כמה ימים לפני אחד המשחקים המכריעים של בית"ר בטדי מול מ.ס. אשדוד קלט המאמן יוסי אבוקסיס שפלייטר האסלביינק לא ממש מפוקס באימון. אבוקסיס לקח את האסלביינק הצידה ושאל אותו מה עשה בימים האחרונים שהוא נראה כל כך מסורבל. "ביליתי יותר מדי", ענה השחקן. אבוקסיס שאל עם מי, אז הסורינאמי הצעיר של בית"ר נקב בשמו של אחד השחקנים. אבוקסיס הלך לאותו שחקן ואמר לו: "בפעם הבאה שאתה מתהולל תעשה את זה עם שחקנים שלפחות ישמרו את השם שלך בסוד". להאסלביינק הודיע אבוקסיס: "אנחנו במלחמה על הקיום, אז הפעם אני מעלים עין. בפעם הבאה תזכור שתיענש פעמיים".
2 צפייה בגלריה
האסלביינק. "מקווה שבית"ר תחזור לגדולתה ושאהיה כאן כשזה יקרה"
האסלביינק. "מקווה שבית"ר תחזור לגדולתה ושאהיה כאן כשזה יקרה"
האסלביינק. "מקווה שבית"ר תחזור לגדולתה ושאהיה כאן כשזה יקרה"
(צילום: עוז מועלם)

שיחה מהבן דוד

השבוע, בשיחה שקיים איתנו מדרום אמריקה, שם הוא שוהה בטורניר עם נבחרתו סורינאם (שתפגוש את מכסיקו וג'מייקה), האסלביינק שחזר לנו את האירוע וביקש להודות למאמן שלו: "יוסי הוציא לי כרטיס צהוב, ואני יודע שזה לא יקרה שוב. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שכבשתי מול אשדוד זה לרוץ ולחבק את המאמן. עשיתי שטות, ואני מודה ליוסי שהוא לא העלה אותי ליציע. אמרתי לו באותה שיחה: 'עוד לפני שתעניש אותי למדתי את הלקח'. אני אסיר תודה לו לא רק על המקרה הזה אלא על כל היחס שלו כלפיי מהרגע שהוא הגיע".
תנסה להסביר את החיבור של חדר ההלבשה אליו. "ביום שיוסי חתם בבית"ר אני מקבל טלפון מבן דוד שלי נייג'ל האסלביינק, ששיחק בבאר שבע ובקרית שמונה. יוסי אימן אותו בבאר שבע. נייג'ל אמר לי: 'תזכור מה שאני אומר לך. זה הדבר הכי טוב שקרה לך בקריירה. שאלתי אותו למה, אז הוא אמר ש'יוסי מאמן שאף פעם לא יכעס עליך ויאשים אותך כשתחמיץ מול שער ריק, אלא יכעס ויאשים את עצמו שהוא נתן לך את חולצת ההרכב'. אני לא חושב שהתפקיד שלי הוא לדבר על המאמן שלי, אבל תראה באיזה ביטחון ושקט נפשי שיחקנו בפלייאוף התחתון, כשאנחנו יודעים שכל הפסד יכול לעלות לנו בירידת ליגה, ותבין שהערך המוסף של אבוקסיס גרם למהפכה בבית"ר, וצריך לתת לו על זה את כל הקרדיט".

טעם של החמצה

האסלביינק הפך במהלך העונה לאחד השחקנים היותר נלעגים, סליחה על הביטוי, בקרב האוהדים ולא מעט אנשי תקשורת. מאז ומעולם אוהדי בית"ר העדיפו את הפינס והווירטואוזיות, סטייל אלי אוחנה ורונן חרזי, ובזו לחלוצים פיזיים כמו שלומי אזולאי, האסלביינק ודדו ישי ז"ל. אלא שבניגוד גמור לדעה הרווחת מחוץ למגרש, אבוקסיס התעקש לתת לילד קרדיט, מהטעם הפשוט שמספר 11 של בית"ר הוא שחקן ההתקפה היחיד שעושה תנועה, גומע שטחים, והמהירות שלו מביכה הגנות. אז האסלביינק, אולי כדי לשכנע את המקטרגים, רשם כמה החמצות מזעזעות, כמו למשל במשחק בנתניה ובקרית שמונה, אבל שער בשלהי הסיבוב השני מול סכנין בטדי החזיר במשהו את האמון בו. למי שזוכר, באותו משחק מול אשדוד, לפני שהבקיע את שער הניצחון החלוץ החמיץ שער בטוח משני מטר.
2 צפייה בגלריה
יוסי אבוקסיס
יוסי אבוקסיס
יוסי אבוקסיס
(צילום: עוז מועלם)

