אלי אוחנה יסיים בתום העונה חוזה בן חמש שנים כיו"ר/נציג בעלים/מנהל מקצועי בבית וגן. בערפל ששורר בבית"ר קשה לדעת אם אוחנה יישאר במועדון, אבל זו הזדמנות טובה לבדוק מה בעצם קיבלנו מהסמל הגדול ביותר בתולדות בית"ר בחמש העונות האלה, כל זאת בזמן שאוהדים ואנשי תקשורת נהנים, לעיתים בצדק ולעיתים לא, לבוא אל אוחנה בטענות.
5 צפייה בגלריה
אלי אוחנה
אלי אוחנה
אלי אוחנה
(צילום: עוז מועלם)
אוחנה הגיע לכאן כמינוי של אלי טביב, שיצא מגדרו כדי להחזיר את מספר 11 המיתולוגי לבית וגן. בעת חתימת ההסכם בין טביב למשה חוגג, שמעבירה את הבעלות לאחרון, ביקש חוגג מטביב שיישא בשכרו של אוחנה עד לתום חוזהו. איש העסקים הכפר סבאי סירב בתוקף. לשאלתו של חוגג על שכרו של אוחנה במילים: "אלי, אומרים שאתה לא משלם סכומים כאלה", ענה טביב: "אוחנה הכניס למועדון המון כסף בזכות השם שלו. הוא מותג שפותח דלתות. הכסף שהוא מקבל מחזיר את עצמו בזכות השם שלו שמגייס כסף".
במספרים, אומרים בבית וגן, השם אוחנה הכניס למועדון קרוב לשישה מיליוני שקלים, יותר ממיליון שקל לכל עונה. "בשנה הראשונה במיוחד, כשאנשים שמעו את השם אוחנה הם רצו לרכוש מינויים ומינויים לבוקס בטדי. קח את כל השכר של אלי בבית"ר, הוא החזיר אותו מזמן בכסף שגויס", אומר גורם במועדון. "אתה מגיע לפגישה על חסות ופרסום ואנשי עסקים סופר בכירים יותר מתעניינים בסלפי עם אלי אוחנה מאשר בעיסקה והסלפי הזה סולל את הדרך כמעט לכל מה שאנחנו מבקשים".
5 צפייה בגלריה
אוחנה עם טביב
אוחנה עם טביב
אוחנה עם טביב
(צילום: ראובן שוורץ)
אז כלכלית, מתברר שאוחנה שווה משהו עבור בית"ר. מקצועית, אף אחד אינו יכול להתעלם מהעובדה שהכישלון הטוטאלי של המועדון בשלוש השנים האחרונות, ירצה או לא, מעצם תפקידו אוחנה הוא חלק נכבד ממנו. ההגינות מחייבת לומר שנוח למי שרוצה לחשוב שאוחנה, כנראה הווינר הגדול ביותר בכדורגל הישראלי, זה שלקח את הכדור באינספור משחקים (תעלו את הגול שלו מול אוסטרליה ביוטיוב) ועשה הכל לבד, עד שפגש את הרשת - היה צריך לנהוג כך גם כבעל תפקיד בבית"ר. ובכן, במציאות הנוכחית של בעלי בית פרטיים בכדורגל הישראלי כל בעל תפקיד, גם אם קוראים לו אוחנה, הוא בסך הכל פקיד, עושה דברו של בעל ההון התורן שבא לשחק פלייסטיישן עם קבוצת כדורגל אמיתית. היחיד שהלך ראש בראש עם בעלים הוא יוסי בניון בתקופתו בבית"ר. אלא שבניון, בניגוד לאוחנה ולאחרים, לא התייחס לתפקיד שלו כמנהל מקצועי כאל פרנסה שהיא קיום. יש לו (לבריאות) כסף גדול שעשה בקריירה מופלאה שסידרה אותו לכל החיים. בית"ר (או כל קבוצה אחרת שבה ישמש בעתיד כמנהל מקצועי) היא לא פרנסה עבורו, היא אתגר ושעשוע. אוחנה זקוק לעבודה בבית"ר כמו שכל אחד מכם זקוק לתלוש המשכורת שהוא מביא הביתה. אנשים סביבו אומרים לו לא פעם: "אתה אלי אוחנה. לאנשים שמעסיקים אותך היה פוסטר שלך תלוי מעל המיטה. תהפוך שולחנות". אוחנה כבר לא מגיב לדברים האלה. לך תסביר לאנשים שצריך להביא אוכל הביתה. לך תסביר להם שפעם כבר הלכת עד הסוף כדי לצאת גבר גבר. בתחילת עונת 2005-2004 ארקדי גאידמק אמר על אוחנה המאמן ב'שבעה ימים' של 'ידיעות אחרונות': "אוחנה לא מנהיג". מספר 11 המיתולוגי שם את המפתחות במקום לחכות שגאידמק יפטר אותו והפסיד ברגע אחד פיצויים של חוזה של 250 אלף דולר. זה היה שיעור למה לפעמים עדיף להוריד את הראש מאשר לצאת מלך בדעת הקהל ולהתחיל לחפש עבודה.

