"נגמר הקרב. עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית על הבית". כך אמר לנו גורם בכיר בבית"ר דקות ספורות אחרי הניצחון בדרבי, שאומנם הבטיח לצהובים־שחורים עונה נוספת בליגת העל, אבל הבהיר לכל מי שעיניו בראשו שקיץ מסויט לפנינו.
עד פתיחת האימונים ביולי, אולי אפילו מעבר לכך, כי כמו שאתם יודעים, בבית וגן תמיד ניצלים ברגע האחרון, למועדון הכדורגל בית"ר יש שלושה תסריטים אפשריים.
התסריט הראשון מדבר על פירוק, או על חדלות פירעון במינוח המשפטי. או אז יגיעו נציגיו של משה חוגג לבית המשפט המחוזי ויאמרו לכבוד השופט/ת שהמועדון אינו מסוגל לקיים את עצמו. המשמעות היא הפחתת תשע נקודות בפועל, התחלה מחדש וניהול תחת מפרק או רוכש חדש, שקונה את המועדון מבית המשפט בכמה עשרות אלפי שקלים ומפעיל אותו. על פי כל ההערכות, זה תסריט שמשה חוגג אינו מוכן לשמוע עליו, והוא יקרה רק אם חוגג יבין שהוא בדרך ללא מוצא. יתרה מזאת, יש בסביבתו של חוגג מי שאומר (לא בטוח שעל דעתו) שיש לו אינטרס מובהק להשאיר את בית"ר בידיו כטיעון מרכזי בבית המשפט, אם וכאשר יוגש כתב אישום נגד בעלי בית"ר. "חוגג עשוי לטעון", אומר לנו גורם משפטי שאינו קשור לתיק, "שהוא תורם לקהילה, עוסק בפילנתרופיה, מחזיק נכס חברתי ומשמש כאבא ואמא למאות ילדים במחלקת הנוער. זה ממש לא יכול להזיק לו, אפילו להפך, כי השופט/ת, שכנראה לא בקיא בעולם הכדורגל, לא ייקח בחשבון שבית"ר ואוהדיה רוצים להקיא את חוגג מתוכם".
פרט לעניין הזה, חדלות פירעון פירושה שחוגג יוצא מבית"ר בלא כלום, לא מציל אפילו אגורה ממה שהשקיע בבית"ר. גם בחישוב הכלכלי, לא רק המשפטי, זה מהלך שחוגג לא ייזום ויתרחש רק אם המציאות תכפה אותו עליו.
תסריט מספר 2 הוא מציאת רוכש לבית"ר. זה כמובן הפתרון האידיאלי, הטוב ביותר, והוא יציל את המועדון מאבדון. בעניין הזה צריך לומר את הדברים כפי שהם: אין אבן בארץ ובעולם שעו"ד יצחק יונגר הנאמן לא הפך כדי למצוא את המשיח שיגאל את המועדון. אין אדם, בעל ממון, קשרים, או גם וגם, שעו"ד יונגר לא שוחח איתו לעייפה. זה כולל קבוצת משקיעים מארצות הברית, ראש העירייה, מנכ"לים של חברות מובילות במשק, יו ניים איט. אין אחד שבא ואמר: "אני מוכן לשלם כך וכך" ופתח פתח למשא ומתן. קצת כמו הסכם השלום הפנטזיונרי עם הפלסטינים, אין פרטנר. זה קשור להמון גורמים. הראשון: העובדה שכל מי שרכש את בית"ר בעבר סיים כשהוא והמועדון מתרסקים ביחד. השני: אף אחד לא רוצה לעשות עסקים עם משה חוגג במצבו. השלישי: את החוגגים והגאידמקים שרוצים להפוך בן לילה מאלמונים לאנשים הכי מפורסמים בארץ אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת. אין כבר כאלה בנמצא, וגם אם יש, הם פוחדים פחד מוות להיכנס להר הגעש של בית"ר.
