עשר שנים לאחר שהתיישב על הכיסא בכיכר ספרא, מיינט ירושלים ו"ידיעות ירושלים" מסכמים את הקדנציה של ברקת.
אכזבה חילונית
ניר ברקת נבחר בעיצומה של תופעת הדרת הנשים, שגדלה בתקופת אורי לופוליאנסקי והגיעה לשיא במופע הרעלות של להקת מחולה בטקס חנוכת גשר המיתרים. ירושלים, שהחלה להבין את תופעות הלוואי של ראש עירייה חרדי, בחרה בניר ברקת לתפקיד מתוך הבנה שהוא יותיר את ירושלים חופשייה וחילונית.
עשור לאחר מכן ברקת עשה הכול כדי להביא צעירים לעיר ולפתוח אותה לתושבים מבחוץ, אך דווקא בתופעת הדרת הנשים ובהתרחבות השכונות החרדיות הוא לא נאבק. כך למשל הוא פיטר את רחל עזריה שפנתה לבג"ץ בנושא ההפרדה המגדרית. בנוסף עיריית ירושלים פנתה לבית המשפט ונלחמה על סגירת פאב המפלצת בשבת, ואף תמכה בכך שמתחם הסינמה סיטי יישאר סגור בשבת.
אז נכון, קשה לומר על ראש עירייה שפתח בשבת את מתחם התחנה ואת ה'יס פלאנט' שהוא אחד שתרם להתחרדות העיר, אבל בהחלט אפשר לקבוע כי בקדנציה השנייה שלו החרדים שלטו בצורה כמעט מוחלטת בהחלטות העירייה. ברקת, שראה כיצד החרדים כמעט העלו את משה ליאון לשלטון, הבין שאם הוא רוצה להתקדם בפוליטיקה הארצית הוא חייב את המגזר לצידו.
עיקר שיתוף הפעולה עם החרדים הגיע במתווה של כיתות הלימוד. ברקת ניסה לשלוט בעתיד השכונות בירושלים ולהחליט אילו שכונות יישארו חרדיות ואילו יישארו חילוניות ועל פי התחזית הזאת לגבש מה יהיו מוסדות החינוך בכל שכונה. הבעיה היא שההחלטה הגיעה בעקבות דיונים עם ראשי המגזר, בזמן שמנהיגי הציבור החילוני אינם לוקחים חלק בתהליך.
ירושלים של תום עידן ברקת חרדית יותר מזו שהיתה בתחילת כהונתו. שכונות כמו רמת אשכול, הגבעה הצרפתית, חומת שמואל וקרית יובל מתחרדות בקצב מהיר. ברקת אינו אחראי לדמוגרפיה, אך תושבי ירושלים החילונים ציפו כי ראש העירייה החילוני שלהם יתמוך בהם במאבקם על צביון השכונות. זה לא קרה, ובמבחן התוצאה ניר ברקת ייזכר כראש עירייה שלא עשה מספיק למען זכויות הציבור הפלורליסטי בעיר.
כשירושלים הפכה לבירת האקסטרים
בכל חודש מרץ בשמונה השנים האחרונות ירושלים עוטה חג. משפחות שלמות מתכוננות למרוץ השנתי של העיר ומצטלמות עם חולצת המרתון השנתית ועם המדליה. בימים שלפני המרתון המשפחות ניגשות אל הארנה ומצטיידות בערכת הריצה. לפחות ליום אחד ירושלים מצליחה לשכוח מצרותיה ולהידמות לערים גדולות אחרות בעולם שעבורן המרתון הופך להפנינג משפחתי.
כמעט כמו בכל יוזמה חדשה, מרבית הירושלמים רטנו. אך לאחר שהם התרגלו לרעיון - הם גם התאהבו ביוזמה. במרתון האחרון השתתפו עשרות אלפים מתושבי העיר וגם אנשים מבחוץ, שנכנסו לכושר שבועות רבים לפני המרוץ.
לא בטוח שהמרתון יותיר את הצעירים בירושלים, אבל ללא ספק הוא אחת הסיבות שהופכות אותה לעיר אטרקטיבית עם אג'נדה ספורטיבית. כשנזכרים שבתקופתו גם הג'ירו והפורמולה 1 התרחשו בירושלים, אפשר לקבוע שניר ברקת הפך את העיר לבירת הספורט של ישראל - וזו בהחלט אחת מהצלחותיו.
הניתוק מהתושבים
תושבי ירושלים הוותיקים זוכרים היטב את טדי קולק ז"ל מתהלך ברחובות העיר מדי בוקר ומשוחח עם תושבים על מצבה. ראש העירייה המיתולוגי היה מנוסה דיו כדי להבין שכדי לדעת מה מפריע לתושבים הוא אינו זקוק ליועצים או לחברי מועצה וכל שעליו לעשות הוא לדבר עם עוברי אורח.
