רגע אחרי שהכדור שטל שטרית שיגר מהאגף השמאלי פרפר ברשת של הפועל מרמורק, מיהר המגן האשדודי של בית"ר נורדיה ירושלים לרוץ לעבר הגדר שמפרידה בין משטח הדשא לבין היציע, לתת נשיקה לחברה ירין ארביב ולאחר מכן - להרים את המבט לשמיים ולסמן עם האצבע המורה של יד ימין: "אמא, הגול הזה מוקדש לך".
הרצל שטרית, אביו של טל, צפה במחזה ממושבו בטריבונה הסמוכה ולא יכול היה שלא להתרגש מהמחווה של הבן לרעייתו המנוחה, אירית שטרית ז"ל, שרק יומיים לפני כן צוינו 13 שנים למותה בטרם עת מפגיעת גראד במבצע "עופרת יצוקה". האירוע, שנצרב בתודעה הקולקטיבית האשדודית כאירוע מכונן, נותר חקוק עמוק בליבו של הבן טל, שהיה בן עשר בלבד כשהתייתם מאמו האהובה.
"אמא מלווה אותי לאורך כל החיים, היא נמצאת איתי בכל רגע ובכל מקום וגם במגרש", מספר טל שטרית לראשונה על החיים בצל האובדן. "כשהייתי ילד ושיחקתי במ.ס. אשדוד היא הייתה מגיעה לכל משחק שלי, צועקת ומעודדת. זה היה החלום של אמא שלי כשהייתי ילד קטן, שאגדל להיות שחקן כדורגל. יש לי שלוש אחיות גדולות ואני הייתי בן הזקונים שאמא אהבה במיוחד וליוותה לכל מקום. מאז הטרגדיה אני מתאמץ גם כדי להגשים את החלום שלה. בכל פעם שאני עולה למגרש אמא נמצאת שם איתי".
וזה למרות שכבר 13 שנה היא לא נמצאת שם פיזית כדי לעודד אותך מהיציע. "הקשר שלי עם אמא נמשך גם אחרי המוות שלה. בכל משחק לפני שאני עולה למגרש אני מדבר איתה, לפני שהשופט שורק אני פונה אליה ומבקש ממנה שתהיה איתי. אני מרגיש שהיא מלווה אותי כל הזמן ושומרת עליי מלמעלה - ולא רק בתחום הכדורגל. יש דברים טובים שקורים לי בחיים ואז אני פונה אליה ואומר: 'תודה לך אמא'".
היום הכי עצוב
ב־29 בדצמבר 2008 סיימה אירית שטרית אימון בחדר הכושר "סווט סטאר" שבצפון אשדוד ועשתה את דרכה דרומה, לבית המשפחה שברובע ט"ו. הימים היו ראשית ימי מבצע "עופרת יצוקה" ובאשדוד רק החלו להסתגל למציאות החדשה כעיר על הכוונת של חמאס. האזעקה תפסה את שטרית בתוך המכונית שנסעה בשדרות בני ברית. היא עצרה את הרכב בצד הכביש ומיהרה לתפוס מחסה בתחנת אוטובוס קרובה. אלא שמדובר היה במחסה שלא באמת סיפק הגנה. הגראד שהתפוצץ לידה שילח רסיסים לכל האזור ואחד מהם פגע בה וגרם למותה.
"הקשר שלי עם אמא נמשך גם אחרי המוות שלה. בכל משחק לפני שאני עולה למגרש אני מדבר איתה, לפני שהשופט שורק אני פונה אליה ומבקש ממנה שתהיה איתי. אני מרגיש שהיא מלווה אותי כל הזמן ושומרת עליי מלמעלה"
המוות של שטרית הכניס עיר שלמה להלם. משפחת שטרית נחשבת לאחת המשפחות המוכרות בעיר: אירית עבדה כמזכירה בבית ספר מקומי וגידלה מאות תלמידים. אבי המשפחה, הרצל שטרית, נחשב לאחד מאנשי העסקים הבולטים של אשדוד, שימש במשך שנים כיד ימינו של חברו הטוב ג'קי בן זקן ואף מכהן כסמנכ"ל בינוי בחברת בנייה שבבעלות בן זקן. "זה אירוע היסטורי שקרה בעיר", אומר טל שטרית. "אלו היו בעצם הטילים הראשונים שנחתו על אשדוד ואחד מהם פגעה באמא שלי. תמיד מדברים על כך שאמא היא החלל הראשון באשדוד וזה גורם להזדהות הכל כך גדולה של האנשים".
עדות להשפעה העצומה שהייתה למותה על העיר ניתן לראות בכך שגם השנה, מקץ 13 שנה, נערך ביום השמיני של חנוכה מצעד הלפידים המסורתי לזכר אירית שטרית ומשך אליו מאות אנשים שצעדו ברחובות העיר והאירו את הדרך, לזכרה.