ניסה לשנות, ונכשל

בתחילת הדרך עם חוגג אוחנה ניסה בכל הכוח לשנות החלטות ומהלכים. הוא ניסה לשכנע את חוגג למשל שהחוזה עם אלירן עטר, שמבטיח לחלוץ המשך התקשרות אם יעמוד ברף שערים מסוים, הוא טעות. חוגג התעלם. אוחנה גם ביקש מחוגג שלא לרכוש את ירדן שועה ב־1.5 מיליון יורו. "עדיף להשאיל אותו, לראות שהוא מספיק טוב מקצועית, ובעיקר התנהגותית, ואז לבצע רכישה". חוגג שמע באוזן אחת והוציא מהשנייה. אוחנה גם הפציר בבעל הבית שלא לקיים ערב גאלה בארנה למנויים. "אני מכיר את אוהדי בית"ר", הסביר לבוס. "הם לא ישתפו פעולה". רק אחרי שחוגג הבין שלערב הזה נמכרו 400 כרטיסים הוא ירד מהסיפור. אפילו בעניין סאגת השייח' חמד בן חליפה היה לאוחנה מה להגיד. הוא היה סקפטי מלכתחילה. כשהבין שטסים לאמירויות, כשראה את האירוח ואת ההסכמים שנחתמו, היה משוכנע שהסיפור אמיתי.
5 צפייה בגלריה
אוחנה
אוחנה
אוחנה
(צילום: ראובן שוורץ)
צריך להבין את הדינמיקה בין חוגג לאוחנה בשביל לקבל מושג והסבר על ההתנהלות של יו"ר בית"ר. אוחנה אומר את דעתו, מזהיר, מתרה, מדליק נורות אדומות. אם הצד השני מקשיב, מה טוב. כשאוחנה הבין בשלב מסוים שחוגג הוא טיפוס עקשן שרוצה (וזו זכותו כבעל בית) לנהל את זה כמופע יחיד, כי הוא זה שמביא את הכסף, אוחנה שם רגל על הברקס. אפשר אולי לבוא אליו בטענות ולהגיד: "הלו, תהפוך שולחנות, זו בית"ר ואתה אוחנה". הבנתם כבר לבד למה אוחנה בחר שלא לנהוג כך: הוא מבין שהוא שכיר. הוא רוצה לשרוד בבית"ר.
תקופה ארוכה אוחנה ניסה ליצור הפסקת אש בין חוגג ללה פמיליה. הוא דיבר על ליבו, דיבר איתם, ניסה לקיים דיאלוג. אינספור פעמים אמר לחוגג: "אתה צודק כשאתה נעלב מהקללות שלהם. אתה צודק כשאתה מנסה להראות להם מי בעל הבית. אבל בסוף אתה צריך לזכור שאף אחד לא שרד מלחמה עם הקהל של בית"ר, שאי אפשר להחליף אוהדים של קבוצה וגם אי אפשר לייצר אנטי בין השחקנים, המועדון והאנשים ביציע. אני הבאתי למועדון הזה תארים. אנשים העריצו אותי, וגם אותי, סמל, קיללו, אז מה?" בשלב מסוים, כשהבין שחוגג הולך עד הסוף, אוחנה הפסיק להתערב.
שלא תטעו לרגע: אוחנה היה צריך בלא מעט מקרים להתנהל אחרת. הוא היה צריך לנסות למנוע את הדרך שבה נהגו בדן איינבינדר ובגירוש המכוער שלו מבית וגן. גם אם תמך או יישר קו בהחלטה להראות לאיינבינדר את הדלת, אוחנה היה צריך לעשות הכל כדי שזה ייגמר בצורה נעימה. אוחנה גם היה חייב לפני שנה וחצי, כחלק מהריבוע הזה של חוגג־אוחנה־בניון־רוני לוי, להיות זה שמקרב בין הצוות המקצועי לבעל הבית. המציאות היומיומית בבית וגן היתה שבין בניון ולוי לבין חוגג יש חתול שחור באמצע. אוחנה היה צריך לקרוא לסדר גם את לוי ובניון וגם את הבוס, אבל בחר להיות מהאו"ם. כמו אבא ששני הילדים שלו רבים - במקרה אחד צידד בחוגג, באחר בלוי. על זה אמר בשלב מסוים מישהו בבית וגן: "אלי היה צריך להיות הדבק ביניהם ובסוף הפך להיות הגננת שלהם".
5 צפייה בגלריה
משה חוגג
משה חוגג
חוגג ואוחנה
(צילום: עוז מועלם )
אם תרצו, צריך לבוא לאוחנה בטענות על דבר מאוד מהותי וזו הנטייה שלו לא פעם להיות עדין מדי. במחנה האימונים של בית"ר בקיץ הזה באוסטריה גילתה הנהלת המלון שלאחד החדרים נגרם נזק על ידי שני שחקנים. אוחנה אומנם נזף בהם ושטף אותם, אבל היה מי שציפה ממנו שיעלה אותם על המטוס הראשון לישראל. במקרה אחר, באמצע חדר ההלבשה עם לא מעט נוכחים, אחד השחקנים קילל בקול את סלובודן דראפיץ' ושי ברדה המאמנים. אוחנה הזהיר את השחקן שבפעם הבאה שזה יקרה הוא יעוף. אבל שוב, זה היה כרטיס צהוב, וכדי שיהיה סדר במועדון לפעמים יש צורך בכרטיס אדום.

