נוגה (שם בדוי) נמצאת כבר שנתיים בטיפולי פוריות. לפני 10 שנים היא אובחנה עם גידול שפיר ביותרת המוח שנבע מהפרשת הורומונים.
"הייתי במעקב של אנדוקרינולוג, ועשיתי את הפאנל המורחב של בדיקות הדם. האמא הפולניה שלי אמרה: 'תשאלי אם תהיה לך בעיה להיכנס להריון', ואמרו שהכול נראה תקין", היא מספרת.
"לפני שנתיים וחצי עברתי כמה שינויים. סבתא שלי נפטרה והתחלתי עבודה חדשה כשאני בת 38. הלכתי לרופא פוריות ועשיתי את הפאנל המורחב של הבדיקות, ואז גילו שיש לי רזרבה שחלתית נמוכה, סך הכול תשעה חודשים אחרי שהאנדוקרינולוג אמר שהכול תקין. חרב עלי עולמי", מספרת נוגה ומוסיפה שבגיל 38 כמות הביציות שלה התאימה לכמות הביציות של נשים בגיל 40 ומעלה.
"זה אומר שגם הכמות של הביציות נמוכה וגם האיכות פחות טובה. בשביל בחורה שהייתה במעקב במשך 10 שנים ואמרו שאין בעיה, העולם שלי התרסק פחות או יותר".
יש לזה קשר לגידול?
"הגידול מפריש הורמון של ייצור חלב, בהריון ולידה הוא גבוה וכשהוא גבוה הוא מקשה להיכנס להריון. התחלתי מסע ועברתי שלושה רופאים, תשע שאיבות ושמונה החזרות, החזירו לי 17 עוברים, וזה הסיפור בעצם".
למשפחה סיפרת?
"המשפחה והאחים מאוד תומכים, אמא שלי ואחותי הן אלה שלוקחות אותי לכל השאיבות וההחזרות ומלוות אותי. האחים שלי יודעים אבל לא שואלים, אם אני מספרת הם מתעניינים אבל לא דוחפים את עצמם. יש לי בת דודה אחת שיודעת כי לפני שנה וחצי עברתי הפלה ואז ביקשתי ממנה שתיקח אותי לבית החולים אבל מעבר לזה אני לא מדברת על הנושא, אני גרה במקום קטן שפחות נוח לחשוף את הנושא, ואני פחות רוצה שאנשים ידחפו לי לרחם".
אי החשיפה מקשה?
"לפני חודש וחצי עברתי משבר קשה אחרי כישלון מספר תשע, לא הייתי מסוגלת לדבר ולחשוב, הייתי במיטה שלושה ימים וקפצתי למכולת לקנות סיגריות, וראתה אותי חברה מהיישוב והיא רצתה לדבר איתי, אמרתי לה שאני לא יכולה לדבר. אחרי שעה היא שלחה לי הודעה: 'מה קרה? את לא נראית טוב', אחרי שעתיים בת הדודה שלי שאלה מה קרה כי היא סיפרה לה על התקרית".
אנשים גם מעירים הערות שונות כמו 'בקרוב אצלך?'
"לפני שבוע דיברנו עם קרובת משפחה על הבית שאני גרה בו, ואז היא אמרה: 'טוב, יאלה, אנחנו מחכים שתמלאי את הבית, מחזיקים לך אצבעות', למה בדיוק אתם מחכים? יש כל הזמן הערות ולומדים להתעלם, זה לא מרוע לב, הם פשוט לא מודעים".
נוגה מעידה על עצמה שתמיד ידעה שתהיה אמא: "אחותי הקטנה נולדה כשהייתי בת 14 והייתי שותפה בגידול שלה, בשבילי כל הליך הפוריות זו הייתה סטירת לחי מטלטלת, ועכשיו זה תהליך".
ומה לגבי זוגיות?
"אני טובה בלבד, אני שנים לבד ולא היה לי אף פעם בן זוג. ידעתי שאהיה אמא ולא בת זוג ולא היה לי את הלחץ להיות בזוגיות. עכשיו כשאני בתהליך אני אומרת שברגע שיהיו לי ילדים אני לא שוללת. אני מוקפת במשפחה וחברים ואני בטוחה שיעזרו והם מאוד תומכים", אין לי את החשש לגדל ילדים לבד".
עד כמה הבנת לפני שההליך הזה יהיה קשה?
"אף אחד לא באמת יודע, כל ההליך של הכניסה להריון ולידה הוא מזל, מההתחלה ועד הסוף. אנשים לא מבינים כמה מזל זה וכמה נס הם חווים, יש לי חברה שכבר ארבע שנים בטיפולים וזה לא נחשב חריג, אנשים לא מודעים לכמה העולם הזה מסובך וקשוח ורע".
