הרגע האחרון שבו עלתה בית"ר על כר הדשא למשחק רשמי הוא 5 במרץ 2020, רבע גמר גביע המדינה, שהסתיים בהדחה מביכה מול מכבי פתח תקווה מהליגה הלאומית. שי קונסטנטין, האיש שהחמיץ פנדל וקבע בעצם שבית"ר תאבד כל סיכוי לתואר, ירד מכר הדשא כשהוא ממרר בבכי. "התפרצות הרגשות שלי והבכי לא היו בשביל שי קונסטנטין", הוא אומר.
שי קונסטנטיןשי קונסטנטין
שי קונסטנטין
(צילום: עוז מועלם)
"הם היו בגלל שאכזבתי את החברים שלי, את הצוות המקצועי ואת מאות אלפי אוהדי בית"ר. אני יודע שיש כאלה שחושבים שכדורגלנים מנותקים מהתרחש סביבם אבל כאב לי. זה נבע מאכפתיות. יש שיגידו ששחקנים גדולים ממני במעמדים גדולים מרבע גמר הגביע החמיצו פנדל, אבל זה היה כמו סכין גדול, לשלוח הביתה כל כך הרבה אנשים מאוכזבים. לזכותם של כל אלה שקשורים לבית"ר, לא היה כלפיי אפילו אחוז אחד של אשמה אלא רק הודעות תמיכה ומילות עידוד. אבל כן, זה עדיין כואב, ואני מרגיש שיש לי חוב כלפי כולם ויש בי צורך להחזיר את החוב הזה בגדול".
קונסטנטין (24) הגיע בקיץ מבני יהודה תמורת 400 אלף שקל ומעבר של אבישי כהן לשכונת התקווה. דווקא הוא מכיר מצוין את רכבת ההרים של הכדורגל, זו שפעם מורידה אותך למטה ופעם מעיפה אותך לגבהים. לפני שנה, אחרי השאלה בנצרת עילית הוא חזר לבני יהודה, קבוצת האם שלו, כמגן ימני שלישי בהיררכיה. "אף אחד לא נתן לי סיכוי, אבל ידעתי שיגיע הרגע שלי", הוא אומר. העונה שעברה הסתיימה בזכייה בגביע עם הזהובים, ומשם הכיוון היה קבוצה גדולה. את הסבלנות הזו הוא למד מאביו משה קונסטנטין, מגן עבר במכבי תל אביב, שאצה לו הדרך ואחרי כמה שנים בקרית שלום נדד בין קבוצות קטנות עד שהפך לעובד בנק. "הוא היה שחקן טוב עם בעיטה חזקה. עד היום הוא מספר על החוויות מטדי, ממשחק העונה בין בית"ר למכבי בשנת 1993".
דווקא קונסטנטין היה אמור להיות המניה הבטוחה של בית"ר בבעיטות ההכרעה במושבה, אחרי שבעונה שעברה כבש 90 אחוז מהפנדלים. "אני באחוזים מצוינים מהנקודה הלבנה, אבל דווקא העונה החמצתי פעמיים (מול כפר סבא בליגה ופתח תקווה בגביע) וכבשתי פעם אחת (מול נתניה בליגה). אני יודע שפנדל זה 50 אחוז לצאת מלך ו־50 אחוז לצאת קטן, אבל אמשיך לבעוט כי בשביל זה אני ספורטאי. לא היינו צריכים להגיע לבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה מול יריבה מהלאומית, אבל הדברים קרו לגדולים מאיתנו, ועוד יקרו. זה היופי והאכזריות שבכדורגל".
קונסטנטין כבר לא יכול לחכות לחזור לשגרה של כדורגל ושל ליגה. "ישבנו חודשיים בבית, וזו תחושה נוראית, כי לא רק שלקחו לנו את הפרנסה, לקחו לנו את הדבר שאנחנו הכי אוהבים בעולם. אני מקווה שיחזירו לנו כבר את הכדורגל. אנחנו כבר שבועיים מתאמנים ביחד, וזה החזיר לנו את הנשימה. אנחנו מוכנים לחזור, ואני בטוח שתראו בית"ר ברמה הגבוהה ביותר, כי עובדים איתנו כמו שצריך ומכינים אותנו בצורה האופטימלית כדי שנגיע בלי חלודה. בוא נגיד שאנחנו מוכנים, רק מחכים לבשורה שאלפי אנשים מחכים לה".
ועל הדרך קיצצתם רבע מהשכר.
"יש לאנשים נטייה לחשוב שכדורגלנים מרוויחים משכורות עתק ושהם מסודרים בחיים, אז מה זה כבר 25 אחוזים של קיצוץ בשכר? אני יכול לספר לך שיש לי חברים מקבוצות קטנות בליגת העל ומהליגה הלאומית שבשביל להתפרנס התחילו לעבוד בעבודה נוספת. יש לי חבר, כדורגלן שעובד היום כשליח של מסעדה כי הוא צריך להתפרנס.
"לגבי הקיצוץ בבית"ר, ברגע שההנהלה פנתה אלינו לא היו לבטים, כי המועדון מעל כל שחקן ומעל כל אינטרס אישי. כולם נכוו מהסיפור הזה של הקורונה. זה מעגל עצום שכולל אנשי צוות, אנשי מינהלה, מאבטחים באצטדיונים ומי לא. זה הרבה יותר עמוק מקבוצה קטנה של שחקנים".

