זה היה אמור להיות הקיץ של מיכאל אוחנה. קצת בגלל שבהיעדר שחקני רכש משמעותיים ויקרים שלא נחתו בבית וגן אוחנה נותר הנכס הכי משמעותי כאן, לפני שנתיים משה חוגג שילם עליו 2.5 מיליוני יורו. קצת בגלל שאוחנה, אחרי שנתיים במועדון שלא התפתחו לשום מקום בגלל פציעה ארורה, היה צריך לשבור השנה את המנחוס. וכן, גם בגלל שלא יכול להיות שכמות כישרון כזו תלך לאיבוד. אבל מתברר שבכדורגל, כמו בחיים, עדיף גרם אחד של מזל מאשר קילוגרמים של שכל וכישרון. הסיפור של אוחנה הופך משנה לשנה לטנובלה מסובכת שלא באשמתו, שבה העלילה כל פעם מקבלת טוויסט שלילי חדש. כל זה בזמן שגם בית"ר וגם השחקן עצמו לא אחראים במאומה לנאחס הזה.
במשך שבעה חודשים תמימים במהלך העונה שעברה אוחנה סבל מכאבים מציקים בברך. כאלה שהפריעו לו בתנועה, כאלה שלפני, תוך כדי ואחרי משחקים הפרצוף שלו היה מתעוות מכאב. בהתחלה חשבו שזה עניין פסיכולוגי. בכל זאת, אחרי שתי פציעות קשות בברך (ברך שמאל כששיחק בבאר שבע וברך ימין בבית"ר) אין ספורטאי בעולם שלא יהסס לפני כניסה לתאקל או ינסה לחמוק כששחקן הגנה ינסה להיכנס איתו לעימות פיזי. הגוף באופן אוטומטי מגן על עצמו. אבל לא משנה כמה בדקו לעומק את ההתנהלות של אוחנה על המגרש, ואחרי לא מעט שיחות איתו עצמו, המסקנה היתה שהבעיה היא לא מנטלית אלא עניין רפואי גרידא.
המסקנה המתבקשת היתה שמספר 11 של בית"ר זקוק למנוחה ולפיזיותרפיה, זאת אחרי היוועצות עם ד"ר אנדי ויליאמס, הרופא הלונדוני שניתח את אוחנה. הבעיה היתה שבית"ר בעונה שעברה היתה בסיטואציה בלתי אפשרית, עם פתיחת עונה רעה, חילופי מאמנים, סאגת בן חליפה, ובאדיבות הקורונה גם הדבקה המונית בבית וגן, סיטואציה שיצרה מצב של משחק אחת ליומיים-שלושה. המועדון לא היה יכול להכיל גם את חסרונו לתקופה ממושכת של אוחנה, וגם השחקן עצמו, שממילא מרגיש שהוא חייב לפרוע את השטרות על הסכום המפלצתי ששילם חוגג לאלונה ברקת עבורו ולא היה מעוניין להיגרע ממצבת השחקנים. הפתרון שנמצא, בתקווה שיימצא מזור לבעיה בברך, הוא גלולות של משככי כאבים. הגלולות הללו מכילות חומר מאלחש שמרדים את המקום הכואב.
אז אוחנה שיחק והתאמן עם המשככים, שבשלב מסוים פרט לכך שהרדימו את הרגל פשוט הפסיקו להשפיע. חשוב לציין שבכל תקופת הזמן הזו אוחנה התמודד עם תסבוכת לא קטנה. מצד אחד הקהל, התקשורת, המאמנים והנהלת בית"ר לא הבינו איך שחקן עם כמויות כאלה של כישרון נראה כמו הצל של עצמו. מצד שני אוחנה נמנע מפעולה פשוטה משום שיש לו כאבים, כך הוא מסביר, והוא זקוק למנוחה. ובתווך השיחות הטרנס אטלנטיות לדוקטור ויליאמס מלונדון שביקשו פתרון לבעיה.
