כתבה: אלינור לוגאסי.
הספר "גאולה" מגולל את סיפור יציאת מצרים בעיניים של אח ואחות, נחשון וגאולה. בתקופה שבה בני ישראל היו עבדים וביקשו, התחננו למעט שקט ושלווה. לצאת מהבית היה סיכון, להסתובב במקומות לא רצויים היה סיכון, להיראות היה סיכון ובתוך כל הגזרות הם מצאו אמונה, וניסו כנגד כל הסיכויים למצוא את הדרך הביתה.
את סיפור יציאת מצרים אני מכירה מההגדה, מהתנ"ך אפילו מסרטים, אבל מעולם לא עצמתי את עיניי וניסיתי לדמיין את המשפחות שהיו שם שהתמודדו עם גזרות לא קלות, על הילדים שהסתובבו ברחובות בזמן שההורים שלהם מנסים לשמור עליהם ועל שפיות הדעת תחת הרוע.
נחשון מספר בעיניו על עשר המכות, בתיאורים יוצאים מן הכלל כשהוא לא מבין מדוע פוגעות המכות בעם המצרי בלבד. האמונה הפנימית שלהם מחזקת אותם והשמועות שרצות על יציאה ממצרים.
כולנו מכירים את הסיפור, אך לקרוא אותו כרומן אשר מייצר לנו מציאות אחרת, על משפחות, ילדים שראו את מצרים בעיניים שלהם. עבדים יהודים שהשאיפה שלהם הייתה לצאת ולהתחיל לחיות בלי פחד, שהחיוך לא ימוש מהפנים שלהם, יחד עם הפחדים מהדרך הבלתי נודעת, מעורר בנו אמפתיה ואהבה.
האם הדרך מתאימה לילדים קטנים ולמבוגרים?
מתי בדיוק יוצאים?
מאיפה יהיו לנו מים ואוכל?
מתי נגיע לארץ ישראל?
האם נצליח?
זהו רומן נפלא על התמודדות עם גזרות, קושי והקבלה המדהימה הזאת כשיש גאולה, שמנצחים, ושישאר מישהו שיוכל לספר לנו את הסיפור. כתוב בצורה נפלאה, מעורר השראה ולא מניח למחשבות, מתאר לא רק את יציאת מצרים אלא גם את החיים היום.
"לא נשאר שום סימן למה שעברנו, לא נשאר שום זכר...אבל אני ידעתי עמוק עמוק בלב פנימה כי את הנס הזה של יציאת מצרים לא נוכל לשכוח לעולמים" (מתוך הספר)