סיר לחץ

קונסטנטין יודע שהעונה הנוכחית, גם אם תיגמר במקום השלישי ותוגדר הצלחה, היא עדיין לא המקום שאליו מועדון כמו בית"ר אמור לשאוף. "אני מבין את זה שכולם רוצים מהר ועכשיו, אבל שוכחים שפתחנו את העונה הזו כקבוצה חדשה עם המון שחקנים צעירים שפתאום צריכים להתמודד עם עוצמות וציפיות ולחץ שהם בווליום גבוה. אני בטוח שאם תהיה לכולם סבלנות הסגל הזה כבסיס יעשה דברים מדהימים. אני לא חושש להגיד לך שבית"ר ירושלים צריכה להתמודד בכל שנה על התארים בארץ ולשם אנחנו מכוונים".
בתחילת העונה, שנפתחה עם נקודה אחת משלושה משחקים, היה מי שתלה את התוצאות העגומות בבניית הסגל. במילים אחרות, קונסטנטין יחד עם עוד כמה שחקנים סומנו ככאלה שהתיק של בית"ר ירושלים גדול עליהם, שמה שמתאים לבני יהודה או לקרית שמונה וחדרה לא יכול לעבוד בבית"ר. "כן, זה היה מלחיץ", מסביר קונסטנטין. "אתה חי מסיפורים על עוצמות הלחץ והציפיות שיש בבית"ר, על סיר הלחץ שיש סביב המועדון, ואז אתה מגיע לרגע האמת ומבין שכל מה שסיפרו לך זה בערך פי אלף יותר גדול. במקרה הזה יש לך שתי אפשרויות: להיות משותק מפחד, או להגיד: 'בשביל זה נהייתי כדורגלן, כדי שהקהל המדהים הזה יישב לי על הראש וכל הזמן ידרוש ממני'. אני אישית, וגם אחרים, ידענו לעשות את הסוויץ', כי הבנו שזו זכות גדולה ושאם לא נהנה מזה גם לא נגיע לשום מקום וגם אף אחד לא ייתן לנו את הקרדיט להיות ראויים ללבוש את החולצה של בית"ר".
אחד מאלה שסומן כמי שהוא עדיין בוסר במעמדים האלה הוא המגן השמאלי מקס גרצ'קין. "אני ומקס משחקים ביחד מגיל שש. התחלנו בקבוצת האפרוחים בצפרירים חולון ואז גם שיתפנו פעולה במכבי תל אביב. אם תשאל אותו הוא יגיד לך שבזכותי הוא למד עברית, כי מגיל קטן עזרתי לו לקלוט את השפה. הוא ילד מדהים ושחקן מצוין. זה כיף שאנחנו ביחד".

מפלגת ימינה

מגן אחר של בית"ר, אנטואן קונטה, שמשחק על המשבצת של קונסטנטין, כנראה לא יהיה איתנו בעונה הבאה, מה שאמור לסלול את דרכו של מספר 77 ("כל החיים מספר המזל שלי היה 7, אז הכפלתי אותו") להרכב הראשון. קונסטנטין הוא האחרון שיבנה על זה. החיים בכדורגל לימדו אותו שהוא יכול להגיע ראשון לקו המטרה רק בזכות עצמו. בגלל זה כשאף אחד לא נתן לו סיכוי לחזור לרמות הגבוהות מהמדבר של נצרת עילית הוא התעלם. בגלל זה כשבבני יהודה דחקו אותו לקצה הספסל הוא הפך לאט ובטוח לבאנקר של יוסי אבוקסיס והעונה, פתח לרוב בהרכב גם כשקונטה בסביבה. "בכל המשחקים העונה כמעט, כשפתחתי בהרכב קונטה פתח לצידי כבלם ושיתוף הפעולה בינינו היה מעולה. אני לא נאיבי, אבל כל הקריירה שלי אני מאמין ששחקן שמשחק בקבוצה שלי רוצה רק בטובתי. אנחנו ביחד בסיפור הזה. אני לומד מקונטה המון כי הוא בכל זאת שחקן ברמה גבוהה מאוד שהגיע מהקצפת של אירופה וחווה דברים גדולים בצרפת. אני מנסה כדרך חיים ללמוד מכל מי שגדול ממני ביום אחד, וכך גם מקונטה".
אתה מרוצה מהיכולת שלך העונה עד כה?
"אני תמיד מצפה מעצמי להיות הכי טוב ואף פעם לא מרוצה או מוריד את הרגל מהגז. בתקופה שהושבתנו בגלל הקורונה עבדתי מאוד קשה כדי להשתפר. אני לא רוצה לתת לעצמי ציונים, אבל ברור לי שאני יכול להפיק מעצמי יותר".

צבע הוורד

לא הרבה יודעים, אבל קונסטנטין אחראי במידה רבה על תהליך השיקום של עידן ורד מהפציעה הקשה שעבר הקפטן הבית"רי. קונסטנטין, כפי שהעיד ורד, שימש במשך תקופה כנהגו הפרטי של מספר 8, שבגלל הפציעה והזיהום בכף הרגל לא יכול היה לנהוג. "בדרך כלל כדורגלנים כשהם פצועים מורידים את הראש. או שהם שבורים מנטלית או שהסביבה לא מעניינת אותם כי הם מרוכזים בפציעה שלהם ובהחלמה ממנה. הקשר שנוצר עם עידן גרם לי להבין עד כמה הוא בנאדם משכמו ומעלה. הוא היה נוסע כל יום לבית וגן, בידיעה שהוא לא יכול להתאמן, רק כדי לדבר עם השחקנים, לפתור בעיות כקפטן, להיכנס לחדר של המאמן ושל ההנהלה כדי להיות צינור בינם לבין השחקנים. הוא השראה לכל מי שעובר פציעה ורוצה לחזור ממנה. כמי שעדיין צעיר, לשמוע ממנו חויות וסיפורים ועצות היה מאלף. הוא בשבילי מנטור, וכל הזמן שבילינו ביחד עשה לי שירות מצוין ורק הפך אותי לכדורגלן יותר שלם".