חוגג אוהב להגיד דרך אנשיו שבית"ר על המדף בחינם. זה רחוק שנות אור מהמציאות. יש למועדון גירעון של 25 מיליון שקל פלוס חוב של חוגג לרשויות המס שהוא דורש שהרוכש המיועד ישלם. הסברה שלפיה זה כסף קטן בשביל מי שיש לו מיליארדים בחשבון הבנק ורוצה לרכוש קבוצת כדורגל היא נכונה. אבל יש לה גם צד שני. כלומר, למה לבזבז מיליונים אם אפשר לרכוש את המועדון מפירוק? ומעבר לכך, גם 20 מיליון שקל בשנה (לפני העלויות של תקציב שנתי שהם לפחות סכום דומה עם לא יותר) זה הרבה כסף. כן. גם בשביל מי שיש לו מיליארדים בחשבון הבנק, אלא אם כן הוא נולד וגדל בימק"א עם פוסטר של אלי אוחנה ואורי מלמיליאן בחדרו והוא גם שרוף על בית"ר וגם תאב פרסום.
מועמדת לירידה
הסצנריו השלישי, שכרגע נראה הריאלי ביותר, הוא הרצוי מבחינת חוגג, אבל באותה נשימה הוא כמעט גזר דין מוות עבור המועדון: תפעול בית"ר בתקציב מינימום, שמאפשר לו לנשום, להתחיל את העונה עם אפס נקודות ולא עם מינוס תשע, עם קבוצה חלשה מאוד שמראש יודעת שהיא נאבקת על חייה, מוותרת על כל נכס אפשרי (אוראל דגני, ירדן שועה, איתמר ניצן, אביאל זרגרי), ובחלק מהמקרים מתפשרת על סכום המכירה שלהם כדי לחסוך את השכר שלהם. אגב, לרשימה הזאת צריך להוסיף גם את מיכאל אוחנה, ריצ'מונד בואצ'י, ז'וסוואה מחיאס ומקס גרצ'קין, שבית"ר לא תקבל עבורם כלום אבל אין ביכולתה להשאיר אותם במועדון.
גם בעניין הזה יש כמה שאלות פתוחות: איך בדיוק חוגג יזרים כסף למועדון ויפעיל אותו במינימום הנדרש אם המדינה תמשיך להתעקש להחזיק בכספים שלו? או אז, בדיוק כמו הזרמת 3.5 מיליוני השקלים שהצילו לבית"ר את העונה, שהגיעו ממקור עלום, וההצעה של ג'קי בן זקן להעניק לחוגג ולבית"ר הלוואה, גם כאן חוגג צפוי למצוא חבר טוב שיעניק לו הלוואה נוספת כדי להשאיר את בית"ר נושמת ואותו כבעלים רשמיים. סדר הגודל שחוגג ובית"ר זקוקים לו במקרה הזה הוא עשרה מיליוני שקלים. חלק נכבד מתוכם (ככל הנראה באזור השמונה מיליוני שקלים) הוא לצמצום בשליש של הגירעון, שעומד על 25 מיליון שקל.
הבעיות של חוגג בדרך לשם כבדות משקל. הראשונה כאמור היא הנכסים והכספים המוקפאים שלו. לזכותו ייאמר שהוא עתר לבית המשפט בראשון לציון יחד עם הבקרה התקציבית כדי לשחרר שלושה מיליוני שקלים, בדמות ערבויות שהמדינה עיקלה כדי להזרים אותן למועדון, עניין שנדחה על הסף. הרשויות יעמדו בסירובן כך נראה גם בהמשך (למרות שחוגג ונציגיו צפויים לערער על הפסק מ־14 באפריל, שמשאיר את כספו של בעל הבית בידי המשטרה). שנית, הבקרה התקציבית לא תאשר כל כך מהר הזרמת כספים ממקורות אחרים בדמות הלוואות, שלא לדבר על ערבויות. "אחרי מה שקרה העונה, הבקרה תבדוק ותדרוש מחוגג רשימה ארוכה של בטחונות וערבויות חיות, ולא ארנקים דיגיטליים כבעבר, ותבדוק בשבע עיניים כל שקל שיוזרם לבית"ר", אמר לנו גורם המעורה בפרטים.
