אחיות
חנה גז – "אני מאמינה שבכל אדם טמון גרעין של טוב וחסד"
"אני מנהלת סיעוד במרפאת צמח השדה. אני נשואה+5 ילדים וסבתא ל-12 נכדים מהממים בלי עין רעה. גרה במצפה יריחו מול הנוף ההררי היפה ביותר.אני מאוהבת במקצוע שלי שחובק בתוכו חמלה, נתינה, שמירה על אורח חיים בריא ואהבת האדם.
"בחג שמחת תורה נפלו השמיים. גיוס מהיר של בני ושני חתניי, בעלי שנמצא בצוות חירום יישובי, ואני בשבוע של הלם מוחלט. לאחר כשבוע מתעשתים וחוזרים לשגרת עבודה ובו בזמן משתדלת לעזור לשתי בנותיי וכלתי, הלביאות, שנשאו בעול לבדן ולהזכיר להן ש'גם בשעות החשוכות של הלילה, תמיד כוכב קטן יאיר את דרכן...'".
אפרת ורבר – "אני מאמינה במתן טיפול מקצועי ואנושי מעל הכל"
"אני אחות במרפאת צמח השדה במעלה אדומים בשנה וחצי האחרונות עם ותק של שבע שנים במקצוע. מתגוררת בקיבוץ קלי"ה, נשואה לחגי ואמא לגלי, זיו ורן.
"כמו כולם, המלחמה תפסה אותי בהפתעה גמורה. באותו הבוקר של ה־7 באוקטובר קיבלתי שיחת טלפון מאחראי הבריאות בקיבוץ כדי להיות בכוננות הקפצה למרפאת קלי"ה, מכיוון שאני חלק ממערך צוות החירום הרפואי. למזלנו לא הוקפצתי בפועל אך מאז עברנו הדרכות, ריענוני הנחיות וצויידנו בציוד נדרש למקרה חירום. עם פרוץ המלחמה ועד היום, אנחנו מקבלות במרפאתנו מטופלים במצבים פיזיים ונפשיים שונים ונותנות להם טיפול מקצועי ואיכותי תוך רגישות והכלה של מצוקתם".
רוקחות
שרה רוזנצוייג – "השם עוז לעמו ייתן השם יברך את עמו בשלום"
"אני רוקחת גאה מזה 37 שנים. עובדת במרפאת כללית תלפיות-מזרח, נשואה+4. רואה במקצוע שלי שליחות בלעזור לאנשים להגיע לכמה שיותר בריאות שהם יכולים.
"המלחמה שפרצה בשבת שמחת תורה גרמה לטלטלה גדולה בחיי: שני בניי ושני חתניי גוייסו בו ביום: 2 מהם לעזה ו-2 מהם לצפון.
"באותה שבת החלטתי שתי החלטות: הראשונה. אני לא משאירה אף בת ואף כלה לבד וזאת בד בבד עם המשך ההתמסרות לעבודה. השניה: בעבודה–להאיר פנים לכל מטופל/ת כדי לרומם את מצב הרוח השפוף של העם ולהגביר את תחושת היחד. אני שמחה להגיד שב"ה עמדתי בשתי המשימות".
סלומה לומברוזו מרטן – "אני מאמינה בשליחות המקצועית והאנושית בתפקיד הרוקחת"
"אני רוקחת 4 שנים, רוקחת אחראית במרפאת הזית אפרת. תושבת נוקדים בגוש עציון, נשואה לדב. אמא לאיילה (8) יאיר (5) והראל (3). בחרתי במקצוע מתוך תחושת שליחות ורצון כן לעזור לאנשים ולמצוא עבורם פתרונות יצירתיים לקשיים שהם מביאים לבית המרקחת. אני מאמינה שתפקיד הרוקח מזמן קשר אנושי ומפגש מקצועי חשוב, ואני מרגישה סיפוק ואחריות גדולה בתפקידי.
"ב-7 באוקטובר בעלי גוייס למילואים, ומעבר לדאגה ולחשש לחייו נשארתי לבד עם 3 ילדינו הצעירים. למרות הקושי והצורך למצוא פתרונות לילדים, הבנתי את גודל האחריות, וחזרתי לעבודה בהבנה שיש לי תפקיד ואנשים זקוקים לי. כל זה התאפשר הודות לתמיכת המשפחה, היישוב שעטף אותנו וההכלה של המערכת המופלאה של כללית".