טיפ ליחידנית המתחילה?
"למצוא רופא טוב, למצוא את האנשים הנכונים שיקיפו אותך ויקשיבו לך ויהיו שם בשבילך גם כשאת לא רוצה, יש הרבה לוגיסטיקה וצריך להפנים שאת צריכה לבחור זרע של מישהו שאת לא מכירה. עוד לפני הפעולה הפיזית של לשבת ולבחור יש את העניין שאת במודע הולכת וסוגרת את הדלת לילד עם מישהו שאת מכירה".
גילה שגב, עובדת סוציאלית ביחידת ההפריה החוץ גופית בהדסה הר הצופים, מספרת שבמסגרת עבודתה היא מלווה הרבה נשים יחידניות, או בשלבי ההתלבטות או שהתחילו את ההליך. "אפשר לומר שאלה נשים שמבינות שהמתנה למודל המסורתי של משפחה שבה יש בעל אישה וילד, נפגשת עם הגיל והוא מתחיל בכל זאת לאותת לאישה שהשעון הביולוגי מתקתק והן עלולות למצוא את עצמן בלי בן זוג וגם בגלל הגיל בסופו של דבר תהיה בעיה להרות ולהביא ילד", מסבירה שגב.
"כשהן מתחילות להבין שהן משלמות מחיר הן מתחילות לחשוב על האופציה מתוך הרצון להקים משפחה, היום יש יותר לגיטימציה והסביבה מקבלת בטבעיות אימהות חד הוריות".
עם מה את רואה שהן מתמודדות?
"יש להן התלבטויות האם העיתוי הוא נכון, האם העובדה שהן מחליטות להיות יחידניות תפגע להן באופציה לזוגיות, כי להיות עם לילד יהיה לה יותר קשה. דבר נוסף הוא ההתמודדות עם הטיפולים, אלה יכולות להיות נשים שיכלו להיכנס להריון דרך הטבע אבל אין פרטנר הן נאלצות לעשות הריון בדרך לא טבעית. הן צריכות לשלם על מנת הזרע ולבחור מי יהיה האבא של הילד מתוך רשימה, לערב רופא. מצד אחד זה נחמד והיא יכולה לתת גנים טובים, אבל מצד שני זה לקחת דרך שהיא לא טבעית".
שגב מספרת שבתור עובדת סוציאלית ביחידה תפקידה לשבת עם אותן נשים ולנסות להבין יחד איתן מה מניע אותן להריון, האם מדובר על תחליף לזוגיות? האם כתוצאה מייאוש מסיכוי למשפחה מסורתית? או שבעצם מדובר על הגשמה עצמית שהן לא רוצות לפספס. שגב גם בודקת מהן מקורות התמיכה של אותה אישה, האם היא מוכנה להתחייבות לילד, "יצא לי להיתקל למשל במטופלת שהתלבטה למעלה משנה – כן לא והאם בכלל מוכנה".
היו שהתחרטו?
"כן, לא בגלל עניין בן הזוג אלא איזו שהיא בהלה מהרעיון של להיכנס לעולם הזה לבד, לדעת שאני הולכת להיות האמא היחידנית והאחריות היא כולה עליי ולפעמים כלכלית זה מבהיל אותן".
המטרה שלנו היא להנגיש עבורכם את נושא הפוריות בשפה ברורה ופשוטה תוך הכרת המומחים הבכירים מהדסה שעוסקים בנושא. המומחים שלנו יתנו גם מענה לשאלות מעניינות וחשיפה לחוויות אישיות שיעזרו לגולשים לקבל ידע חשוב בתחום.
מה לדעתך הכי חשוב לדעת לפני שנכנסים להליך?
"אחד הדברים הבולטים שראיתי שהיה מהותי זו התמיכה, ההתמודדות עם האימהות וההורות. הייתה לי אם יחידנית שהיה לה רק אבא קשיש ואמא לא הייתה וגרה בעיר אחרת, והיא אימצה סבתא, וזו הייתה הסבתא לבת שלה וזה שירת את שני הצדדים, לקשישה היו אנשים צעירים שבאים לבקר ולהם היה מישהו שאפשר לבקר אותה, כל אישה צריכה את השייכות ומישהו שיהיה איתה".
טיפ למתחילה?
"גם לפנות לשירות הסוציאלי, ואם כבר נכנסו להריון שיארגנו את הסביבה התומכת – אם זה לעבור לגור קרוב למשפחה או להורים, וגם בהתארגנות לקראת הלידה".
שירות לציבור. בחסות חברת מרק (Merck).
פורסם לראשונה: 11:00, 21.03.21
