1. "אתה יוצא לקרב עם מי שיש לך, ואני מאמין בשחקנים שיש לנו, במאמנים ובמועדון. אני לא רוצה להשמיע תירוצים. לא הופענו למשחק ולא שיחקנו כדורסל", זה מה שאמר רטין אובסוהאן בסיום ההפסד של הפועל ביום שני לבני הרצליה 85:79.
המשחק הזה הוא קריאת השכמה עבור כל מקבלי ההחלטות בהפועל. שלושת הנצחונות הרצופים של יותם הלפרין, רצף שנשבר בשני האחרון, היו קצת פאטה מורגנה. אפקט של מאמן חדש, סוג של המון רצון ומחויבות של השחקנים שהבינו שאחרי שמאמן שילם בראשו אין מקום לתירוצים וטעויות ורוח של 'בואו נוציא את העגלה מהבוץ'. אבל קבוצה רצינית, בטח הפועל שמכוונת גבוה, לא יכולה לבנות על אפקטים לאורך זמן. אם יש מישהו, אגב שהיה ברור לו שהבלון הזה יתפוצץ הוא הלפרין עצמו שמכיר מקרוב את כל החסרונות של הקבוצה הזו.
הלפרין למרות ההפסד ביום שני עושה עבודה מצוינת בכלים המוגבלים שיש לו. הוא שולט בשחקנים, הוא מקבל מהם ריספקט הוא מאד בקונטרול כל הזמן מצרך נדיר בסיר לחץ כמו זה של הארנה. אבל צריך גם לזכור שלהלפרין יש אחריות כבדה על כך שהפועל נבנה בצורה כל כך לא טובה בקיץ הנוכחי. היעדר מספר 5 והנפילה עם ת'ון מייקר, היעדר רכז לצדו של אובאסוהן, חוסר היציבות של הזרים. כל האלה הם תיק שלו בדיוק כמו של גיא הראל של אייל חומסקי ושל אורן עמיאל. קצת דומה לברק יצחקי ממכבי תל אביב כדורגל. כמנהל מקצועי יצחקי בנה את הקבוצה ועכשיו נקרא לשירות מילואים כדי לחלץ אותה מהבוץ שהסגל שהוא בנה נכנס אליו. הלפרין לא שונה במאומה.
אלא שבמסגרת ההקבלה, בעוד במכבי תל אביב כדורגל הופכים כל אבן כדי למצוא מאמן בעל שיעור קומה שייקח פיקוד על הספינה, בהפועל החליטו לפחות נכון לשבוע האחרון, לא להחליט. יש לא מעט מאמנים אירופאים טובים יותר או פחות שהוצעו לקבוצה ועם אף אחד מהם לא נרשמה התקדמות. בגזרה הישראלית, לא ברור למה בארנה שוללים על הסף מינוי מאמן ישראלי. עודד קטש הוא המועמד האידיאלי ואנשי הפועל הוכיחו מספיק פעמים שהם שמים את הפנקסנות בצד ודואגים לטובת המועדון. במקרה של קטש, הם מסרבים להירגע. אבל גם אם קטש הוא בגלל הנטישה ליוון פרסונה נון גראטה, וגם אם מתעקשים על מאמן זר, צריך לחתוך עניינים. במידה רבה מאד, הנטישה של קטש והכישלון עם אדומייטיס, משתקים את היכולת של הנהלת הפועל לקבל החלטות. זו אותה הנהלה שעשתה קסמים בשנים האחרונות ביכולת לשדרג את הקבוצה באמצע העונה, להנחית כאן את ג'רמי פארגו למשל ולעשות שורה של מהלכים שהם מופת בניהול. השנה הכל נעשה בחטף ובפזיזות ובאותה נשימה עד כמה שזה סותר בהססנות. ככה נראית הקבוצה על המגרש: משהו בין הפסטיבל מול חולון לסקנדל בשני האחרון.
"בעמדת המאמן, ביום שיהיה משהו רלוונטי אני מניח שישאלו לדעתי ויתייעצו איתי", אמר הלפרין בתחילת השבוע. "ברמת השחקנים אנחנו בשוק כל הזמן בלי קשר למצב וברגע שיתאים משהו אנחנו נפעל". לזכותו של הלפרין ייאמר, שהוא טוטאלי לטובת המערכת. אין לו אינטרס סמוי או גחמה פרט לניסיון לנצח כל משחק שהוא מאמן ולקוות שהנהלת הפועל תמצא מאמן מתאים. הם לוקחים את הזמן.
2. "הוא לא הכי מוכשר אבל רוצה יותר מכולם" אמר הלפרין בשבוע שעבר על איתי שגב. זה כנראה משפט שמקפל בתוכו בצורה הטובה ביותר את הצרה שיש להפועל בעמדת הסנטר. אז שגב רוצה ומשתדל ואין שום סיבה לבוא אליו בטענות, בטח ששגב סיים את המשחק מול הרצליה עם 12 ריבאונדים. אבל, וזה אבל גדול, הפועל חייבת ביג מן והיא לא מוצאת כזה כי השוק דל ומשום כך כל שחקן שמחפש קבוצה מקבל המון הצעות. אם זה לא מספיק, אקיל מיצ'ל שסומן, עדיין לא שוחרר מקרשיאקה והוא בכל מקרה זוכה למספר הצעות מהליגה התורכית.
3. אלה כאמור לא הצרות היחידות של הפועל שלושה שבועות לפני משחק העונה שלה מול קריאשקה באירופה. הזרים של הלפרין מופיעים משחק כן משחק לא וקשה מאד לבנות ככה מדינה. אז נכון, אובאסוהן בכושר נהדר, וזה מעודד במיוחד נוכח העובדה שהוא היה האיש הכי עצוב בהפועל כעמיאל עזב ושיחה צפופה עם הלפרין החזירה לו את הצבע ללחיים. אדאמס עושה את שלו, אבל מולם אפשר למנות את בנט סיפק במשחק האחרון 4 נקודות, קילפטריק 2 בלבד, גייטס שומר על בינוניות ואדם אריאל אולי בעונה הכי חשובה בקריירה שלו לא מצליח לפרוץ.
הלפרין. הסגל הבינוני זה גם תיק שלו
