מה שקורה בשבועיים האחרונים במועדון הכדורגל של בית"ר זה לא פחות מאווירת סוף קורס. את אף אחד כמעט מקרב השחקנים המוכשרים של בית"ר, שוויתרו על הצעות מהפרמייר ליג ומהליגה הספרדית כדי ללבוש את החולצה עם סמל המנורה, לא ממש מעניין המצב העגום בטבלה והעובדה שהם עשויים להיות מוכתמים בירידת ליגה.
כולם כרגע מתנהגים כאילו הם עמוק בחלון ההעברות של הקיץ, מחפשים כל דרך אפשרית למצוא קבוצה קולטת שתבריח אותם מהספינה הטובעת של בית"ר ותחלץ אותם מאימת הגזירות של הנאמן, עו"ד יצחק יונגר. כולם חוששים מ־9 בפברואר, מן האפשרות שלא יהיה מהיכן לשלם להם משכורות. כולם מודאגים מהאופציה שעו"ד יונגר ואלי אוחנה יקראו להם ויסבירו להם שהם מקצצים 30 אחוז או יותר משכרם או שהמועדון הולך להליך של חדלות פירעון. כולם גם מבינים שיהיו כאן, אם לא יימצא רוכש, שחרורים חד־צדדיים.
מצד אחד, יש לא מעט קולות בבית וגן שאומרים שזה אך טבעי ואנושי שכל אחד ידאג לפרנסה ולקריירה שלו. בכל זאת, גם אנחנו וגם אתם, אם מקום העבודה שלנו היה עם חרב על הצוואר היינו מחשבים מסלול מחדש.
אבל יש גם צד נוסף למטבע. סיפור קטן, אמיתי לגמרי. יוסי מזרחי מאמן בית"ר סובל כבר כמה עשורים מכאבי תופת בברך, 'בזכות' הפציעות הרבות שלו כשוער בית"ר. כל רופא מתחיל או מומחה הורה בתקופה האחרונה למזרחי לקחת הפסקה מעבודה ולגשת לניתוח. זה אחלה אליבי למאמן הוותיק, להשתמש בעניין רפואי ולהימלט מהצרה הזו שבה הוא אמור לעשות קסמים ולהשאיר את בית"ר בליגה. מזרחי בחר, במודע, לקבל זריקות בברך על בסיס שבועי כדי שיוכל להמשיך להגיע לאימוני בית"ר, לבצע את עבודתו נאמנה, ובחלק אחר מהזמן להכין יחד עם סמי מלכה את קבוצת הנוער ולנהל את משחקיה, כי גם זה חלק חשוב מהחיים של המועדון.
אז בזמן שמזרחי נושך שפתיים וממשיך כרגיל, כל שני וחמישי שחקן אחר מספר לו שכואב לו פה וכואב לו שם. בחלק מהמקרים, נגיד בהגינות, אכן מדובר בפציעות שאין מה לעשות נגדן. בחלק יותר גדול מהמקרים, כל נזלת, כאב ראש או שריר טיפה מתוח הופך ל"אני לא יכול לזוז, לא יכול להתאמן ולא יכול לשחק". אף אחד בבית"ר לא פראייר. מזרחי ואוחנה מזהים מקילומטר מי פצוע באמת ואצל מי זו דלקת חריפה בשריר החשק. הבעיה שהסגל עמוס ממילא בשחקנים פצועים שנעדרים כבר תקופות ארוכות (עמית כהן, זריהן, מחיאס, בואצ'י, שנמצא באליפות אפריקה ועוד) שאי אפשר להטיל סנקציות על אף אחד ולהושיב אותו על הספסל או ביציע, כי במקרה כזה הקבוצה תעלה לכל משחק עם הנוער.
מה שמדהים ומרגיז באותה מידה זו העובדה ששחקני בית"ר סובלים מחוסר מודעות טוטאלי. שחקנים שבקושי חיברו פס אחד מוצלח בשנה או בשנתיים האחרונות פונים לסוכנים שלהם עם רשימת דרישות בלתי נגמרת הן ברמת השכר והן ברמת אורך החוזה ונוקבים בשמות של קבוצות סופר בכירות (הם בקושי שחקני הרכב בקבוצה שנאבקת על חייה, כן?) כמי שהיו שמחים להצטרף אליהן. שלא תטעו: מדובר בכמות שחקנים שנראה כי הם מנסים לברוח מהספינה הטובעת שיכולה להשלים הרכב בקבוצה בליגת העל. אנחנו לא חושפים אותם כרגע רק מהסיבה הפשוטה שבניגוד אליהם אנחנו לא מעוניינים שהקבוצה הזו תתפרק לגמרי.
