לפני יותר מחודש, כשעומר אצילי סיים את דרכו בליגה הקפריסאית והתלבט בין ההצעות של מכבי חיפה ובית"ר, התקשרו אליו המאמנים של הצהובים־שחורים, סלובודן דראפיץ' ושי ברדה. השניים, נזכיר, הם אלה שאצילי חב להם את הפיכתו משחקן מבטיח לכוכב על בכדורגל הישראלי. לפני חמש שנים הם הפכו אותו בגיל 22 לקפטן בית"ר, נתנו לו את המפתחות של המועדון ושדרגו אותו מהבטחה למוצר מוגמר. "אנחנו זקוקים לך, אנחנו ניתן לך את ההגה של הקבוצה. אתה מכיר אותנו ויודע שתפרח ותשים מאחוריך את כל התקופה הקשה שעברת", אמרו לו.
אצילי אמר תודה, הזכיר שהוא מעריך מאוד את מאמני בית"ר ושלא ישכח להם לעולם את קפיצת המדרגה אצלם, אבל גם הוסיף שהוא מתלבט, שההצעה מחיפה קוסמת אבל גם הרצון לחזור לבית"ר, שהוא צריך להתבשל עם עצמו עד שישתכנע מהי ההחלטה הנכונה. במקביל לדברים האלה נכנס לתמונה גם משה חוגג, שהגיע לביתו של אצילי עם נחיתתו של הקשר לפני כחודש ב־7 בינואר.
"אני ואוהדי בית"ר מוכנים לעשות הכל כדי שתגיע", אמר הבוס לשחקן. חוגג גם שלף הצעה כספית מפתה, 300 אלף דולר לעונה, פחות או יותר מה שהציע לו יעקב שחר. הבעיה היא שחוגג בנה על הכסף של חמד בן חליפה, שבינתיים מתברר ככתובת על הקרח. חוץ מזה, בחיפה אצילי יקבל מענק אליפות, מענק גביע ומענק עלייה עתידית לצ'מפיונס ליג. בית"ר לא יכולה להציע דברים כאלה. חוגג, בכל מקרה, ראה באצילי סוג של מהלך על הכתר. ראשית, כי בהחלט מדובר בשובר שוויון במונחים ישראליים.
שנית, אחרי שבקיץ חוגג ואצילי בתיווך הלה פמיליה כבר סגרו הכל ויוסי בניון טרפד את המהלך מטעמים ערכיים ובנימוק ששחקן שהיה חשוד בבעילת קטינה לא יכול לקבל הכשר מהמועדון (הגם שהסיפור הזה נגמר בלי כתב אישום), חוגג היה נהנה להראות שהשלים את המהלך בהיעדרו של בניון. שלישית, זה כנראה היה פותח לכולם את התיאבון אם יריית הפתיחה של בן חליפה היא תכשיט כמו אצילי.
בעוד בבית וגן האשימו את לה פמיליה שהזהירו את אצילי שלא יגיע לבית וגן, כי הם, במסגרת המאבק עם חוגג בגלל השידוך עם בן חליפה, ימררו לו (לאצילי) את החיים, העניין הזה הוכחש נמרצות על ידי חברי הארגון, אבל הנרטיב נשאר. אצילי גם גילה כי בסמוך לביתו של סוכנו רונן קצב ושל בני משפחתה של אשתו אור אצילי רוססו גרפיטי של אוהדי מכבי חיפה עם הכיתובים: "אצילי, אשתך סלחה, אנחנו לא" ו"אצילי הפדופיל ד"ש מחיזבאללה", תזכורת לשיר ששר אצילי כששיחק במכבי תל אביב, שבו כינה את מכבי חיפה בשמו של ארגון הטרור האיראני־לבנוני.
אצילי הבין שבעוד שחר וברק בכר מצד אחד ודראפיץ' את ברדה וחוגג מצד שני מוכנים להעניק לו עולם ומלואו עבור שירותיו, ביציעים של טדי וסמי עופר הוא לא בדיוק אישיות רצויה. אז הוא הלך אחרי הכסף, האפשרות לזכות בתואר, וכמובן הדחף להישאר, אחרי מכבי תל אביב, ברף של מועדונים שנלחמים על התואר. היה כאן גם עניין רגשי: הצ'אנס לגזול תואר לטובת הבית החדש בירוק ממיץ' גולדהאר, האיש שזרק אותו מקרית שלום, הלהיב את הקשר.