"זה פצע פתוח ואני מעדיף שלא לדבר על זה", אמר השבוע הרצל שטרית, שמאז מותה של רעייתו מקפיד ללוות את בנו לכל משחק. "כמו שלא דיברתי כל השנים אני מעדיף לא לדבר גם עכשיו. אם טל החליט שהוא רוצה לפתוח את זה אני מופתע, אבל תומך ומאוד גאה בו".
"אמא הייתה עמוד התווך של המשפחה", אומר טל שטרית. "והמוות שלה הוא כמו צל כבד על המשפחה. הוא ימשיך ללוות אתנו תמיד. אין יום שאנחנו לא חושבים עליה ואין אירוע בבית שהיא לא מוזכרת בו".
היית ילדון כשקרה האסון. עד כמה זוכרים דברים מגיל כזה? "אירוע כזה אי אפשר לשכוח, כמובן. אומנם הייתי רק בן עשר, אבל זה דבר שלא עוזב. באותו יום הייתי בבית יחד עם האחיות הגדולות שלי ופתאום הייתה שרשרת של אזעקות. נכנסנו לממ"ד וחיכינו. ידעתי שאמא נסעה להתאמן בחדר כושר והייתה בדרך חזרה הביתה אז חיכיתי שהיא תחזור".
ומתי הבנת שקרה לה משהו? "במהלך הערב לא אמרו לי מה קרה, אבל שמעתי כל מיני דברים ברקע. רציתי לפתוח טלוויזיה, אבל האחיות הגדולות שלי לא נתנו לי. לאט לאט התחילו להגיע אלינו אנשים הביתה והתחלתי להבין שמשהו לא טוב קורה. בשלב מסוים אבא חזר הביתה ולקח אותי ואת שלוש האחיות שלי לחדר הממ"ד, שם הוא סיפר לנו שאמא נהרגה. הוא לא ניסה להסתיר. ישר סיפר שהיה טיל גראד שנפל בעיר ואמא נהרגה. אני זוכר שהוא התחיל לבכות וכולנו בכינו יחד איתו. כל האחיות וכל האנשים שהגיעו חיבקו אותי ועודדו אותי, זה היה ללא ספק היום הכי עצוב בחיים שלי".
איך מתאוששים מכזו מכה? "זה מאוד קשה. ברמה האישית אני יכול להגיד שהרבה פעמים כשאני לבד זה מפרק אותי, בעיקר בתקופות שיש פחות הצלחות, אבל למזלי יש לי את אבא ואת האחיות שלי. הם נותנים לי את הכוח להתמודד. הטרגדיה הזו רק חיזקה את הקשר המשפחתי אצלנו, אבא דאג תמיד שנהיה מאוחדים. הוא נכנס לתפקיד של האבא וגם של האמא וזה מאוד מורכב".
מלחמת הישרדות
ובנימה שונה לגמרי - כדורגל. שטרית, שהגיע לנורדיה במהלך העונה, מהווה את אחד הפקטורים המשמעותיים בהתעוררות של מועדון האוהדים הירושלמי, שהתחיל את העונה בצורה קטסטרופלית אולם בשבועות האחרונים מצליח להתייצב. לפני שבועיים היה חתום שטרית על הגבהה שספק ליטפה את ראשו של החלוץ יונתן אייזן ספק נכנסה ישירות לשער, והעלתה את הקבוצה ליתרון מפתיע על כפר קאסם החזקה (מה שהספיק בסוף רק להפסד "מכובד").
השבוע הכדור שלו נגע כנראה בשחקן הגנה לפני שהגיע לרשת, אבל השופט רשם את השער על שמו אז אנחנו מאמצים את הקביעה וחוגגים איתו שער שני בתולדותיו כשחקן בוגרים. אלא שגם השבוע, למרות יתרון מוקדם של 0:2 על מרמורק מהצמרת, נורדיה איבדה את היתרון בדקה ה־93 והידרדרה למקום ה־17 בטבלה. "חבל לי על השער שספגנו עמוק בתוך תוספת הזמן", אומר שטרית. "היינו יותר ממחצית בעשרה שחקנים ונלחמנו חזק, אבל הכרטיס האדום הזה הרג אותנו. הרגשנו שהניצחון כבר בידיים שלנו וזה ברח רגע לפני הסוף וחבל. אלה נקודות קריטיות בשביל מאבקי ההישרדות שלנו".
לפחות השופט פרגן לך שער. "הייתי מעדיף שהשער הזה היה רשום על כל שחקן אחר, אפילו עצמי, אבל היה הופך לשער ניצחון. כנראה שנגזר עלינו להילחם העונה עד לרגע האחרון".
מלחמת ההישרדות של שטרית עם נורדיה באה במקביל למלחמת ההישרדות שלו עצמו ככדורגלן מקצוען. הוא צמח בפס הייצור של מ.ס אשדוד לצד שמות כמו דין דוד וסומן כהבטחה גדולה, אבל עד כה התקשה להגיע למקומות שצפו לו. הוא בן 23.5 וכבר עבר שמונה קבוצות כשחקן בוגרים. "החלום שלי זה להגיע לטופ של הכדורגל בליגת העל כי זה היה הרצון של אמא. אני מקווה שיגיע היום ואקבל הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמי גם ברמה הזו. בינתיים אני צריך להשקיע במאבקים שיש לנו השנה בנורדיה ואני מאמין שנוכל להישאר בליגה".
