לילך וינשטוק, מכהנת כיו"ר הוועד של יישוב אלון שבות בגוש עציון, תפקיד אותו היא עושה בהתנדבות, לצד קריירה מקצועית כסמנכ"לית שיווק החברה לפיתוח גוש עציון. כשאנו שואלים אותה איך זה עובד יחד, היא עונה שהיא כבר מזמן הבינה שהעשייה הציבורית היא חלק ממנה.
לאחר מספר שנים כחברת ועד, בשנה האחרונה הפכה להיות היו"ר ונבחרה כעת ל־5 שנים נוספות.
וינשטוק (43) בכלל ירושלמית במקור. בעקבות נישואיה לאריה, יליד המקום ובן למשפחה שורשית בו, עזבה את העבודה במקום המפורסם ביותר בירושלים לאנשי תקשורת: הכנסת. "התחלתי את הקריירה המקצועית שלי בגילאי ה20- בתחום הפוליטי. עבדתי במשרד ראש הממשלה, משרד התיירות, כדוברת ויועצת של שרים", היא מספרת על תחילת דרכה. "ההריונות והלידות לצד האינטנסיביות של העבודה הפוליטית והממשלתית הציבו לי את סדרי העדיפויות מחדש. כיום יש לי חמישה ילדים".
אחרי הלידה הראשונה, כשהיא בהיריון שני, התחילה וינשטוק לנהל את אגף התרבות בגוש עציון, קידמה יוזמות עסקים והפיקה מאות אירועים. אחרי 7 שנים בתפקיד שבמהלכם גם הצליחה לסיים תואר שני ביעוץ ארגוני חיפשה אתגר חדש.
"חבר ששותף בחברה יזמית פנה אלי בהצעה לקחת על עצמי ניהול פרויקט של הקמת מתחם עסקים בשם 'הלולים'. זה מתחם עסקים שבמקור שלו היה לול תרנגולות והיום הפך לאבן שואבת לבעלי עסקים מכל האזור. לפני 5 שנים קיבלתי פניה מהמנכ"ל של החברה לפיתוח גוש עציון להצטרף לצוות החברה כסמנכ"לית שיווק, כחלק משינוי גדול שהחברה עושה . לא היססתי. התחברתי לחזון, למטרות ולעשיה".
מה התשוקה האמיתית שלך בתחום העיסוק שבחרת?
"העשייה הציבורית, והיכולת שלה להשפיע על פיתוח, בנייה ושגשוג של גוש עציון, זה משהו שממלא אותי. אני נהנית להסתובב בכל מיני מקומות ברחבי הגוש ולראות פרויקטים שהתפתחו וגדלו ולדעת שיש לי חלק ממה שהם הפכו להיות. זה נותן לי תחושת סיפוק. עם השנים הבנתי שגם כשרציתי להוריד את האינטנסיביות מהעבודה בכנסת למען משפחה, אני מבינה שהאינטנסיביות היא חלק ממי שאני. אני מרגישה זכות שהיום, גם תפקידי המקצועי בחברה לפיתוח מלא בעשיה ציבורית למען צמיחת גוש עציון וישוביו".
ספרי על האתגרים שאת מתמודדת איתם מה-7.10.
"התקופה הזו דרשה ממני כוחות שלא ידעתי שיש לי. בחברה לפיתוח היו הרבה עובדים שגויסו, בעיקר בתחום הנדל"ן והבנייה. מכיוון שאנו עובדים יד ביד היה טבעי שאכנס בנעליהם. גם תפקידי כיו"ר ועד היישוב, תפס חלק מאוד משמעותי בחיי בזמן הזה. התמודדנו בישוב עם חמש אבידות של בני המקום, גם של מעגלים שניים ומספר פצועים – לישוב של 750 משפחות זה הרבה מאוד. הלוויות, שבעות, קהילה בשיברון לב. היו לנו מאתיים משפחות מגויסים, קלטנו משפחות מקרית שמונה. התעסקות אינסופית בביטחון, כיתות כוננות. בוקר עד לילה. כל זה במקביל לבעל שמגויס למילואים באגוז בעזה וחמישה ילדים שהגדולה בת 13 והקטן בן שנתיים. נסכם בכך שהיה קשוח".
איך באמת התמודדתן, כנשות מגויסים, עם המצב?
"ההבנה שנשים חזקות בעורף מעניקות כח לחזית הביאה את כל הסביבה לסייע ולהירתם: בני נוער, חברות מסחריות, עסקים מקומיים, התייחסות מיוחדת של מקום העבודה, קהילה וכו'.. זה לא מחליף את הדאגה והמתח אבל כל יוזמה מחממת מאוד את הלב. יוזמה מרגשת במיוחד היתה של נשות חסידות קרלין שהכינו חבילות יפיפיות לשבת עבור משפחות מגויסים, זה נקרא פרויקט 'אשת חיל', לכל חבילה צורף מכתב אישי מאישה אחת לרעותה. המפגש הזה בין אישה לאישה שלא מכירה את האחרת, אך מכירה בהתמודדות שלה ומעניקה לה תשומת לב כחלק מערבות הדדית, ריגשה מאוד נשים רבות וחיזקה אותן".
סיפור מרגש שאת לוקחת איתך מהתקופה?
"עם תחילת המלחמה והמצוקה של החקלאים תושבי העוטף, יזמנו בחברה לפיתוח גוש עציון יריד מכירות של תנובת הדרום. חקלאים רבים התקשו להגיע למכור את מרכולתם ואנו סייענו להם באיסוף התנובה ממשקים שונים ובמכירת המוצרים. מעבר למתנדבים הרבים שביקשו לסייע, הציבור הגיע בהמוניו לקנות מתוצרת הדרום ולתמוך בחקלאים בשעתם הקשה. אחרי חצי יום כל הסחורה נגמרה. זה היה מאוד מרגש".
מהיכן שואבים כוחות בתקופה הזו?
"מהתגייסות הכללית של העם, הרוח הציונית ששבה לפעום. נתינה בלתי סופית שהיה ניתן לראות בכל פינה. גם כמובן מהילדים המדהימים שלי שנרתמו למאמץ הכללי. ואני חושבת שיותר מהכל, העובדה שאני כל הזמן בעשייה תמידית, זה מסית את המחשבות מדאגות מיותרות. לא היה לי זמן לחשוב ולדאוג".
משהו אופטימי לסיום?
העם שלנו יותר חזק מהכל. עברנו במהלך ההיסטוריה אין ספור ניסיונות את הכל ננצח, אבל רק יחד".
מוגש מטעם החברה לפיתוח גוש עציון