"יכולתי בקלות להיות מלך השערים של בית"ר, ותאמין שכמו כולם, גם אני רציתי שהכדורים ליד השער ייכנסו לי", הוא מסביר. "אנשים צריכים להבין שאני ילד (בן 22; ש"א) שהגיע מהליגה השנייה בקפריסין, שלוקח זמן להתרגל, להיכנס לכושר, וכן, מה לעשות שצריך גם מזל. יש פה גם עניין של התאקלמות. עובדה שבנבחרת סורינאם אני מלך השערים עם 13 שערים ב־13 משחקים. אני חייב לציין שבשום שלב מאז שהגעתי לבית"ר בתחילת העונה שעברה, אף אחד לא ישב לי עם סטופר בנוגע לכיבושים שלי. תמיד קיבלתי גב, תמיכה וביטחון מכל מי שנמצא במועדון, אם זה צוות מקצועי, שחקנים, ואפילו הדובר אסף נחום, שקרוב אליי מאוד. אני בשלב שבו ההתפתחות שלי כשחקן מתחילה להבשיל. ככל שאתבגר אהיה טוב יותר ואבקיע יותר".
ריצ'מונד בואצ'י אמר כאן בשבוע שעבר שהוא מנסה לכוון אותך. "אני לומד מריצ'י המון. הוא נותן לי הרבה טיפים וכל הזמן מנסה לעודד ולשפר אותי. אבל ריצ'י, שהוא כמו אח גדול בשבילי, הוא לא היחיד. יש הרבה שחקנים ותיקים בבית"ר שאני בן חסותם, אם זה אופיר קריאף, איתמר ניצן, אוראל דגני וגם מיכאל אוחנה. הם רואים באימונים למה אני מסוגל, יודעים שאני יודע את העבודה שלי כחלוץ, אבל בתקופה שבה הגולים לא נכנסו איבדתי את הביטחון והורדתי את הראש והם היו שם בשבילי. עוד לא התרגלתי לרעיון שאם אתה לא מבקיע כמה משחקים בסוף זה ייכנס. הייתי מתוסכל, אבל השנה הזו לימדה אותי שאסור להיות אובססיבי לגבי גולים, כי זה עושה את הפעולה ההפוכה וסתם מלחיץ. ידעתי שבסוף זה יתפוצץ, ועובדה שבפלייאוף התחתון הבקעתי ארבעה שערים".
מה קורה איתך בעונה הבאה? "אני ממש לא עוסק בזה. יש לי חוזה בבית"ר, ואני הכי רוצה להישאר ומקווה שיישארו פה כמה שיותר שחקנים יחד עם אבוקסיס ונמשיך את המומנטום ואת התוצאות הטובות שעשינו בפלייאוף התחתון, כי יש פה פוטנציאל, ועם כמה שינויים קלים אפשר לבנות קבוצה חזקה. אני שומע את כל הדיבורים מסביב על הסכנה הקיומית של בית"ר, אבל זה לא מטריד אותי כי אני יודע שבסוף, גם אם נצטרך הרבה סבלנות ויהיו לנו הרבה דפיקות לב, הכל יהיה בסדר. יש כאן את כל התנאים כדי להצליח, אם זה קהל מדהים, אצטדיון מפואר, מסורת וחדר הלבשה שהוא אחד הבריאים שאפשר למצוא בכדורגל. כל מה שצריך זה שנתעסק רק בפן המקצועי ולא נהיה בחוסר ודאות ובית"ר תחזור לגדולתה. אני רק מקווה שאני אהיה על המגרש כשזה קורה".
אתה לובש את החולצה מספר 11. אתה מודע לגודל המעמד? "תמיד רציתי את החולצה מספר 11, בגלל שאני מעריץ גדול של דידיה דרוגבה. החולצה היתה תפוסה על ידי מיכאל אוחנה, וכשהוא ביקש להחליף מספר שמחתי מאוד. שמע סיפור: באתי למאיר הרוש ואמרתי לו שאני רוצה את ה־11, אז הוא אמר לי: 'אתה יודע שזה המספר של אלי אוחנה, שהוא אגדה ולא כל אחד יכול ללבוש את החולצה הזו?' אני מודע להיסטוריה שיש לחולצה הזו. יש לי כבוד גדול למה שאלי עשה פה ולזכויות שיש לו בבית"ר. תאמין לי, אם יש אוהדי בית"ר או מישהו במועדון שחושב שהחולצה הזו צריכה לצאת משימוש כדי לכבד את אלי, אין לי בעיה לעבור למספר אחר. לא ראיתי את אוחנה משחק, אבל לפי היוטיוב, אם יחדשו לו את כרטיס השחקן אנחנו מועמדים לאליפות".