4 צפייה בגלריה
האבא, הרצל שטרית (במרכז) לצד החברה ירין ארביב ושמואל בוכריס. מגיע לכל משחק
(צילום: גלעד אימס)
אתה משדר אופטימיות, אבל המצב שלכם בנורדיה לא טוב. לא מדכא? "טוב לי בנורדיה, התנאים שיש פה מאוד טובים, יש הנהלה מסודרת, מתקן הצגה, ולמרות שאנחנו בתחתית יש אווירה טובה וכיף פה. אני מרגיש שיש שינוי מאז שהמאמן גדי כרמלי הגיע, יש דם חדש, קצב שונה באימונים, קצב שונה במשחק".
אבל זה לא בא לביטוי בתוצאות. "אנחנו משחקים טוב, נראים טוב, פחות יש תוצאות, אבל אני מאמין שגם זה יגיע. חסר לנו רק מזל. יש שחקנים צעירים וטובים שרוצים להוכיח את עצמם ורוצים להישאר בליגה. אף אחד לא רוצה כתם של ירידה. גדי מביא אתו הרבה ניסיון ואם נמשיך ככה לדעתי נישאר".
מנגינת נדודים
שטרית, מסכימים כמעט כולם, מביא איתו לא מעט כישרון ברגליים. מצד שני, הרזומה הבעייתי של מעבר קבוצות בלתי נגמר גרם לתהיות האם מדובר בטאלנט שלא מצליח להתייצב מנטלית ופוגע בעצמו במו ידיו. שטרית מבטיח שהוא כאן כדי לעבוד קשה עד שיביא את עצמו לרמות הכי גבוהות שהוא יכול וכדי להמחיש את זה הוא מספר על סדר היום שלו, שמסונכרן לגמרי עם צורכי הקריירה ומתחיל כבר בשעה 6:30 בבוקר, כדי שיספיק להגיע לירושלים לאימון ב־8:30. למזלו, בשבועות האחרונים המושבה הדרומית בנורדיה התרחבה כשלסגל הצטרפו איב בוכריס (הבן של שמואל בוכריס, מי ששימש שנים כעוזר המאמן במ.ס אשדוד) וינאי דוד (אחיו הצעיר של דין דוד), כך ששטרית זוכה לחברה בדרך: "בכל יום בתקופה האחרונה אני אוסף את איב בוכריס מאשדוד, אנחנו עוברים דרך מושב נהורה לקחת את ינאי דוד ומשם אנחנו ממשיכים לירושלים. חוץ מזה אני גם מאמן כושר אישי בסטודיו הביתי, כך שאני מקדיש את רוב הזמן שלי לספורט. הראש שלי לגמרי מכוון כדורגל".
יצא לך לנדוד המון בקריירה. מה לגבי קל"ב באשדוד? "הלוואי, אבל לא תמיד זה מסתדר עם מה שאני רוצה. לפני שנתיים שיחקתי באדומים אשדוד למשך תקופה קצרה. הייתי צריך להתחיל עונה חדשה, אבל בדיוק קיבלתי הצעה להתאמן ולנסות את מזלי בסקציה נס ציונה בליגה גבוהה יותר. הדברים לא הסתדרו לי שם, אבל אז כבר לא הייתה אפשרות שאחזור לאדומים אשדוד והמשכתי הלאה ובסוף חתמתי בטמרה שבליגה א' צפון".
אתה מכוון לליגות גבוהות יותר. כמה גבוה נראה לך שתוכל להגיע? "אני חושב שאני יכול לשחק בליגת העל. אני עוד צעיר ומאמין שזה יקרה, אבל בשביל זה אני צריך לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי. כדי להגשים את החלום לא התעצלתי ונסעתי עד לצור שלום וטמרה בצפון כדי לשחק כדורגל. אני מאמין שגם הזדמנות שלי תגיע".
אבא שלך הוא אחד האנשים הכי קרובים לג'קי בן זקן. לא יכולת לקבל קצת יותר צ'אנס במ.ס. אשדוד? "אני באמת לא נכנס לעניין הקשר של אבא עם ג'קי בן זקן. אני מאמין שעוד תהיה לי הזדמנות להיות שם, אבל מעדיף שזה לא יבוא מאבא אלא שאגיע מהדלת הקדמית. התחלתי את הדרך שלי במ.ס. אשדוד ואני מקווה שעוד אמצא את המקום שלי שם".
יש בך מרמור שלא קיבלת צ'אנס בקבוצה? "מרמור לא, אולי תחושת פספוס".
מה החלומות שלך? "להגיע לטופ של הכדורגל, להתפרנס מכדורגל ולעסוק רק בכדורגל. אני רוצה להגשים את החלום של אמא שלי ולהיות כדורגלן מוביל. הייתי משלם כל מחיר בעולם אם היא הייתה יכולה לראות אותי מגיע לדבר כזה".