רק בריאות
בסוף אפריל אחרי שאוחנה ביקש לצאת למנוחה כדי לטפל בברכו בגלל שהקבוצה הבטיחה את הישארותה בליגה היתה החלטה של משה חוגג ושות' שצריך לבדוק את האפשרות לקצץ בשכרו של מספר 11. אוחנה סירב בתוקף. בבית"ר בדקו גם את האפשרות להשאיל את אוחנה לקבוצה אחרת, אבל חזרו בהם בגלל שזו העונה האחרונה שלו בחוזה וזו ברכה לבטלה.
בצר לו אוחנה ניסה כל דרך אפשרית לאבחן את הבעיה ולטפל בה, כולל בדיקת אם־אר־איי, שיצאה תקינה לחלוטין, ובעצה אחת עם הצוות הרפואי של בית"ר וד"ר ויליאמס הוחלט על טיפולי פיזיותרפיה. בשבועיים האחרונים אוחנה מגיע לבית וגן כל יום בשש וחצי בבוקר ועובר טיפולים מפרכים אצל פיזיותרפיסט ששמו אייל אליהו, מומחה בשיקום פציעות. אוחנה לא נמצא במסגרת הקבוצתית ובגלל הפציעה שלו עובד באופן פרטני. בשיחה שקיים עם המאמן ארווין קומאן אמר ההולנדי לשחקן כמה תובנות שאמורות היו לטעת באוחנה אופטימיות.
"עם כל הכבוד לכדורגל הבריאות היא מעל הכל", אמר קומאן. "אף אחד פה לא עומד לך עם סטופר. אני מסתכל על השחקנים שלי קודם כל כבני אדם. הייתי כדורגלן, עברתי פציעות, זה מתסכל וזה יכול להוציא מהדעת, תנסה לבוא לסיטאוציה הזו עם גישה וינרית ולנצח. אני מחכה לך". את אותן מילות עידוד אמר למיכאל גם אלי אוחנה. ובכלל, בבית"ר יש גישה אחידה של תמיכה בלתי מסויגת בשחקן. "הלב יוצא אליו. פשוט כואב הלב כמה חוסר מזל יש לבנאדם", אומרים גורמים במועדון. "אנחנו כבר לא בשלב של לבדוק מתי הוא יחזור ומתי תהיה התפוקה שלו, רק שירגיש טוב, שיחזור לעצמו, והלוואי שגם יתרום למועדון לפני בית"ר, בשבילו ובשביל הקריירה שלו", אמרו לנו בבית וגן.
רק בגלל הרוח
אוחנה, בהחלטה משותפת עם ההנהלה ועם קומאן, לא יצא עם בית"ר למחנה האימונים באוסטריה והוא ימשיך בטיפולים ובשיקום בשלושת השבועות הקרובים. לא נעים להגיד, אבל גם אוחנה יודע שהוא הגיע לשלב שבו העונה הזו היא קריטית מבחינתו. גם ובעיקר בגלל שאחרי שנתיים של בעיות רפואיות וחוסר מזל יש מי שחסר סבלנות לראות אותו פורע לפחות חלק מהשטרות של הצ'ק ששילם עליו חוגג. אבל יש כאן עניין נוסף, מהותי לא פחות: בית"ר בתמהיל הנוכחי שלה עם שמיכה כל כך קצרה ומעט מאוד שחקנים ישראלים בכירים זקוקה מאוד לתרומה של אוחנה.
אף אחד לא רוצה להגיע למצב, תסריט אימה מבחינתו של השחקן, שבו חלילה אוחנה מנסה להתגבר על הברך הבוגדנית שלו במקום על בלמי היריבות לאורך כל העונה הקרובה ואז בקיץ הבא מוצא את עצמו בגיל 26 וחצי משוחרר מבית"ר ומתקשה לפלס מחדש את דרכו לקבוצות טובות בליגת העל. השבוע, כשבית"ר קיימה בחגיגיות צילומים של המדים החדשים לעונה הקרובה, אוחנה היה במצב רוח טוב. הוא עודד את כל מי שניסה לגלות כלפיו אמפתיה והבטיח שהכאבים בברך הם תקלה זמנית. אוחנה, איש מאמין וחזק מאוד מנטלית, ממשיך להילחם כמו אריה על השיקום הפיזי שלו, ואולי רק בגלל שהוא מסרב להרים ידיים בסוף הוא עוד יחזור בגדול. ואולי לא.