רופאות
ד"ר יניק זבונוב צנטר – "אני מאמינה באהבת חינם והתחשבות בזולת שנחוצים כדי ליצור עולם טוב יותר"
"אני נשואה לטימור ואם לארבעה, כולנו גרים באושר במבשרת ציון. אני רופאת משפחה בכללית מחוז ירושלים מאז 2018. קיבלתי תואר מומחית ברפואת משפחה לפני שנה ובשנתיים האחרונות עובדת במרפאת נופי הסלע שבמעלה אדומים.
"רגע לפני פרוץ המלחמה התחלתי לרכז שנה שלישית של לימודי הסמכה למתמחים ברפואת משפחה באונ' העברית, ונאלצנו לבצע התאמות לתוכנית הלימודים. בעלי סמג"ד לוחם במילואים, וגוייס כבר ביום הראשון למלחמה בצו 8, כך שנאלצתי לתמרן בין עבודה במשרה מלאה, הדרכה באוניברסיטה, טיפול בילדים קטנים ודאגה למשק הבית ללא בן הזוג. בן רגע הפכתי לאם חד הורית... עם זאת, חשוב לומר שקיבלתי המון תמיכה מהסבתא שתמיד שמחה לעזור. בנוסף נחשפתי לרוחב לב של העם שלנו, ראיתי איך כולם מתגייסים לעזור, כל אחד במה שיכול, אם זה לשמור על הילדים או לעשות כביסה".
ד"ר גילה ניתאי – "למדתי להעריך את הדברים הקטנים בחיים"
"אני נשואה+4, רופאת משפחה מומחית כ-30 שנה. את ראשית העבודה שלי כרופאת משפחה התחלתי במרפאת כללית נווה יעקב בירושלים. בהמשך עברתי למרפאתי הנוכחית והאהובה, מרפאת רמת אשכול, בה אני ממשיכה להדריך וללמד סטודנטים לרפואה ומתמחים לרפואת המשפחה. אפשר להגיד שיחד עם הצוות התומך והנהדר ברמת אשכול אני מעבירה הלאה את הידע והניסיון שלי.
"מאז השבעה באוקטובר למדתי להעריך את הדברים הקטנים בחיים: פרח יפה, שיר מלודי, שמיים כחולים וכמובן שלווה. בעבודה אני מנסה ליישם ראייה אופטימית זו. העצמתי את תחושת החמלה שלי, את הרצון לתמוך ולעזור והרצון להיות ביחד עם הצוות ועם המטופלים".
מרפאות בעיסוק
אלה עופר – "היכולת לטפל בילדים היא זכות גדולה שאינה ברורה מאליו"
"אני מרפאה בעיסוק בתחום התפתחות הילד במרפאת בריאותה במבשרת ציון. עובדת בכללית משנת 1995, נשואה לארז ואמא למור (מרפאה בעיסוק אף היא), שיר ושי. גרה במושב בית זית. בעלת תואר שני בחינוך מיוחד ומדריכת הורים מוסמכת בשיטת אדלר. מרפאה בעיסוק משנת 1990, גאה ומאוהבת במקצוע.
"אני מוצאת סיפוק רב בכך שאני יכולה לאתר ולאבחן אצל הילד מהו הקושי או המגבלה שלו ולאחר מכן לספק להורים הדרכה כמו גם טיפול מסייע ומקדם לילדם במטרה להביאו לעצמאות ולשיפור במיומנויות היומיום והלמידה.
"השבעה באוקטובר תפס אותי ואת משפחתי בהפתעה וזעזוע עמוק כמו את כולם. מאז אני עסוקה בטיפול, בסיוע ובהתנדבות איפה שרק ניתן".
משי רימון – "מוקירה תודה על מה שיש"
"אני מרפאה בעיסוק זו השנה הראשונה, עובדת במכון להתפתחות הילד במבשרת ציון ובמעון יום שיקומי של ארגון "שלוה" בירושלים.
"אירועי המלחמה הותירו בי חותם עמוק וכואב. אבי ואחי גויסו למילואים וממשיכים לשרת עד היום. העצב, הדאגה ותחושת הביטחון שהתערערה לא מנעו ממני להמשיך בשגרת עבודתי, והצלחתי למצוא 'יש מאין' את האנרגיות שבי כדי להקרין שמחה לילדים בהם אני מטפלת".
