משה
למה עגלה: "הרבה שנים התעסקנו בעולם האופנה. לפני שלוש שנים ענת היתה בקליפורניה אצל חברה טובה וראתה את כל הפודטראקים. כשהיא חזרה לארץ היא אמרה: זה מה שאני רוצה".
מה מוכרים: "זו עגלת קפה, אבל הקפה הוא רק תירוץ והתפריט מסביב מאוד רחב. אנחנו מנסים להתמקד באיזור הבריאות: שייקים, קפה על כל סוגיו, קערות אסאי, כריכים שאנחנו מכינים, סלטים, פרעצל עם מטבלים".
איך התחלתם: "התחלנו לבדוק את הנושא העגלה עוד לפני הקורונה, אבל מבחינת המועצה האזורית היתה בעיה עם הרשיונות. באיזשהו שלב המועצה חוקקה חוק עזר עירוני לרוכלות, הכוכבים הסתדרו, והתחלנו לרוץ על זה. זה היה בסבב א' של הקורונה, אז גם היה לנו זמן פנוי".
קהל הלקוחות הקבוע: "בעיקר אנשי המושבים מהסביבה. מגיעים אלינו גם אנשים מתל אביב, נס ציונה ובאר שבע, שעוצרים בדרך לצפון".
מה עשה לכם משבר הקורונה: "אין ספק שזה היה התזמון הכי טוב שהיה יכול להיות לנו. הכל היה סגור, אין בתי קפה, אין שום דבר. חוץ מהחורף, מזג האוויר היה נעים. זה בא לנו בומבה, אין מה לדבר. אני חושב שעגלות הקפה באמת כאן בשביל להישאר. בתי הקפה יחזרו, אבל אנשים גילו את הבחוץ".
המנה הכי פופולרית: "קערות האסאי, אין ספק".
לקוח שלא תשכחו לעולם: "יום אחד הגיעו זוג, בני 50, שירדו מב.מ.וו. הם התיישבו, שתו קפה וסיפרו שהם ממכבים־רעות, נוסעים לחיפה. ואז הגבר אומר לי, ‘שמענו שיש עגלת קפה בצור משה עם קערות אסאי’. הם חתכו מהמסלול בכביש 6 במיוחד בשבילנו. אז הבנו שיש פה קטע".
איפה בכל העולם הייתם רוצים להעמיד את העגלה: "על הים. בבית ינאי. גדלנו על המזח של יורה, אז שם ליד".
// דניאל סלגניק
קפה סטף: סביח ואמנות קליפת החציל
דוד סיבוני (60) // כיכר הסטף לפני הר איתן
מה מוכרים: "ג'חנון, שקשוקה, סביח, סחלב, מיצים טבעיים, סיידר חם, קפה וגלידות".
איך התחלתם: "לפני 45 שנה. מאז עברנו מספר גלגולים".
קהל הלקוחות הקבוע: "חובבי ספורט, אופנועני שטח, חובבי טבע וטיולים וחובבי ספורט מוטורי, כמו ג'יפים וטרקטורונים".
מה עשה לכם משבר הקורונה: "הקורונה גמרה אותנו לגמרי. רוב הזמן היינו סגורים. פתחנו רק כשאיפשרו טייק אווי, וגם זה בלי ישיבה".
המנה הכי פופולרית: "סביח. אנחנו מורידים את הקליפה של החציל ומייבשים אותו יום לפני עם מלח, כדי שלא יספוג הרבה שמן. כל הסלטים הם ביתיים".
איפה בכל העולם הכי היית רוצה להעמיד את העגלה: "במיאמי על החוף".
// קותי פונדמינסקי
פק"ל קפה: הנשיא ריבלין השאיר טיפ
יפעת אורן (56) // בחורשה בכניסה הראשית למשמר דוד
למה עגלה: "החלון שלי בעבודה צופה לשדות ולחורשת אורנים. הטבע מסביב זה חלום אמיתי והעגלה היא עוד חלק מהחגיגה הזו".
מה מוכרים: "קפה של בוקר, כולל עוגיות ביתיות, בייגל טבעוני, לבנה, מיני טוסט מחמצת ובייגל טוסט ביתי מיוחד".
איך התחלת: "אחרי 30 שנה בסטודיו לגרפיקה רציתי משהו בחוץ, בטבע, מול אנשים, ולא מול מסך מחשב. קפה זו אהבה ישנה אז הלכתי על זה. המפגש עם האנשים הוא תמצית העניין. האווירה משוחררת ולא רשמית, לכן כל הזמן נוצרים חיבורים בין אנשים".
קהל הלקוחות הקבוע: "משכימי קום לעבודה, רוכבי אופניים, אנשים שעובדים מהבית וגרים קרוב ובאים לנשום כמה דקות של אוויר צלול".
מה עשה לך משבר הקורונה: "התקופה הזו קצת פגעה בנו כי איסור הוצאת השולחנות והכיסאות הוריד את אווירת בית הקפה. הייתי סגורה לא מעט השנה, אבל גם זה יעבור".