ראשי העירייה שהגיעו אחריו לא אימצו את המודל הזה. מרביתם היו ספונים בקומה השישית של כיכר ספרא ויצאו משם רק ברכבם המפואר. עוברי אורח לא ראו במקרה את ראש העירייה מסתובב ומתלווה לעובדי הניקיון. גם כשהתושבים ניסו לפגוש אותו הם קיבלו תשובה מנומסת מלשכתו, אך לא כזאת שתקרב אותם לפתרון מצוקותיהם.
בתום תקופת ברקת אפשר לקבוע כי פעם אחר פעם הוא התעלם מהמפגש עם התושבים וממצוקותיהם. אין זה מקרה שסגירת ישיבות המועצה בפני הציבור אירעה דווקא בקדנציה שלו, ויש שיגידו כי ברקת אינו ראש עירייה של תושבים אלא כזה של פרויקטים גדולים.
ברקת גם לא הצליח להכיל תלונות של תושבים. לא פעם נראה כי הטרוניות של תושבי הרובע היהודי או השוק היו טורדניות בעיניו, אולי אפילו חצופות. הוא התקשה להבין כיצד אפשר להעיז להתלונן על הרעש ועל הנזקים הסביבתיים שגורמים הבליינים ולא להביט על התועלת שנגרמת לעיר הזאת מהפיכת האזורים הללו לתיירותיים. בעיניו, מהפכת התיירות בעיר היא היסטורית וכל מי שמפקפק בכך אינו רואה את התמונה הכוללת.
אפשר להבין את דעתו של ברקת, שמגבה את אמירותיו בהיקף תיירות הפנים שגדלה בתקופתו באופן ניכר. עם זאת, בתום הקדנציה שלו ולאחר עשור שלם שבו הרגישו שאין להם אוזן קשבת, תושבי ירושלים התגעגעו לראש עירייה שיהיה בעבורם כתובת יעילה לשטוח בפניה את צרותיהם ובעיותיהם.
הצערת העיר
גם בסיום כהונתו של ניר ברקת, החשש מפני עתידה של ירושלים כעיר פלורליסטית מטריד תושבים רבים. קשה לדעת לאן ירושלים צועדת. איש אינו יודע אם בעוד עשור היא תהיה עיר חרדית ועד כמה הציבור הפלורליסטי יישאר בה. עם זאת, ייאמר לזכותו של ברקת שהוא הבטיח לדאוג לצעירים בעיר והשתדל גם לקיים. מספר הסטודנטים שלומדים בעיר גדל פי שניים והגיע ל־40 אלף שצפויים ללמוד פה בשנת הלימודים הקרובה, כשהתקווה היא כי לפחות חלק מהם יישארו בעיר גם לאחר תקופת הלימודים.
המטרה של ברקת כבר מיומו הראשון בתפקיד היתה ברורה - להפוך את הבירה למרכז לצעירים. ברקת טען כי הוא מאס בכך שהעיר מוזכרת רק בהקשרים של הגירה שלילית, התחרדות או מצב בטחוני והסביר ששאיפתו היא שהיא תוזכר בנשימה אחת גם בהקשרים של תרבות ופנאי, תל אביב משודרגת אם תרצו, כזאת שבאים אליה בשביל הלימודים ונשארים כי טוב לחיות בה.
כיום אפשר לומר כי לפחות החלק הראשון של הפרויקט הוכתר בהצלחה. אומנם קשה לאמוד כמה סטודנטים נשארים בעיר לאחר תקופת לימודיהם, אך אפשר לקבוע בוודאות כי בתקופת ברקת הצעירים בירושלים נהנו מפריחה. הוא תמך בהפיכת מחנה יהודה למתחם בילוי, גם במחיר של סכסוך עם בעלי הבסטות הוותיקים ועם התושבים שרטנו על הנזק שמותירים הבליינים בתום כל בילוי, וירושלים כולה הפכה למוקד בילוי לצעירים שנולדו בעיר ולכאלה שהגיעו אליה כדי ללמוד. וכל זאת בזמן שהמועדונים בעיר נמצאים בשפל.