"כל אחד כאן מנסה להציל את עצמו. איך רוצים שנישאר בליגה באווירה כזו?" אמר לנו השבוע גורם בכיר בבית"ר. "הם לא מבינים שבאנרגיות האלה הפכנו למועמדת מספר אחת לירידה. אנשים פה מתנהגים באנוכיות וישנים בעמידה, ואנחנו נשלם על זה מחיר שעשוי להיות כבד מאוד".
אוחנה ועו"ד יונגר בכל מקרה מקבלים כל הזמן פניות מקבוצות לגבי שחקנים. מכבי פתח תקווה רוצה את אדווין ג'אסי, חדרה את רוטמן, הפועל חיפה את גרצ'קין, מכבי נתניה את דגני. הבעיה היא שהקבוצות האלה מזהות את המצוקה של בית"ר ומציעות הצעות לא רציניות. כל מיני דברים בסגנון של "אתם, בית"ר, תשלמו שני שלישים מהשכר ואנחנו נשלם שליש", זה לא מה שיעזור לקופה הריקה בבית וגן וגם יחליש את הקבוצה מקצועית. אז אוחנה, בנימוס אומנם, סוגר כרגע טלפונים.
מה עם התכל'ס?
ככל שאנחנו מתקרבים לרגע שבו בית"ר תישאר בלי שקל בקופה ותיאלץ לבצע שורה של צעדים כואבים, מפלס האופטימיות אצל עו"ד יצחק יונגר עולה. זה נשמע קצת אבסורדי, אבל נובע מהטעם הפשוט שנאמן בית"ר מאמין או יודע שרגע לפני הדד ליין גם הצד של הרוכשים וגם משה חוגג יעשו פשרות כדי להגיע לגמר חתימה טובה. חוגג, צריך להזכיר, מעודכן בהתפתחויות און ליין על ידי עו"ד יונגר. בבית"ר נאחזים בעובדה שגורמים לא רציניים שהיו מחפשים להעביר את הזמן היו מנתקים מגע ומפסיקים לבקש מעו"ד יונגר תשובות, הבהרות ומסמכים. העובדה שכל אחד מהרוכשים הפוטנציאליים גם שומר בקנאות על חיסיון היא גם שביב של תקווה שאפשר להיאחז כי אנחנו למודי ניסיון רע עם כל מיני טרמפיסטים. ועדיין, כל הסיפורים והספקולציות חסרי רלוונטיות כשעניין התכל'ס לא מגיע, לפחות לא בשלב הזה, לכדי מימוש. "במונחים של כדורגל", אמרו לנו השבוע בבית וגן, "זה כמו קבוצה שמשחקת כדורגל מרהיב, עושה הכל על המגרש, אבל הדקות נוקפות ואין כדור ברשת. אנחנו כבר שבועות אומרים: 'זה יבוא', 'זה יגיע' ו'יהיה בסדר', אבל יצאה כבר הנשמה מההמתנה הזו".
עו"ד יונגר מנסה לשמור על עמימות בנוגע לצעדים שינקוט כדי להשאיר את בית"ר בחיים בהיעדר רוכש. באופן טראגי, אם לא יגיע לכאן טייקון, יונגר ושות' מתפללים ומחזיקים אצבעות שדודו דהאן ימצא קבוצה קולטת לירדן שועה. נכון שמקצועית יהיה מדובר באבידה עצומה לבית"ר, אבל אם עוד לא הבנתם, השיקול הכלכלי הוא הדבר היחיד שמעניין כרגע את אנשי בית"ר, גם אם המחיר בדיעבד יהיה היחלשות מקצועית וירידת ליגה. שועה, פוטנציאלית, אמור להכניס הכי הרבה כסף ממכירתו, ולכן הוא מסומן כפתרון לחלק נרחב מהבעיה.
בהיעדר רוכש יונגר לא יהסס לבצע שני דברים במקביל. הראשון הוא שחרור חד־צדדי של שחקנים שאמור לחסוך את שכרם. השני יהיה קיצוץ רוחבי של יותר מ־30 אחוז מהשכר. כאן צפויה מלחמת התשה לא פשוטה. מצד אחד, שחקנים ינסו לעמוד על הרגליים האחוריות כדי שלא להיפגע. מצד שני, עו"ד יונגר יסביר להם שסירוב שלהם לקיצוץ פירושו גזירה, שהיא כמעט גזירת מוות, של חדלות פירעון.