הכוורת מתפרקת?
אבל גם אם חוגג יצלח את כל המכשולים הרבים הללו, יש לו ולבית"ר עוד צרה שאף אחד אינו לוקח בחשבון, והיא הכוורת הניהולית שאמורה לנווט את הספינה הזאת לחוף מבטחים. אפשר ומותר לבקר כמה שרוצים את אלי אוחנה, חיים נבון, מוני ברוש ועו"ד יצחק יונגר, אבל בלעדיהם בית"ר, בוודאות, היתה גם יורדת ליגה וגם מתפרקת מנכסיה באופן טוטאלי.
נתחיל באוחנה. בחודש ינואר קיבל לידיו יו"ר בית"ר דרישה מעו"ד יונגר בשמו של חוגג לפרק את בית"ר עד היסוד. כלומר לשחרר את כל מי שרק אפשר ולהתפלל שעם סגל מכווץ נטול זרים וישראלים בכירים המועדון יצליח לשרוד בליגה. אוחנה נעמד אז על רגליו האחוריות, אמר ש"גם אם נגזר עלינו לרדת, לפחות נעשה את בכבוד ועם מקסימום הכלים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו". אוחנה היה אז החומה שעומדת בין קריסה טוטאלית מקצועית וכלכלית לבין היכולת לשמר מקסימום מהקיים. לא רבים יודעים, אבל על פי חוזהו, עוד מימי טביב, יש לאוחנה זכות משפטית להטיל וטו על מהלכים מסוג זה. זו היתה הפעם היחידה שבה אוחנה השתמש בה. אגב, גם במקרה יוסי אבוקסיס, אוחנה לא התנגד למינוי וגם אמר זאת למאמן היוצא של בני יהודה. הוא זעם על כך שחוגג סוגר לו דברים מאחורי הגב, ומשם נולדה פגישת ההבהרה במסעדה, שבה אוחנה הכשיר את המהלך.
אוחנה מסיים חוזה ב־31 במאי ייתכן שיישאר עד סוף יוני אבל אף אחד עדיין לא דיבר איתו וקלושים ביותר הסיכויים שימשיך במועדון. פרט לעובדה שיש משמעות אדירה לנוכחות שלו בבית"ר, לא רק תדמיתית אלא גם בזכות השם שלו בעולם הכדורגל, העזיבה שלו תייצר חלל שחוגג ועו"ד יונגר לא צפויים למלא. גם מקטרגיו הגדולים ביותר של אוחנה יסכימו שזה לא מהלך שייטיב עם בית"ר.
גם המנכ"ל מוני ברוש, שכבר במהלך העונה ביקש מחוגג לשחרר אותו מתפקידו, עם רגל אחת בחוץ, כי העונה הזו בבית"ר, וגם האכזבה שלו מחוגג, הוציאו לו את כל החשק מהתפקיד התובעני עד בלתי אפשרי שהוא ממלא. ברוש בוחן כרגע הצעות במגזר הפרטי ולמרות שהוא איש אמון של חוגג לא פעם הוא פעל למען בית"ר ולא למען חוגג וגם כאן, החלל הזה אינו צפוי להתמלא כל כך מהר.
בסופו של יום צפוי מצב שבו רק שני אנשים מנווטים את הגוף הענק הזה: החשב חיים נבון, שהוא לא פחות מקוסם שמחלץ את בית"ר בפעם המי יודע כמה מברוך כלכלי ומדרך ללא מוצא, ועו"ד יונגר. על יונגר אומרים בבית וגן שבסוף "אשתו תזרוק אותו מהבית", ספק בחיבה וצחוק, ספק ברצינות. הפרקליט עובד 24/7 ללא תמורה כדי להשאיר את בית"ר בחיים ולמצוא לה רוכש, בתקווה שמכירת המועדון תזכה אותו בעמלה נאה מהמכירה. גם הוא יודע שהוא יורה ומגשש באפלה, והחשש הגדול הוא שגם הוא יתייאש בסוף.