גם אטרקציות אחרות לצעירים שגשגו בימי ברקת. אזור העיר העתיקה משופע בפסטיבלים מיוחדים לאורך ימי הקיץ, ואפילו מקומות הבילוי הסולידיים כמו מתחם התחנה, הסינמה סיטי וה'יס פלאנט' קרמו עור וגידים בימי ראש העירייה הנוכחי והוסיפו נופך חדש ובלייני לירושלים, שעד אז נמצאה בקיפאון מוחלט. כשמנסים לסכם את הקדנציות שלו, ברקת בהחלט ייזכר כראש העירייה שבתקופתו תרבות הבילוי בירושלים קפצה מדרגה.
רגישות על חשבון פרקטיות
בקיץ 2015 השר לענייני ירושלים זאב אלקין נותר בהלם. שליחיו ניסו ליזום שיחות עם ראש עיריית ירושלים, אך בכל פעם נענו שראש העירייה איננו מכיר במשרד לענייני ירושלים ובשר הרלוונטי. אלקין התקשה להבין היכן הוא נמצא. כיו"ר קואליציה הוא היה רגיל לחרמות על בסיס כספי או אידיאולוגי, אבל להיעלבויות בנוסח 'הגן של שושנה' הוא לא ציפה מראש העירייה החשובה בישראל.
בסופו של דבר, לאחר שאלקין גייס מאה מיליון שקל משר האוצר ברקת התנצל בפני משה כחלון והבטיח לשתף פעולה עם השר לענייני ירושלים. אלא שמשחקי האגו המשיכו וחזרו פעם אחר פעם לאורך שתי הקדנציות שלו. כך למשל, כשיו"ר ועד סוחרי השוק שמעון דרוויש העיז לתמוך במשה ליאון בבחירות לראשות העירייה ברקת הודיע באופן חד וחלק שמבחינתו הוא אינו יו"ר ועד הסוחרים והוא אינו רצוי במסדרונות העירייה.
ברקת רגיש הרבה יותר מכפי שהוא מציג. הוא אומנם כבר עשור וחצי בפוליטיקה העירונית, אך עדיין לא הצליח לפתח עור של פיל, כזה שכל פוליטיקאי זקוק לו, לא פחות ממצביעים. הוא לוקח אישית כל מאבק, מ'התעוררות' ועד אלי טביב, וסוחף גם את עובדי לשכתו לדרמות בכיכובו. כשברקת כועס על מישהו, גם כל עובדי לשכתו, ולעיתים גם כל העובדים המקצועיים, יודעים עם מי אסור להם לדבר.
ייאמר לזכותו של ברקת שהוא מהיר חימה אך גם נרגע מהר. כשחמתו שככה הוא ידע להתנצל ולהתחבר גם ליריביו המרים, כפי שיעידו מאיר תורג'מן ואלקין עצמו, שאיתו הוא משתף פעולה בימים אלה. עם זאת, נראה כי הנזק הגדול ביותר נגרם דווקא לתדמיתו. ירושלים שרדה ראשי עירייה מכל הסוגים, אך ייתכן בהחלט כי רגישותו של ברקת ונטייתו למריבות ילדותיות יקשו עליו מאוד לשרוד גם בלבה הרותחת של הפוליטיקה הארצית.
הגדלת התקציבים
המאבק היצרי בין ניר ברקת לבין משה כחלון הוא אחת מנקודות השפל בקדנציה האחרונה של ראש העירייה. מאבק זה כלל שביתות גדולות שהשאירו את העיר בתוך ערימה של זבל, אבל התוצאה של אותם המאבקים מעודדת בעבור ירושלים (הרבה גם בזכות משה ליאון, שמצוי היטב במסדרונות משרדי הממשלה השונים). התקציב של שנת 2018 הוא הגבוה ביותר בהיסטוריה של העיר ועומד על תשעה מיליארדי שקלים. רק לצורך השוואה: בשנת 2009, שהיתה השנה הראשונה של ברקת בתפקיד, תקציב עיריית ירושלים עמד על 3.35 מיליארדי שקלים.
אם תשאלו במשרד האוצר, תקופת ניר ברקת התאפיינה בחריגה קבועה ממסגרות התקציב ובהגדלת הגירעון השוטף. גם בלשכת ברקת מודעים לעובדה הזאת, אך טוענים כי זו תוצאה של עיר ששני מגזרים בתוכה נמצאים כמעט בהגדרה מתחת לקו העוני, ואם רוצים לעזור למגזר החרדי ולמגזר הערבי לצאת לדרך חדשה, חובה להגדיל את תקציבי הפיתוח.
לאחר מלחמה ארוכה קיבלה ירושלים מענק ממשלה שעומד על 800 מיליון שקל, וזאת בנוסף לתקציב שמחולק לשני חלקים. החלק הגדול, שכולל שישה מיליארדי שקלים, מיועד לתקציב השוטף, ואילו החלק השני, שכולל שלושה מיליארדי שקלים, מיועד לפיתוח העיר.