צמד המילים 'חדלות פירעון' הוא תסריט אימים אבל לא משהו מופרך לצערנו. בימים האחרונים המונחים האלה הופכים למשהו מוחשי ואפשרי יותר ויותר, פשוט כי אין שום פתרון אחר במידה שהמועדון לא ימצא רוכש או לא יזכה לשיתוף פעולה בדרישה לשחרור שחקנים ולקיצוץ כולל. אגב, העובדה שחדלות פירעון/פירוק נמצאים על השולחן רק מרחיקה רוכשים פוטנציאליים. אף איש עסקים מתחיל לא היה רוצה לשלם עבור נכס עשרה מיליוני יורו ויותר, כשברור לו שבעוד כמה חודשים הוא יוכל לרכוש את בית"ר מקופת בית המשפט בעשרת אלפים או בחמישה עשר אלף שקל.
גורם בכיר בבית"ר: "כל אחד כאן מנסה להציל את עצמו. איך רוצים שנישאר בליגה באווירה כזו? באנרגיות האלה הפכנו למועמדת מספר אחת לירידה. אנשים פה מתנהגים באנוכיות וישנים בעמידה, ואנחנו נשלם על זה מחיר כבד מאוד"
הייתם מצפים שמשה חוגג יזרים לבית"ר מנת חמצן לפחות עד לסיום העונה כדי להשאיר אותה כעסק חי, נושם ובועט שיהיה אפשר למכור אותו תמורת איקס מיליוני שקלים במקום לוותר עליה ללא תמורה במקרה של חדלות פירעון. אז זהו שחוגג כל כך מסובך בימים אלה בפרשייה הפלילית שלו כך שמרחב התמרון הכלכלי שלו צומצם כנראה לגמרי ובית"ר היא כנראה הדבר הכמעט אחרון שמעניין אותו, אז לבנות עליו כמי שיציל את העסק מאבדון זו משאלה חסרת סיכוי.
העיקר הליגה
השבוע הבא של בית"ר יהיה שוב כזה שהאוזניים מחכות לבשורות גואלות מעו"ד יונגר והרגליים אמורות להביא נקודות. ביום ראשון תארח בית"ר את מ.ס. אשדוד בטדי למשחק נוסף על שש נקודות. יוסי מזרחי נאלץ השבוע לקיים אימון עם תשעה שחקנים בלבד כי כל השאר חלו בשפעת (או לפחות כך טענו), אבל אף שבסגל כזה אי אפשר היה לקיים אפילו משחק סטנגה, המאמן התעקש לערוך למי שהגיע אימון של שעה ועשר דקות. מזרחי מנהל בשבועות האחרונים אינספור שיחות אישיות עם הסגל שלו. הוא מסביר לכל אחד שהוא משחק על העתיד המקצועי האישי שלו, שלהיות חלק מקבוצה שירדה ליגה זה גם כתם על הקריירה ובעיקר נפילה קשה לקבוצות שהן נטולות שאיפות קהל ושהשכר בהן הרבה יותר נמוך מזה שהוא התרגל להרוויח בבית וגן בשנים האחרונות. מזרחי כבר ראה הכל בחיים ובכדורגל, אך ספק אם הוא אי פעם נתקל בכל כך הרבה הרבה אנשים עם כל כך מעט תשוקה, אחריות אישית וחוסר יכולת טוטאלית לכבד את המקום שמפרנס אותם. אשדוד, נזכיר, עמוסה בשחקנים שמזרחי גידל במו ידיו, ובסיבוב הקודם היא עשתה לבית"ר בית ספר, ובנס המשחק באצטדיון הי"א לא הסתיים בתבוסה מהדהדת אלא בהפסד 'מכובד' של 2:0.
ביום רביעי בית"ר תצא לסמי עופר למשחק במסגרת שמינית גמר גביע המדינה מול מכבי חיפה. בימים כתיקונם זו היתה אמורה להיות חגיגה גדולה. לא תמצאו בכל ההיסטוריה מפגש גביע בין הירוקים לצהובים־שחורים שלא היה חוויה מהסרטים. בית"ר מנעה מחיפה זכייה בדאבל שלוש פעמים (1985, 1989, 2009), והירוקים ניצחו את בית"ר שלוש פעמים במסגרת חצי הגמר (1971, 1995, 2002). פרט לעובדה שמדובר במפגש שאינו כוחות, לאף אחד מהאנשים בבית וגן וגם לא לאוהדי בית"ר אין את הלוקסוס לצפות לנחת, דרמה והרואיות לקראת רביעי. צריך רק להתפלל שלא לאבד במשחק את הכבוד וחלילה גם לא שחקנים פצועים, שייגרעו מהסגל שגם ככה הוא מכווץ לגמרי, כמעט כמו כל דבר אחר במועדון הזה.