היעדר כוורת ניהולית רצינית רק מסבך עוד יותר את העניינים. כל מי שנמצא היום בתפקיד ניהולי ומינהלי בבית וגן שם את האצבע בסכר. נבון יישאר כנראה לבד לצד יונגר, שעם כל היתרונות שלו בסוף צריך לקיים את הגחמות של חוגג, ורק נזכיר לכם את העובדה שחוגג כפה על כל הנהלת בית"ר לספר לעולם על סטפן מלול, למרות שהם התחננו אליו שיימנע מהפארסה הזאת. אל תתפלאו אם נגיע לנקודה שבה נבון ומאיר הרוש, איש הלוגיסטיקה הנצחי, הם אלה שמכבים את האור.
סיר לחץ
באמצע החודש הבא, כשתסתיים הליגה ויהיה אפשר לנשום לרווחה באופן סופי, חלום הבלהות של הקיץ שלפנינו יתחיל להיות מוחשי. חוגג צפוי בתקופה הזאת ללחץ בלתי פוסק מצד אוהדי בית"ר כדי שישחרר את המועדון. התפריט הקבוע של הפגנות, פוסטים ועוד שלל מחאות יהיה שם. "נחרים משחקים כדי שבבקרה התקציבית יבינו שאין לחוגג ולבית"ר הכנסות, נפעל חוקית נגד כל גוף כדי שתקציב בית"ר לא יעבור בבקרה התקציבית, נפגין חוקית נגד יו"ר הבקרה סיגלית סייג ויו"ר ההתאחדות אורן חסון וכמובן חוגג. אנחנו נזעק בכל מקום אפשרי שאנחנו יודעים שיזרז את חוגג לשחרר את המועדון, וכל הזרמים ביציע מאוחדים בעניין הזה. לא ניתן לו להפיק רווח מהפילוג בין האוהדים כי לכולנו יש מטרה משותפת", אומר גורם שהחל להניע את גלגלי המחאה נגד חוגג.
העניין הוא שהפעם, בניגוד לעבר, לחוגג לא תהיה חומת המגן של אלי אוחנה, לא השיקול הרגשי של האוהדים שלא להפריע לקבוצה להתנהל כמו שצריך ברמה המקצועית, וגם לא גלולות אקמול בדמות ניצחון או התעלות על הדשא שישככו את הסערה. חוגג רגיש מאוד, כנראה בצדק, להפגנות מול ביתו ומול בתיהם של בני משפחתו, אבל מי שחושב שזה יהיה שובר שוויון במערך שיקוליו להתנתק מבית"ר, טועה.
הוא לא ישחרר עד שלא יסחט את לימון האינטרסים עד תומו, אם במציאת רוכש שימזער לו נזקים ואם בקלף שישלוף בבית המשפט, שלפיו הוא האביר הנשגב של אוהדי הכדורגל בירושלים. יש בערך מיליון גורמים שחרדים לגורלה של בית"ר פרט לאוהדיה: מחזיקי זכויות השידור, הקבוצות היריבות, ההתאחדות, המינהלת. כולם יודעים שבית"ר היא הכוח הכלכלי הכי גדול בכדורגל הישראלי (יחד עם שאר המועדונים הגדולים כמובן). הבעיה היא שיש כאלה שלא מסוגלים לעזור, והשאר פשוט לא מעוניינים בגלל רוחו המרחפת של חוגג.
אחד הרעיונות שעלה לאחרונה הוא מכתב של בעלי בית"ר שלפיו הוא מתנתק מהמועדון, פיסת נייר שספק אם מישהו יאמין לה. במובן הזה חדלות פירעון היא מוצא גרוע, אבל בדיעבד הוא יכול להתברר כטוב ביותר. רוכש הוא בגדר מדע בדיוני, וכל מיני צינורות הנשמה מלאכותיים רק ידחו את הקץ. מה שבטוח, בזמן שבכל מקום אחר תהיה כמיטב המסורת עונת המלפפונים, אנחנו נתפלל להסתפק בעונת בצלים.