בעולם שבו השקעה וסדרי עדיפויות נמדדים מבחינה כלכלית, בתקציב האחרון בקדנציה של ברקת בולטים שני יעדים בולטים - פיתוח החינוך ופיתוח רובע העסקים בכניסה לעיר.
כמו כן ברקת, שבקדנציה השנייה שלו הבין את החשיבות של פיתוח מזרח ירושלים, קיבל מענק מיוחד שמיועד לצורכי ניקיון ושיפור של פני האזור הערבי בעיר. כך שלפחות בשורה התחתונה, גובה התקציב של ירושלים גדל מאוד בתקופתו של ראש העירייה הנוכחי.
טובעים בזבל
כשמדברים עם ניר ברקת על הלכלוך בירושלים הוא מתרגז. אפשר להבין אותו. ברקת הכפיל את התקציב ואת מספר עובדי התברואה, השקיע שנים רבות ברפורמה גדולה בנקיון מזרח העיר וניסה להחדיר שיטות חדשניות לאחסון האשפה במערבה. מבחינתו, הוא עשה את המקסימום כדי שהעיר תהיה נקייה.
עם זאת המציאות בעיר כואבת ומלוכלכת. ירושלים היתה מלאה בזבל לפני ניר ברקת והיא עטופה באשפה גם בתום הקדנציה שלו. תקציב גבוה יפתור את רוב הבעיות של הבירה, אבל דווקא בנושא הניקיון אפשר לקבוע בוודאות כי הכשל הוא בירוקרטי ולא כלכלי. כדי לפתור בעיית תברואה אחת התושבים צריכים לפעמים לפנות לשלושה גורמים בתוך העירייה, מה שגורם להם להתייאש ולנקות בעצמם את הלכלוך בעיר - או להשאיר אותו. כל עוד זה המצב שום תקציב לא יעזור.
במדרג הניקיון הארצי ירושלים סיימה במקום ה־17 והמביך, ואולי בשל כך בעיית התברואה בעיר הפכה להיות נושא חשוב במערכת הבחירות הנוכחית.
כל המועמדים מבטיחים שבידיהם הנוסחה לפתרון סוגיית הניקיון של ירושלים. ברקת אומנם נכשל במבחן התוצאה, אך ייאמר לזכותו של ראש העירייה כי הוא הניח להם תשתיות טובות לעבוד איתן. כעת הם רק יצטרכו להשתמש בהן בחוכמה כדי שירושלים תשתפר בדירוגים הבאים.
התחדשות עירונית
רק מעטים מאיתנו עוד זוכרים את תוכנית ספדי שמטרתה היתה לפתור את מצוקת הדיור בירושלים תוך כדי בנייה בשטחים הפתוחים. לאחר המאבק הרצוף של ארגוני איכות הסביבה חזר בו אורי לופוליאנסקי מתמיכתו בתוכנית וקבר אותה קבורת חמור. על הדרך הוא השאיר את ירושלים במצוקת דיור אמיתית ובמחירי נדל"ן שעולים בקצב מפחיד. מחאת הדיור אומנם פרצה בתל אביב, אך המצב בירושלים מדאיג לא פחות. הקפאת הבנייה בתקופתו של ברק אובמה הפכה את מצב הדיור בעיר לבלתי נסבל כמעט.
בתוך כל הכאוס הזה החליט ניר ברקת לנסות לשפר את מצב הבנייה בירושלים וקבע כי התוכנית המועדפת עליו היא תוכנית התחדשות עירונית. מאחוריה עומדת ההבנה כי בירושלים מתמעטות עתודות הבנייה ולכן יש לנצל טוב יותר שטחים שכבר נבנו.
באמצעות חברת מוריה החלה העירייה לבנות לגובה ויזמה פרויקטים של פינוי־בינוי לרוחב העיר מקרית משה ועד בר יוחאי.
נכון להיום, הפרויקטים עדיין מתקדמים בעצלתיים, אבל בתקופה הקרובה היוזמות העירוניות ייצאו לדרך. אם התוכניות יתקדמו כמתוכנן וביטול ההקפאה המדינית יימשך ייתכן כי כבר בתום כהונת מחליפו של ברקת תפחת מצוקת הדיור בעיר. אומנם ראש העירייה היוצא לא יקצור את הפירות, אך הוא תמיד יוכל להתהדר בכך שהוא קידם משמעותית את התהליך.
