אם היה אפשר, אורחת הכבוד היום במשחק פתיחת העונה בליגה א' דרום בין בית"ר נורדיה לשמשון תל אביב היתה הזמרת המנוחה והנהדרת אהובה עוזרי ז"ל. עוזרי, ילידת כרם התימנים ואוהדת שמשון, ובצד זה זמרת ששרה את שיר הגביע ב־1976 ואת שיר האליפות ב־1993 של בית"ר, היתה כנראה נהנית מאוד ביציע.
צלצולי הפעמונים של ליגה א' יהיו גם הופעת הבכורה של גילי גור כמאמן הבוגרים של נורדיה. גור (40, נשוי פלוס שלושה) שיחק בקבוצת הילדים של בית"ר עד גיל צבא ואז התגייס לתותחנים. אחרי שלוש שנים בשירות קרבי חזר לשחק בליגות הנמוכות בגבעת זאב, מעלה אדומים והפועל קטמון. הוא בנורדיה מהיום שבו הוקמה לפני שמונה שנים, כשחקן, מאמן נוער, עוזר מאמן בוגרים, ועכשיו כבמאי הראשי של ההצגה. כששואלים אותו על מאמנים שהוא מנסה ללמוד מהם, הוא דוחה את השאלה בביטול. "אני כל הזמן לומד, מכל מאמן, מכל אימון, מכל דבר שיכול להעשיר אותי. פחות משנה לי אם זה מאמן מוכר מהעולם או מאמן מנערים ג', אתה כל הזמן סופג מידע, ומנסה ליצור איזון בין התוויית הדרך לבין היכולת לתת לשחקנים לבטא את הכישרון שלהם".
ילדים זה שמחה
השלד של נורדיה מתבסס בשלב זה על שחקנים אלמונים למדי, שהבולטים בהם הם השוער בני פרץ (שחזר אחרי שתפקד כשוער שני של הפועל ירושלים), הבלמים קיריל ליאונוב (תוצר מחלקת הנוער של צסק"א מוסקבה שהגיע מהפועל חולון), אדן בן הגיא (מעמישב פתח תקווה) וערן אזולאי (שנה שנייה במועדון), הקשר חזי מזרחי, שממשיך גם הוא לשנה נוספת, וותיק השחקנים עד כה, והחלוץ דוד צור בן ה־24, שהגיע ממ.כ. ירושלים שבליגה ב'. גור רשם וי ראשון ביום שלישי שעבר, כשניצח במשחק גביע את הפועל אשקלון בפנדלים אחרי 0:0 משמים. נורדיה החמיצה את שני הפנדלים הראשונים שלה ואשקלון עלתה ל־0:2, אבל בסופו של דבר אלרוי ששון, ילד בן 17 מהנוער, כבש את הפנדל המכריע והעלה את הצהובים לשלב הבא.
גילי, מי נותן לילד בן 17 לבעוט פנדל מכריע?
"אלרוי ששון הוא כדורגלן שיש לו את כל החבילה, ואף אחד לא יכול להאמין שמדובר בילד צעיר שבעונה שעברה עוד שיחק בנערים א'. אני גאה בהתפתחות שלו כשחקן, אני מלווה את ההתקדמות שלו, וכמי שאימן אותו בנוער לא היה לי ספק שאני רוצה אותו איתי בבוגרים. הוא קשר אחורי וקשר חמישים חמישים שיש לו את כל היכולות ואת מה שצריך, אז למה אני צריך להסתכל בתעודת הזהות שלו".
לאט ובטוח
אפשר לאהוב יותר או פחות את הדרך של נורדיה אבל אי אפשר שלא להעריך אותה. בזמן שקבוצות ליגה א' מסכנות את עתידן ומהמרות על כל הקופה כדי אולי לעלות ליגה (ואם הן נכשלות הן מוצאות את עצמן עומדות בפני שוקת שבורה), בנורדיה עובדים לפי משנה סדורה, לא קופצים מעל הפופיק, לא מייצרים כאן קבוצה נטולת זהות של שכירי חרב ולא מפחדים מהמונח מאבקי תחתית. זה אומנם לא יביא הצלחה מיידית, אבל לאורך זמן זה עשוי להשתלם.
בעונה שעברה נורדיה נשארה ברגע האחרון בליגה, והשנה שוב, התקציבים קטנים. הולכים לעונת הישרדות?
"אני לא חושב שאנחנו מעכשיו מסמנים לעצמנו את המטרה של רק להישאר בליגה. זה עדיין לא הסגל הסופי ואני רוצה לצרף שני שחקנים בכירים נוספים. אני לא רוצה לצאת בהצהרות אבל גם לא לנסות להקטין אותנו. אמרתי למנהל המקצועי משה בן ארוש שחלק מהמטרות שלי העונה זה להחזיר את הרעב לנורדיה, להחזיר לה את התשוקה שקצת נעלמה. אנחנו בונים משהו לשנים ארוכות עם שחקני בית שאמורים להיות העוגן שלנו. נרצה להיות קבוצה טובה ופייטרית בליגה הזו, ועם תהליך של בנייה שמתבסס על שלד של שחקנים מקומיים בעוד שנה או שנתיים להתמודד על עלייה. זו הדרך היחידה לחלום על ליגה לאומית. אי אפשר לעבוד על בסיס של קיצורי דרך או על כאן ועכשיו".
ועדיין, צופים לכם מאבקי תחתית.
"לא תהיה לנו עונה פשוטה. יהיו עליות ויהיו מורדות ויהיו רגעים יפים ומשברים. צריך הרבה סבלנות ויכולת להכיל. אני יודע שאם הייתי חושב לרגע שלקבוצה הזו אין מה למכור, אז עם כל זה שאני מאמן צעיר שמקבל הזדמנות ומביעים בי אמון לא הייתי לוקח את הג'וב הזה. אני משוכנע שאנחנו יכולים להתפתח להיות קבוצה שיש לה מה לתת ולהראות".
מילה לאוהדים לסיום?
"אנחנו זקוקים לקהל שלנו. כל מאמן מבקש מהקהל שלו להגיע בהמוניו, אבל נורדיה זה מועדון מיוחד שזו המהות שלו. אנחנו צריכים אתכם איתנו בכל מגרש ומבטיח שנעשה את המקסימום כדי שתהיו גאים בנו".
