כתבה: אלינור לוגאסי.
לרגל צאת ספריו החדשים של אריה לב "ראייה הפכפכה" ו"נעם וביזו" נפגשנו אתו כדי להבין מהיכן הוא שואב השראה ומה מושך אותו בכתיבה.
הספר "ראייה הפכפכה" מורכב מהרבה רבדים. על מה הוא מספר?
זה ספר של קטעי מחשבה, קטעים של נפש, קטעים של גישות. המומנט המרכזי בספר הוא מה שאני רואה, מתובל בכל הפנימיות שלי, אני רואה דברים בעיניים שלי. הספר מורכב מכל מיני סיטואציות, ממפגשים עם אנשים ורגעים מיוחדים.
מה גרם לך לרצות לכתוב את הספר?
מה שהוביל אותי בכתיבה היה לאחר שקראתי ספר שבתוכו היה המשפט "הנוף הוא תמונת הנפש”. המשפט הזה תפס אותי וגרם לי לחשוב, אם הנוף הוא תמונת הנפש אז מה שאני רואה זה תמונת הנפש, ומפה אפשר ללכת רחוק.
מתי החלטת להוציא את הספר לאור?
הספר יצא לאור לפני מספר חודשים, אך הוא נכתב לאורך הרבה שנים. אני כתבתי לעצמי, ולאט לאט זה התגבש למשהו שהוא מאוד עמוק. עבדתי עליו הרבה, תיקנתי, שיניתי. לטעמי הוא ספר מיוחד, לראות את כל העולם בתור מה שאתה הינך.
איזה חלק מתוך הספר אתה אוהב?
יש קטע נחמד של מחשבה על האדם הראשון, שמטייל בגן העדן, וחושב על חיות. הוא חושב על החיה והיא מיד יוצאת אל המציאות, ואז הוא נותן לה שם. ככה הוא הולך וזורק מעצמו כל מיני תמונות של הנפש שלו, שמתגשמות במציאות. יש קטע נוסף שנכתב כביסוס על מפגש שקרה לי במציאות עם ילדה שיש לה תסמונת דאון. היא התארחה אצלי ונתתי לה ספר צביעה שצריך לצייר בתוך הקווים, רציתי לראות אם היא מקפידה על זה. תוך כדי הצביעה ראיתי אותו כמו שהיא, ילדה עם תסמונת דאון, בבואת נפשי, ניסיתי להיכנס לראש שלה ולראות את היופי שיש בתוכו.
מי לפי דעתך יכול ליהנות מהקריאה של הספר?
כל אחד יכול ליהנות מהספר. הספר מבוסס על קטעים עם אספקט פילוסופי של מה בפנים ומה בחוץ. הסגנון הוא מאוד לירי, סגנון שיש בו גם הרבה פעמים משקל וחרוז. מה שמעניין היה בשעת הכתיבה, כשהתחלתי לכתוב קטע מסוים בסגנון הזה, והסגנון הצמיח לי את הרעיונות. זה היה לי מאוד מיוחד ומוזר, כי אני מתחיל לכתוב, ותוך כדי מבין שיש לי כבר את הטקסט ביד, דברים שלפני כן לא חשבתי שאני הולך לכתוב. אני יושב וכותב והדברים פשוט יוצאים.
במעבר חד, הוצאת השנה גם את הספר "נעם וביזו", ספר ילדים המבוסס בעיקר על הציורים שאתה ציירת, איך זה הסתדר? והאם יש קשר בין השניים?
"ראייה הפכפכה" הוא ספר שכתבתי הרבה שנים, הוא היה מהסיפורים שכותבים למגירה, מבוסס על החוויות שלי. יום אחד החלטתי שעליי להפיח בו חיים ולהוציא אותו לאור. לעומת זאת נועם וביזו מבוסס על ציורים שציירתי לנכד שלי. אחרי שנים החלטתי לקחת את כל הציורים ולבנות להם עלילה.
אז ההשראה הגיעה בעצם מהציורים?
כן, הנכד שלי חי בארה"ב כל שבוע בערך הייתי מצייר לו ציורים וכורך אותם, ממש כמו ספרונים קטנים, ואז שולח לו. היום כשהוא בן 23 החלטתי לקחת את הספרונים ולהפוך אותם לספר ילדים, הרגשתי צורך עז להוציא את הציורים המקסימים האלה לאור, שיראו אותם.
האם נתקלת באתגרים? או שהכתיבה זרמה?
הכתיבה זרמה, הציורים כבר סיפרו את הסיפור, לא היה קשה לבנות עלילה שתתאים לציורים.
מה הציור שאתה הכי אוהב בספר?
לפי דעתי החתול הוא הציור הכי יפה בספר.
אריה לב בהחלט מפתיע בשני ספריו, הם כתובים נהדר, העלילה מרתקת ומעוררת השראה והציורים מקסימים ומיוחדים.