הראש בזירה הארצית
בשבע השנים הראשונות של כהונתו ניר ברקת היה מסור רק לטובת ירושלים. גם כשהוא טעה או נכשל התושבים ידעו כי אהבת העיר היא הדבר העיקרי שעומד לנגד עיניו. זו גם הסיבה שרוב הציבור הפלורליסטי יצא כדי להצביע בעבורו בבחירות הקודמות. הציבור הזה חשש שמשה ליאון (שעבר לעיר זמן קצר לפני כן) הוא טרמפיסט וחשב כי ברקת ידאג לו וישקיע את כל כולו למען העיר.
לאחר הבחירות האחרונות ברקת השתנה. נתניהו הפר את הבטחתו למנות אותו לשר לענייני ירושלים, וראש העירייה הבין שאם הוא רוצה להתקדם בפוליטיקה הארצית זה הזמן שלו לרוץ לכנסת. אומנם הוא שמר על עמימות לאורך שנתיים, אבל לכל מי שעקב אחרי פעילותו היה ברור כי ברקת כבר אינו ראש עירייה במשרה מלאה.
בשנתיים האחרונות הוא הקדיש זמן רב מלוח הזמנים שלו לחוגי בית ולהקמת מטה בחירות. במקום לשהות בכיכר ספרא הוא העדיף לבלות בליכודיאדה באילת. סיעות הקואליציה של ברקת הרגישו שלא מדובר באותו ראש עירייה ממוקד מטרה שהגיע ללשכת בקומה השישית כדי לשרת את הציבור בעבור שקל בשנה, המשכורת שהקציב לעצמו.
גם התושבים הירושלמים החלו לשאול את עצמם שאלות קשות: מה עומד מאחורי הדילים שלו עם המפלגות החרדיות? מהם המניעים האמיתיים לסכסוך המתוקשר עם שר האוצר? וגם מה עומד מאחורי הבעת התמיכה בזאב אלקין?
ברקת הוא הראשון שיודה כי ירושלים היא העיר החשובה בישראל. אבל ככזאת, עליו להפנים, היא ראויה לכך שראש העירייה שלה יהיה ממוקד רק בהנהגתה ולא יביט עליה כעל מקפצה לקריירה פוליטית. מעבר לכל הכשלונות האחרים, הקדנציה השנייה של ברקת תוכתם בעיקר בשל העובדה שהוא ניצל את הקרדיט שהוא קיבל מהציבור בירושלים כדי לקדם את עתידו.
רגיעה במהומות השבת
הקדנציה הראשונה של ברקת החלה עם מוקש לא פשוט. פתיחת חניון ספרא בשבת הצליחה להוציא את הקהל החרדי. התגובה החריפה של החרדים הבהירה לו כי הוא יצטרך לחשוב מחוץ לקופסה אם אינו רוצה שהקדנציה שלו תיזכר בגלל מאבקי השבת.
ההחלטה של ברקת היתה חדה וברורה. אומנם הוא החליט לסגור את חניון ספרא בשבת, אך הודיע כי במקומו ייפתח בשבת חניון קרתא בעבור האוכלוסייה החילונית. בתוך זמן קצר המהומות בקרתא ובספרא שככו. החרדים אומנם סימנו את ברקת כיריב מר ותמכו במשה ליאון בבחירות לראשות העירייה, אך במקביל הם גם הבינו שראש העירייה הנוכחי נחוש שלא לאפשר להם לנהל את העיר באמצעות כוח.
בקדנציה השנייה שלו ברקת התהפך ושיתוף הפעולה בינו לבין החרדים הפך צמוד. יש שיאמרו כי הוא עשה זאת בשל הפריימריז בליכוד. אחרים טוענים כי הוא הבין שבלי החרדים אין קואליציה. דבר אחד ברור - ברקת של הקדנציה השנייה הפך לאהוב ליבו של המגזר, עד כדי כך שהחרדים אפילו לא איימו לפרוש מהקואליציה שלו לאורך כל הקדנציה.
על אף השינוי בהלך הרוח שהביא לקרע בינו לבין סיעת 'התעוררות', ברקת הקפיד שלא לפגוע בסטטוס קוו. מצד אחד הוא תמך בפתיחת מתחם התחנה בשבת, אך מנגד הוא יצא למלחמת חורמה בפאב המפלצת הפתוח בשבת וניסה לסגור מכולות במרכז העיר שעבדו בסופי שבוע.
המאבק על הסטטוס קוו נותר גם בסוף תקופתו ובכל רגע קיימת סכנת התלקחות. אך נראה כי ברקת הצליח במקומות שבהם נכשל קודמו החילוני אהוד אולמרט. המאבקים על צביון העיר שינו את אופיים ממלחמת תרבות לקרבות נקודתיים שמשעממים אפילו את המחנה החרדי.
