רגע לפני אישור תקציב הקבוצה, ברק אברמוב הודיע היום (ג') כי הוא יורדת מעסקת רכישת בית"ר. “הכנסתי את עצמי, באומץ רב, לעסקה מורכבת באופן חסר תקדים, ללא בדיקת נאותות, מתוך הסכמה לקחת על עצמי התחייבויות עתק שיצר המועדון. זאת, כאשר היו הבטחות רבות ושונות מגורמים כאלה ואחרים להירתם ולסייע", נמסר מטעמו של אברמוב.
"לאור התרחשויות הימים האחרונים, ובפרט העובדה שגורמים שונים שהבטיחו להירתם ולסייע פשוט התאדו ברגע האמת, לאחר שהתנאים המוקדמים שהוצהרו מהיום הראשון לא התקיימו ולא יתקיימו ולאור התנהלות לא מקובלת מצד צדדים הקשורים לעסקה, החלטתי כי יש גבול ונחצו כל הקווים האדומים האפשריים. משכך, החלטתי לסיים את המשא ומתן ולרדת מהאפשרות לרכוש את המועדון. אני מאחל הצלחה רבה לבית"ר ירושלים, שיקרה לליבי ואהובה עליי. מייחל להצלחת הקבוצה ואתרום לה בעתיד, באהבה וברוחב לב”, הוסיף.
קראו גם:
אתמול בערב, סימס ברק אברמוב הודעה לידידו, אוהד בית"ר: "אני יודע שירידה לליגה א' זה תסריט אימים אבל כבר עשיתי הכל ואף אחד לא עוזר לי". אברמוב הוא קצת כמו הלקוח קלארשו במערכון של הגשש החיוור. הוא מתחנן שיגידו לו כמה ולמה וכל רגע נולד סיפור חדש. אף אחד למשל לא עדכן אותו שחמשת מיליוני השקלים לקופת החילוט הם מכיסו הפרטי בזמן שהיה בטוח שהם מהתקציב השוטף של בית"ר. עיריית ירושלים אמרה לו ש"היא לא תיתן לבית"ר ליפול" אבל גם הוא וגם הם ידעו מראש שערבות בסך 10 מיליוני שקלים לא תהיה פה.
אברמוב כמונו וכמוכם לא מבין למה חוגג לא הולך לפירוק וגם לא חי בשלום עם זה שהנאמן עו"ד יצחק יונגר צריך לקבל אקזיט בדמות 1.7 מיליוני שקלים כעמלה על המכירה של בית"ר.
אבל בסוף, מה ששבר את אברמוב, אומרים מקורביו זו העובדה שמכל הכסף הזה לא יישאר כמעט כלום לחיזוק הקבוצה. הוא היה אמור להיכנס לעיסקה שבה הוא מפזר 14 מיליוני שקלים ומתחזק קבוצה שהיא ארגז כלים כמעט ריק.
מעכשיו ועד מחר בשעה 12 הרגע בו תיגש בית"ר לבקרה התקציבית יהפכו את העולם כדי למצוא דרך שלישית ובמקבילם להתחנן אברמוב שיחזור בו. זה כמעט קלוש. בית"ר קיבלה את כל ההארכות האפשריות ואיחרה את הרכבת. היא הפסידה לאגו של משה חוגג שסירב ללכת לפירוק וגם פסל על הסף לתת את זכויות הניהול לאלי אוחנה או פרסונה אחרת להעביר תקציב מינימום ואז אחרי שהראש מעל המים לנהל מו"מ עם רוכש פוטנציאלי, אברמוב או מישהו אחר.
יש כאן חורבן בית טוטאלי וטרגדיה ספורטיבית עצומה אבל גם צדק פואטי לא קטן. חוגג בחש כל כך הרבה גורמים עד שבסוף נשרף לו התבשיל. אם היה מצליח, זו היתה הוכחה חותכת לכך שבמדינת ישראל ובכדורגל הישראלי בפרט אין דין ואין דיין. השאלה הגדולה היא איך מסתכלים בעיניים של 400 אלף אוהדים, איש ואישה נערים וילדים שאיש אחד, השתין גם עליהם מהמקפצה והטביע את האהבה הכי גדולה של החיים שלהם.
