1. שובר שוויון. במערכת הבחירות לכנסת הנוכחית נפל דבר בדברי הימים הפוליטיים של ישראל: הקול הערבי נכנס עמוק אל תוך המיינסטרים הציוני, ובפרט אל תוך הימין הליכודי, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בערים ערביות במטרה למשוך אליו מצביעים. בנוסף, הרשימה המשותפת התפרקה, ולראשונה יש מפלגה מהמגזר (עם סיכוי ריאלי לעבור את אחוז החסימה) שמוכנה לתמוך בממשלה ימנית.
בירושלים, כמו במערכת השלטון הישראלית, הקול הערבי לא באמת השפיע על המאזן הפוליטי. בעוד בזירה הארצית קולות המצביעים הערבים נשארו באופוזיציה באופן אוטומטי, הרי שבבירה הם בכלל לא באים להצביע. תיאורטית, יש בירושלים מאות אלפי תושבים שיכולים להצביע בבחירות המקומיות (אך לא בארציות), אולם בכל מערכת בחירות עירונית הקולות שמגיעים ממזרח העיר מסתכמים באלפים בודדים. הסירוב להצביע נובע מטעמים אידיאולוגיים, כחלק מהסירוב לתהליך נורמליזציה שישראל מנסה להניע.
אלא שדווקא תחת כהונתו של משה ליאון מזרח העיר עובר התפתחות שלא היתה כמותה עשרות שנים. ההשקעות הכספיות של העירייה בתשתיות עלו באופן דרמטי בשנתיים האחרונות, ובכלל זה תוכניות מתאר וסלילת כבישים. גם בחיי היומיום העירייה מורגשת יותר מתמיד, וזה בא לידי ביטוי בשירותי ניקיון מוגברים, בבניית גני משחקים, וכמובן בחיסונים ובבדיקות הקורונה, וגם בסלי המזון ובעזרה שהעירייה נתנה שם.
לא יהיה מופרך להגיד שחלק מהתושבים, כפי שהם מעידים בעצמם, מרגישים יותר מחוברים לרשות המקומית. הנעלם הגדול הוא אם הקירבה הזאת תבוא לידי ביטוי בבחירות המקומיות ב־2023? האם נראה תורים ארוכים בקלפיות במזרח העיר, שעומדות שוממות כבר עשרות שנים? אם התרחיש הזה יתממש הרי שהפוליטיקה המקומית בירושלים תשנה את פניה ב־180 מעלות. מי שעשוי להרוויח מכך הוא כמובן ליאון, שאהוד במיוחד במזרח העיר.
2. נקמה ציונית. נדמה ששכחנו, אבל אך לפני חודשיים הסעירה חגית משה את הפוליטיקה הארצית. מי שנשלפה בן רגע על ידי נתניהו כדי להתמודד על ראשות הבית היהודי וניצחה, וקיימה משא ומתן ארוך עם בצלאל סמטוריץ' וברגע האחרון נשארה מחוץ לרשימות לכנסת, חזרה לתפקידה הישן והטוב בעיריית ירושלים. אלא שלהרפתקה הכושלת של משה יש מחיר פוליטי פנים מגזרי, בדמות סכסוך חריף עם יו"ר מפלגת הציונות הדתית.
כעת ניתן לחשוף כי מתחת לרדאר נפגש לאחרונה חבר המועצה יהודה פרוידיגר, מספר 2 של חגית בעירייה, עם סמוטריץ'. פרוידיגר הוא סוג של 'פוליטיקאי כלאיים' שנוצרו בבחירות האחרונות: איש מרכז הבית היהודי שבאישון לילה 'נחטף' לאיחוד הלאומי רק כדי להשתבץ בריצ'רץ' שעשו המפלגות הללו בבחירות המקומיות.
רשמית הוא אמנם שייך לסמוטריץ', אבל מעשית הוא יושב על הגדר. זו הסיבה שלאחרונה מפעיל עליו יו"ר הציונות הדתית לחצים אדירים על מנת שירתום עבורו את השטח הירושלמי נגד חגית משה, שכאמור הבטיחה לעשות את אותו הדבר עבור נפתלי בנט.
הסיפור האמיתי הוא מה שיקרה אחרי הבחירות. אם סמוטריץ' יצליח לייצר ברית עם פרוידיגר הוא עלול לפגוע במשה במקום שבאמת יכאב לה - עיריית ירושלים. פרוידיגר הוא ממלא מקומה של משה בוועדות רבות, מגבה אותה בכל החלטה ונותן לה גב בעירייה. אם הם ייפרדו משה תישאר כסיעת יחיד, וזה עוד בלי להזכיר את משרת הסגנית של ליאון, שעל פי ההסכמים הקואליציוניים היא עתידה לאבד בחודש יוני הקרוב.
3. דרך בצלאל. אם יש חבר מועצה שצריך להתעכב עליו הרי זה סגן ראש העירייה וחבר הכנסת המיועד מטעם ש"ס - אברהם בצלאל. הוא ממעט להתבטא ולהופיע בתקשורת למרות תפקידו הבכיר ברשות המקומית. מדובר באנטיתזה של הפוליטיקאי החרדי הממוצע - הוא עושה הרבה ומדבר מעט.
אולי בגלל זה הדרך שלו לצמרת כל כך מעניינת: בקדנציה הקודמת הוא שימש כעוזרו האישי של יו"ר הסיעה, צביקה כהן. בבחירות האחרונות החליט אריה דרעי למקם אותו ברשימה, ובהסכמים הקואליציוניים הגדיל לעשות והפך אותו לסגן ראש עירייה בשכר.
זה אולי המקרה הראשון של פקיד ברשות מקומית שהופך לסגן ראש עירייה בלי לעבור בדרך את התחנה הסיזיפית של חבר מועצה ללא שכר. ההתפתחות המעניינת ביותר התרחשה רק לפני מספר שבועות - באופן פתאומי החליט דרעי לשבץ את בצלאל במקום ריאלי ברשימת ש"ס, מה שיהפוך אותו בוודאות גבוהה לחבר כנסת.
ברחבי הארץ יש מאות נציגים מקומיים של התנועה שכבר שנים מחכים לטלפון המיוחל, שיבשר להם על כניסה לבית המחוקקים הישראלי.
מה גרם לשר הפנים להקפיץ את בצלאל מפקיד עירייה לחבר כנסת בתוך שנתיים? לאף אחד כרגע אין תשובה ולא מדובר באחד ממקורביו המובהקים. אולי זו הוכחה שכדי להתקדם בפוליטיקה לא תמיד צריך לשחק מלוכלך, אפשר פשוט לעבוד עבור הציבור והקידום ממילא יגיע.
