"תודה אבא ואמא, בהצלחה במלחמה בקורונה": המציאות הלא פשוטה שנפלה על עלינו, מציבה משפחות שלמות במצב של אי ודאות. מי שמוצאים את עצמם מוצפים בחששות, שאלות ופחדים הם הילדים, שנעזרים בהורים שלהם כדי להתמודד עם הסיטואציה. אך מה קורה כאשר אחד ההורים נמצא בחזית המאבק בהתפשטות הקורונה – כחלק מהצוותים הרפואיים בעיר? וגם: איך בת 11 הפכה פתאום למעין אמא במשרה מלאה?
"אנחנו גאות מאוד באבא שלנו שיוצא לעבוד שעות ארוכות עם חולי הקורונה במחלקה המיוחדת שפתחו בבית החולים", כתב השבוע הלל (13) ורוני (10), בנותיו של לוי לוין, בן 39 אח ופארמדיק, שעובד ב'שערי צדק' כבר 13 שנה בתור אח מיון וגסטרו. "כמובן שיש קצת חששות אבל אנחנו מקווים שכולם יהיו בריאים ואבא ישמור על עצמו ועלינו. אנחנו מרגישות יותר רגועות ובטוחות כי יודעות שאבא מבין בזה והוא יכול להרגיע אותנו כשאנחנו חוששות".
הדרה חוריץ בת ה־11, בתה של נועה חוריץ, אחות ומנהלת המחוז ב'טרם - רפואה דחופה', לא הצליחה להסתיר את הגאווה הגדולה שלה באמה. "כשאת הולכת לעבודה שלך, במיוחד כשאת יודעת שזה מסוכן מאוד, את נותנת לי השראה", כתבה. "אני אישית לא רוצה להיות רופאה בגלל הדם, אבל אני רוצה לעזור לאנשים בדרך אחרת".
ילדים אחרים של רופאים בחרו לצייר להם ציורים, כמו זוהר בן ה־10, בנה של ד"ר קרן כהן־נחום, רופאת משפחה ב'כללית', שצייר רופאים נלחמים בנגיף הקורונה.
פתאום אמא בגיל 11
ומה קורה כאשר שני ההורים הם רופאים? זה המצב בביתם של ד"ר מיכל אליעז (38), רופאת ילדים בקופת חולים מכבי, וד"ר רן אליעז (39) קרדיולוג בהדסה מצור הדסה, להם חמישה ילדים - הגדולה בת 11 והקטן בן שנתיים. בזמן שההנחיות של משרד הבריאות משאירות את הילדים שלהם בבית, הם נאלצים לפקוד בכל יום את מקומות העבודה שלהם. "זה יוצר מצב שנטל הבית והמשפחה נופל על הבת הבכורה", אומרת ד"ר אליעז, "כל יום זו מלחמת הישרדות. ההורים של בעלי לא בארץ ואמא שלי בסיכון ואסור לה להיות ליד הנכדים, או לצאת מהבית".
הימים הארוכים בבית כבר נותנים את אותותיהם. "זה סיר לחץ. יש משימות של בית הספר, אז הגדולה עושה איתם שיעורי בית. אבל חוץ מזה הוספתי להם כל מיני דפי עבודה ולפני יומיים גם קניתי מלא משחקי קופסא. אתמול השעמום אפילו גרם לבכורה ללמד את האחים שלה את לוח הכפל".
ומה מספרת דניאל שהפכה למעין אמא בגיל צעיר? "אני מכינה לאחים שלי ארוחת בוקר ואנחנו אוכלים ביחד. אם הם לא רוצים הם לא חייבים, אבל הם צריכים לעשות את המשימות שלהם מבית הספר. אחרי שהם מסיימים הם יכולים לקרוא ספר או לעזור לי לסדר את הבית. אחר כך יש לנו זמן חופשי במחשב או בטלפון וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה.
"זה קצת קשה להיות בבית כל היום בלי ההורים, כשאני צריכה לשמור על האחים שלי, אבל אני יודעת שהם שלי עושים תפקיד חשוב ועוזרים לאחרים. כשממש אין לי כוח ואחים שלי מעצבנים אותי אני פשוט הולכת לחדר, מתעסקת בטלפון, או אפילו מתעלמת מהם".
