כתבה: אלינור לוגאסי.
"מגיל קטן אהבתי לקרוא ולכתוב המון, אבל הפרסום הגיע בבגרותי", אומרת מימי אילן, שהוציאה את ספרה "ילקוט החגים שלי". "כתבתי סיפורים קצרים לילדים שהתפרסמו בעיתונים לילדים. אהבתי את עולם החידונים, נטלתי חלק בכתיבה והפקה של תוכנית הטלוויזיה פיצוחים במשך עשר שנים והיה לי מדור של חידונים משלי במספר עיתונים לילדים. אני מרכזת תרבות במתנ"ס ובין מגוון התפקידים שלי במקום, גם העברתי שעת סיפור. הילדים אהבו את הסיפורים שלי ואת המתח שהכנסתי להם לסיפור, עד היום יש כאלה שזוכרים. אהבתי לגשת ולגעת בילדים שהזרקור לא נמצא עליהם, הביישנים, אלה שמאחורי הקלעים".
מה משך אותך לכתיבה?
החיבור הזה שדיברתי עליו, האהבה למילים ולשינוי שזה יכול להביא. מכל דבר שחוויתי או סיפרו לי, או ראיתי, ישר דמיוני התחיל לפעול, הייתי מייצרת לעצמי סיפור שלם בראש ומעלה אותו על הכתב בדרך יצירתית ופיוטית, מפיחה בו חיים חדשים וזה מה שגורם לי להנאה רבה.
מה גרם לך להוציא ספר דווקא לחגים?
יש לא מעט סיפורים על החגים, הרבה מיתוסים והרבה ווריאציות. בספר הזה רציתי לקחת מהחג את הערך עצמו, את מה שהחג מנסה להעביר והדגשתי אותו בצורות כאלו או אחרות, הפכתי את החג לערך עליון בדרך יצירתית ופיוטית. ניסיתי להביא את הערכים שאני מחוברת אליהם, מזדהה איתם ושהם משמעותיים לי וככה לתת להם אור.
האם היו לך אתגרים בכתיבה?
תמיד ידעתי שזה משהו שאני רוצה לעשות, אבל לא הצלחתי להביא את זה, כי תמיד היה משהו אחר שצץ או תפס את ראשי, עד שלבסוף בזכות תוכנית רדיו שבה סיפרתי סיפורים קצרים, וקצת זמן פנוי התפניתי לעבוד על זה באמת, ביצירתיות ואהבה.
איזה חלק הכי אהבת בספר?
אני חושבת שהסיפור הראשון, על ראש השנה קרוב לליבי יותר, הוא מספר על נער ואקורדיון ישן. כבר שנים שאני מנהלת ערבי זמר במתנ"ס, אלו אירועים תרבותיים מהנים שאני שמחה שאני חלק מזה. הסיפור מוקדש לחבר טוב שלי, נגן אקורדיון מדהים ומעורר השראה. גם שאר הסיפורים הם חוויות שקרו או יכלו לקרות במציאות, כשיד הדימון נוגעת פה ושם.
מה המסר שלך?
המסר שלי הוא לתת ביטוי לערכים שלי, לאמונה שלי, להדגיש שבני האדם שווים לא משנה איך הם נראים, או מה המוגבלויות שלהם. להביא את הערכים שיש לאנשים הפשוטים, לקחת אותם ולהפנות אליהם את הזרקור, כי מגיע להם להיות בולטים, זה אור החיים.
"ילקוט החגים שלי" הוא מקבץ סיפורים נפלא ומעורר השראה המציג באור אחר את החגים ואת המהות שלהם. מימי אילן מצליחה להאיר בזרקור את הדברים הקטנים שנחבאים מן העין.