לא סמל ולא אות
"אצילי פתח את עיניי בכל מה שקשור לסמלים בכדורגל הישראלי של היום", כתב חוגג בפוסט שנועד להסביר איך פספס את הקשר. זה היה טקסט מנותק מהמציאות. אצילי הוא לא סמל של בית"ר. אי אפשר להזכיר אותו בנשימה אחת עם מלמיליאן, אוחנה או יוסי מזרחי. גם לא עם דן איינבינדר. אפרופו איינבינדר, קשר הפועל תל אביב הוא אחד האנשים הכי קרובים לאצילי, כמו גם חנן ממן. הוא ראה איך שניהם נזרקו מבית"ר בבושת פנים, ממן עם פיצוי כספי ובלי שום ניסיון כן להשאיר אותו בבית וגן, איינבינדר בסאגה מכוערת שהיא כתם בקדנציה של חוגג כבעל בית. בקיצור, בטח לא ממן ולא איינבינדר המליצו לאצילי להגיע לבית"ר. בדיוק להפך. אגב, האכזבה של חוגג היתה מתחלפת בשמחה גדולה אילו היה מציע לאצילי 20 אחוזים יותר בתלוש השכר.
בין לבין החל בחיפה פסטיבל אצילי. השחקן שרק לפני כמה חודשים קרא לבית החדש שלו חיזבאללה אמר שהוא "נרגש להגיע למועדון גדול", התנצל על 'שיר החיזבאללה' והתחדש בחולצה מספר 9. במקביל יעקב שחר עקץ את מיץ' גולדהאר ואמר בשידור רדיו ב־103: "גולדהאר לקח ממני שחקן (אלירן עטר) שבזמנו היה מעורב בכל מיני דברים שבגינם אולי אחרים לא היו לוקחים אותו".
אצילי קיווה בינו לבין עצמו שפרשת הקטינות, העליהום התקשורתי (יש שיגידו המוצדק), הכרטיס האדום שקיבל ממכבי תל אביב והגלות בקפריסין, שבה סבל מכל רגע, מאחוריו, שהוא חוזר לביצה המקומית כדי לחגוג בדיוק כמו בשתי העונות הקודמות אליפות, שאוהדי חיפה ישכחו לו את ההקנטות כי הוא אחד משלהם, ושעם כמה הצגות על כר הדשא אוהדי הכדורגל בארץ ישכחו לו את פרשת הקטינות. ובכן, אפילו הוא לא שיער בנפשו שהזמן לא תמיד מרפא הכל, וגם אם כן, צריך סבלנות ועור של פיל.
הכל הפוך
מאז שהגיע לחיפה הצרות של אצילי לא נגמרות, רק מקבלות עוד ועוד פיתולים בעלילה ממש כמו טלנובלה. זה התחיל עם רימון הלם שהושלך לבית הוריו על ידי, על פי החשד, שני אוהדי מכבי חיפה. אבל גם על כר הדשא התברר לאצילי שהוא לא בדרך ללקק דבש. הסימן הבולט לכך היה במשחק העונה בין חיפה למכבי תל אביב. אצילי נכנס בשלהי המחצית השנייה, ומאז הצהובים־כחולים השתלטו לגמרי על כר הדשא, אחרי שחיפה היתה זו שהכתיבה את הקצב. אצילי וחבריו סיימו את המשחק הזה בבכי, עם שער ניצחון של האלופה בפנדל וצימוק פער משמונה נקודות לחמש נקודות בלבד.
תוך כדי תנועה החלו גם הביקורות על ההחתמה של אצילי בחיפה. איתמר צ'יזיק, מנכ"ל מכבי חיפה לשעבר, אמר שחיפה לא היתה זקוקה לו. אחרים, גם אלה בקרב אוהדי חיפה שצהלו עם הגעתו של הרכש החדש, תהו למה בכר לא בחר בחלוץ שיתחלק בעומס עם ניקיטה רוקאביצה (שבינתיים נפצע) וצ'ירון שרי, הברומטר של חיפה, שעד הגעתו של אצילי היה עם חמישה שערים וארבעה שערים (עד לדרבי מול הפועל חיפה, ששוחק אחרי סגירת הגיליון), ומאז שאצילי הגיע לא הרכש מקפריסין ולא שרי (מועמד לשחקן העונה עד המחזור ה־16) מצליחים להביא פרנסה לבכר ושחר.
ביום שני אצילי מגיע לטדי. הוא כבר פגש מספיק אקסיות (בליגה, לא משהו אחר) כדי שלא יתרגש מההגעה לירושלים, המקום שממנו הפך להיות כוכב כדורגל. במציאות שבה הפער ממכבי תל אביב כבר מחיק לגמרי נראה שאם הוא לא יתחיל לספק את הסחורה לא הקומץ של הקופים הירוקים יעמדו לו עם סטופר אלא גם הצוות המקצועי והניהולי בחיפה. דראפיץ' וברדה ינסו להרוס לו את מצב הרוח לשבוע נוסף לפחות. הוא עצמו ישאל אם הבחירה בכפר גלים על פני בית וגן היתה עוד החלטה רעה בשורה ארוכה של דברים רעים שקרו לו בחצי השנה האחרונה.