דיאטניות
נעמה שונפלד – "כל מה שרוצים נמצא בצד השני של הפחד"
"אני דיאטנית קלינית בכללית מחוז ירושלים מזה כחודשיים. האהבה שלי לאוכל שמזין את הגוף, האהבה שלי לביולוגיה מאז התיכון, ובהמשך הסקרנות שלי באנשים והרצון לעזור לאנשים לעשות שינויים בחייהם גרמו לי לבחור במקצוע המרתק הזה.
"בזמן פרוץ המלחמה הייתי בשלב הסופי לקבלת התואר דיאטנית קלינית. המבחן לקבלת הרישיון בוטל, ירדתי לאילת להתנדב בבתי מלון היכן ששהו המפונים. התנדבתי בפרויקט בו ראיינו אנשים שהיו מוכנים לשתף על החוויה שלהם בשבת השחורה לצורך יצירת מעין ארכיון. סיפורים קשים מאוד שאנשים עברו. בשלב מסוים הודיעו על מועד חדש למבחן הנכסף ולאחר שעברתי אותו, התחלתי את עבודתי בכללית".
תמר שמיר ברנהולץ – "שום מצב אינו חוזר על עצמו וכל מצב מחייב תשובה משלו" (מתוך הספר "האדם מחפש משמעות")
"אני דיאטניות יותר מ-20 שנה וסגנית מנהלת היחידה לתזונה. נשואה ואמא לשלושה. עובדת במרפאות כללית בגבעת זאב, מטודלה ומרפאת הסוכרת המושבה', מדריכה ומלווה את הדיאטניות החדשות בצוות שלנו. אני מאמינה שהתבוננות פנימית מאפשרת שינוי אמונות והתנהגויות בעזרתה ניתן לחרוש שבילים חדשים במוחנו שיאפשרו למידה והתפתחות.
"מאז ה-7.10 מנסה למצוא את הדרך לשרוד את המשבר בצורה אפקטיבית, שתצמצם את הפגיעה בי ובסביבתי עם שיפור החוסן הפנימי, עם חמלה עצמית, עם הכלה במקום האכלה ובחירה במקום בריחה".
אדמיניסטרציה
ליאורה כהן – "מחשבות חיוביות יוצרות מציאות טובה”
"אני תושבת בית שמש. התחלתי את עבודתי בכללית לפני 15 שנה כבת שירות לאומי במרפאת המשלט. לפני 8 שנים התחלתי לעבוד, במקביל ללימודים, במרכז בריאות הילד ביג. לפני שנתיים מוניתי למנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאת בריאות הנפש ילדים ונוער ביג בית שמש.
"מאז ה-7.10 צוות מרפאת בריאות הנפש נדרש להתמודד עם הקמת מוקד חירום וקליטת פניות מרובות של ילדים ונוער שפיתחו סימפטומים נפשיים, רגשיים ותפקודיים קשים בעקבות החשיפה לאירועים הטראומתיים. לי אישית בהתחלה היה צורך בהרגשת שליטה וכוננות ולכן נחשפתי יתר על המידה לחדשות ולמדיה. הרגשתי על בשרי את 'אשמת השורד'. לאחר שיחת חיזוק עם הממונה הישירה הבנתי שזה הזמן הכי חשוב להירתם ולהתגייס".
רזיאלה קאחו – "חשוב טוב, עשה טוב ואל תשכח להוקיר טוב למי שעשה לך טוב"
"אני תושבת צפרירים, נשואה לעוזי ואימא לחמישה ילדים ועשרה נכדים. 30 שנה בכללית, רוב השנים בתפקיד ניהולי. היום מנהלת 7 מרפאות במרכז ביג בית שמש. אני רואה בעבודתי שליחות ומשתדלת לסייע ולתת שירות ומענה לכל מי שזקוק לפתרון.
"ב־7 באוקטובר הייתי בעיצומו של טיול בר מצווה לנכדים בתאילנד, בני הצעיר היה בפסטיבל נובה ולמזלנו הרב חזר בערב שישי כדי להחזיר חבר, לאסוף חבר אחר ולשוב לפסטיבל, אבל בשל העיכוב הם נרדמו. אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אם.. לבי עם משפחות הנרצחים והחטופים".
מוגש מטעם: כללית מחוז ירושלים