המנה הכי פופולרית: "קפה, קפה, קפה. זה לקח לי שעות ארוכות של אימונים, אבל למדתי את רזי ההכנה. בנוסף יש לנו סחלב חם, אייס קפה, צ'אי מסאלה, והשוס הוא שאת הכל אפשר להכין עם תחליפי חלב".
לקוח שלא תשכחי לעולם: "שיא ההתרגשות היתה כשנשיא המדינה רובי ריבלין עצר לקפה. וכן, הוא שילם בעצמו, הזמין לקפה את כל מי שהיה לידו באותו הבוקר והשאיר טיפ".
איפה בכל העולם היית רוצה להעמיד את העגלה: "לא זזה מטר מאיפה שאני נמצאת. לא הייתי משנה את המיקום, לא רוצה להפסיק לראות את הטרקטור שחורש את שדות החיטה, את שדות הכותנה הלבנים או את החמניות או את החיילים העייפים שעוצרים אחרי מסע מפרך או לפני טקס באנדרטה, ולא את הלקוחות שעוצרים לרגע את כל העולם, שותים קפה וחוזרים למרוץ החיים".
// שי אלבלינג
חומוס דואי: מתחילים בניגוב ומגבירים
כדורי מאור, שמכונה "דואי" מאז שהוא ילד // על כביש 3415 בסמוך למושב לכיש
למה עגלה: "במשך שנים הייתי חקלאי במושב שקף. החלטתי לעשות הסבה כי הבנתי שהאנשים שמטיילים באיזור הזה מחפשים מקום נחמד לשבת ולאכול".
מה מוכרים: "לבנה, חומוס, סביח ושקשוקה".
איך התחלת: "בהתחלה העמדתי שולחן עם שמשייה ומכרתי לבנה וחומוס. כשהבנתי שהפוטנציאל הולך וגדל עברתי לעמדה".
קהל הלקוחות הקבוע: "בעיקר מטיילים מהאיזור שמגיעים בסופי שבוע, חברים מהמושבים בסביבה וגם חבר שמביא חבר".
מה עשה לך משבר הקורונה: "בזמן הסגרים לא עבדתי, במיוחד בסגר הראשון, שבו ישבתי חודשיים בבית. בהמשך, בין הסגרים, המקום שוב חזר לעבוד. אחרי הסגר הראשון היתה ממש התנפלות, כי אנשים חיפשו לצאת החוצה, רצו להיות בטבע. בשבועות האחרונים שוב אנשים מגיעים ומטיילים".
המנה הכי פופולרית: "התחלנו עם חומוס והוספנו עוד דברים".
לקוח שלא תשכח לעולם: "זה הווי מתמשך מזה שנים: המטיילים עוצרים פה, אוכלים, שותים, נהנים, אומרים תודה וממשיכים לטייל".
איפה בכל העולם הכי היית רוצה להעמיד את העגלה: "אין לי שאיפות להיות בצפון, בגליל או בגלבוע. איפה שאני נמצא, שם הכי טוב לי".
// אלי לוי
מיטינג פוינט 102: 30 ק"ג אסאדו מעושן
נמרוד רוגל (36) // מושב קלחים
למה עגלה: "הבנתי שמסעדה קבועה זה משהו שפחות יעבוד. בעבר עבדתי במשך שנים במסעדות בירושלים כמנהל מסעדה. כשעברתי למושב קלחים הבנתי שאני רוצה להמשיך בתחום. מסעדה קבועה פחות רלוונטית לי. ניסיתי לחשוב איך מגיעים לאנשים, והמסקנה היתה שעגלת אוכל שמתניידת ממקום למקום זו האופציה הכי טובה".
מה מוכרים: "אנחנו מתמחים בבשרים בבישול ארוך, נתחי בשר מעושנים, ירקות צלויים ומאפים שנאפים במקום".
איך התחלת: "בהתחלה היתה לי משאית אוכל קבועה ולא מתניידת. לפני כשנתיים עברתי לכבאית ניידת שמאפשרת לי לעבור מיישוב ליישוב".
קהל הלקוחות הקבוע: "חבר'ה מהיישוב ומהיישובים הסמוכים וכן מיטיבי לסת ומטיילים שפוקדים את האיזור".
מה עשה לך משבר הקורונה: "זה עצר אותי לגמרי. טרף לי את הקלפים מחדש. התמקדתי באירועים קטנים ופחות בעבודה יום־יומית. סיפקתי אוכל למשפחות גרעיניות ולאירועים מצומצמים בטבע".
המנה הכי פופולרית: "המבורגר מבשר מקומי בתוך לחמניית מחמצת בתוספת רוטבי הבית".
לקוח שלא תשכח לעולם: "יש לי לקוח ממוצא ארגנטינאי, תושב אחד הקיבוצים באיזור, שהגיע אלי לפני כשנה. הוא חובב בשר וברגע שהוא טעם את האסאדו המעושן שלי הוא החליט להזמין ממני 30 ק"ג ליום ההולדת של אבא שלו. זה הזכיר לו את טעם הבשר מהבית".
איפה בכל העולם הכי היית רוצה להעמיד את העגלה: "בלוס אנג'לס. שם תחום עגלות האוכל מאוד מפותח".
// עודד בר־מאיר