מאמן, מפקד וגם מש״ק ת״ש

בחודש מאי הוציאה בית"ר הודעה לעיתונות ש"אוחנה ימונה למנהל מקצועי". אוחנה לא אהב את זה אבל בחר ליישר קו עם המינוי הזה, שהריח כמו מלכודת של חוגג להסיט לעברו של הסמל הגדול את כל האש. כשהתחילו לשבת על תוכנית העבודה לעונה הקרובה אוחנה הגיש לחוגג רשימת שמות. היו שם אבי ריקן, בן שהר, איתי טיבי ועומרי אלטמן. הנחת העבודה של אוחנה היתה שבית"ר לא יכולה להנחית כאן שמות כמו ניקיטה רוקאביצה וגבי קניקובסקי אבל הארבעה שכתב על דף הם מנוסים מוכחים וישראלים. חוגג לא פנה אפילו לאחד מהם, פרט לשיחת גישוש ראשונית עם ריקן. אוחנה הבין את מה שידע מראש: שהוא מנהל מקצועי רק ברמת הכותרת ושהתפקיד שלו ריק מתוכן. חוגג הוא זה שיקבע איך תיראה הקבוצה הזו לטוב ולרע. אגב, בכל התקופה הזו אוחנה התעקש שמתיאוסיניו ואוקמפוס יעברו לקבוצה אחרת כדי לפנות מקום לזרים. חוגג גרר רגליים עד לרגע שבו כבר לא נותרה ברירה.
סוכרייה אחת חוגג כן נתן לאוחנה והיא מינוי מאמן לבית"ר. אוחנה לא היה שלם עם מינוי של קובי רפואה וחיים סילבס ופנה לארווין קומאן. גם העניין הזה לא בדיוק הוסיף לו בריאות. ראשית, כי קומאן וחוגג, כל אחד מסיבותיו שלו, לא מיהרו להביא את השידוך הזה לשלב החתונה. שנית, בגלל שאוחנה, שלא סיפר אפילו לקרובים אליו ביותר על זהות המאמן החדש של בית"ר, קרא על מינויו של קומאן כמה שעות לפני שבית"ר הוציאה הודעה רשמית. עיתונאים שניסו להדביק את ההדלפה הזו לחוגג שמעו מאוחנה את המשפט הזה: "אני לא בלש ולא שוטר וזה לא מעניין אותי".
5 צפייה בגלריה
אלי אוחנה
אלי אוחנה
אלי אוחנה
(צילום: אורן אהרוני)
במידה רבה מאוד נכפה על אוחנה להיות גם מפקד הגדוד של בית"ר וגם מש"ק הת"ש שלה. עיתונאים, ספקים, אוהדים, יו ניים איט, פונים אליו לגבי כל עניין שולי, אפילו בנוגע למצב המנורות של עמודי התאורה בבית וגן. מצד אחד, אוחנה מנסה להקשיב ולא פעם לרצות את כולם. מצד שני, הוא אמר פעם, ספק בצחוק ספק ברצינות: "אתם שוכחים שחוגג בעל הבית שלי ולא אני בעל הבית שלו".
אלי אוחנה השחקן הצליח באומנות לקחת את בית"ר מתהומות הליגה הארצית ולהפוך אותה לקבוצה של המדינה. אלי אוחנה המנהל אינו יכול לקחת את בית"ר מהמקום הנמוך שבו היא נמצאת ולהחזיר אותה לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי. זה יהיה גם לא הוגן לצפות ממנו לעשות את זה כי הוא לא משחק, לא מאמן ולא מממן את המועדון. במציאות הנוכחית הוא כרגע חזות הכל בבית"ר כשמעליו נמצא הנאמן, עו"ד יצחק יונגר. למי שלא יודע, נספר שחוגג לא עדכן את אוחנה בעובדה שהוא מתכוון להתנתק מבית"ר. היו"ר/מנהל מקצועי שמע על זה מאתרי האינטרנט. חוגג אמר לאוחנה לא פעם בחודשים האחרונים שהוא מתכוון להאריך לו את החוזה בבית"ר ולהשאיר אותו כאן כמה שנים טובות. אוחנה חיכה וחיכה, עד שבסוף הבין שחוגג עוזב את המועדון. השהייה בבית"ר עולה לאוחנה בבריאות. את זה יגיד לכם כל מי שבא איתו במגע בבית וגן בשנים האחרונות. מדהים שהרבה יותר מדאיג את אוחנה מה יהיה על המועדון מאשר מה יהיה עליו. מדהים איך בכל יום הוא מגלה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.
פורסם לראשונה: 02:24, 09.10.21